המערב המשותק, אחוז הדמורליזציה, חסר האונים וחסר התועלת, מתיימר לייצג את "הקהילה הבינלאומית" שהתפרקה לגושים הישנים של המלחמה הקרה, במחלוקות באירן, בלוב ועתה גם בסוריה. לשם כך הוא ייפה את כוחה של הליגה הערבית לפעול במקומו, על-מנת להצדיק את אי-מסוגלותו לעשות דבר כלשהו בנוגע לטבח המתחולל בסוריה.
מן ההתחלה, התייחס המערב אל סוריה ולוב באותה מידה של ביקורת, כשהטענה הייתה כי בשני המקרים יש לסיים את שלטונם של הרודנים ולסלקם מן השלטון. אלא שזו הייתה טעות. כי בהבדל מלוב, שלא היה לה צבא משמעותי (על-אף שנערמו בה מצבורי נשק ענקיים), אלא רק מיליציה פרטית של שכירי חרב הנאמנים לקדאפי ולבני שבטו בלבד, הרי שבמשך 42 שנות שלטונה של שושלת אסד, הצבא הסורי, בפיקודו של מיעוט עלאווי, גם הבטיח את אחיזתו בכל מנגנוני הביטחון.
השלטון, כמו הקולוניאליסטים הצרפתיים, ביסס את כוחות הביטחון על עלאווים, שהיו נאמנים לו אישית. הזיקה בין נאמנות לבין קידום בדרגות היא אכן תנאי הכרחי לשרידותו של המשטר, היות שהיה ברור לכל כי אם העלאווים המהווים מיעוט של 10 אחוזים, יפסיקו לרכוב על גבו של הנמר הסוני ולאחוז ברסן בחוזקה, הם ייבלעו על ידו מיד, כפי שמצביעים האירועים הנוכחיים.
בהבדל מקדאפי, הסורים בנו צבא מעורר אימה - חזק יותר ביכולתו הקרבית מכל "כוח" או חיל אוויר של מדינה אירופית - אשר שימש עוגן לחאפז אלאסד, מייסד השושלת וטובח "האחים המוסלמים" בחמה ב-1982. כלומר, לו החליטה אירופה להתערב בנעשה בסוריה כפי שעשתה בלוב, היא הייתה נתקלת בלחימה קשה, שהייתה מאחדת את הסורים ומחזקת את אסד. כמו-כן שום מדינה אירופית לא הייתה מסוגלת לספוג את האבידות שהייתה סוריה ממיטה עליה במלחמה שאינה מוכנה לקראתה, במיוחד אם כוחות קרקע היו אמורים לקבוע את גורלה של סוריה. במילים אחרות, קל לכוחות המערב להתערב רק במדינות חלשות כמו לוב ומערב אפריקה, או ככוחות מסייעים לאמריקנים בעירק ובאפגניסטן, אבל לא נגד כוחות משמעותיים כמו סוריה.
משקיף מטעם הליגה הערבית הוא פושע בינלאומי
האמריקנים, תחת ממשלו של
ג'ורג' בוש, הפחידו את הסורים ואילצו אותם לסגת מלבנון, אכפו עליהם מצור מדיני ודיפלומטי, ומנעו מהם לסייע לטרור העירקי נגד האמריקנים. אך מדיניות ה"ההתקרבות" של
ברק אובמה שינתה מגמה זו, הביאה לחידוש היחסים עם אסד ואותתה לו כי הוא הפך לגיטימי, והוא חופשי לפעול כרצונו, גם אם הוא טובח את עמו שלו. מדיניות זו גם אותתה לאסד כי הכללים שהביאו לנפילתו של מובארק עם תחילת המרידה במצרים, אינם חלים עליו. גם הרוסים הבינו כי העדר המדיניות של אובמה מתיר להם לבנות מחדש את בסיסיהם בסוריה, במיוחד את הבסיס הימי בטרטוס, המחזיר את מעמדה של רוסיה לזה שהיה לה בימי המלחמה הקרה, ולספק סביב סוריה מגן נוסף.
על מישהו היה למלא את החלל שהותירה "הקהילה הבינלאומית" הגוועת/דועכת, שהפך תירוץ לאי-נקיטת אמצעים בינלאומיים נועזים. הליגה הערבית מילאה תפקיד זה באי-רצון, בדִרבונה של אירופה שחשה חסרת יכולת לפעול, בעוד שהיה ברור כי יש לשים קץ לשפיכות הדמים. האבסורד טמון בכך שהליגה הערבית עצמה מורכבת מרודנים. מי אמור לאכוף הגינות, מתינות, חוק וסדר ומראית עין של ליברליזציה - ערב הסעודית ושאר המלכים המתעבים את ה"אביב" המאיים על עצם משטרם, או אותן מדינות שכבר חוו אותו, כמו מצרים, לוב, תימן, שעליהם עוד לצאת ממנו בשלום?
המשקיפים הערביים, שנשלחו להשגיח על הנעשה, להשליט חוק או להציל חיים, באו כולם ממדינות כמו סודן, ירדן ופלשתין שבהן עצמן אין חוק, סדר ויציבות. בראשם עומד הגנרל הסודני אלדבי, הכוכב הידוע לשמצה של הפושע הבינלאומי הנמלט עומר אלבשיר, שהוא עצמו היה מעורב בפשעים המחרידים של הג'נג'וויד בדרפור. האם מי שגדל בתוך מעשי טבח ושלטון עריץ יכול לסייע לערבים אחרים לחלץ את עצמם מאותם תסמינים של כאוס וחוסר אנושיות? זה היה יכול להיות בדיחה עולמית, אם זה לא היה כל כך עצוב. אין פלא אפוא שבתחילת משימתם הכושלת הצדיקו אותם משקיפים ערביים את אסד, היות שזיהו במשטרו את אותן התכונות המוכרות להם ממדינותיהם.
אם העולם אינו יכול לסייע לאותם קורבנות חסרי מזל, שלפחות יציע מקלט לפליטים הנמלטים על נפשם, מה שטורקיה, לבנון ומדינות אחרות כבר עושות. אבל גם על אלה שמסייעים, או אלה שהיו רוצים לעזור אך אינם מסוגלים, כמו חלק מהאירופים ואמריקנים, להכיר בכך שהם טעו ושגו בשיקוליהם כשהם קירבו את אסד, קיבלו את זוועות משטרו והעמידו פנים שהוא קדוש. במשך עשרות בשנים הם גם קיבלו את מובארק, קדאפי, סאלח בן עלי ועשו עמם עסקים, בהעמידם פנים שהכל כשורה עם מנהיגים אלה, עד שמרידות עממיות אילצו אותם להכיר בטעותם הגדולה.
הגיע הזמן שהמערב יתתפכח ויפיק כמה לקחים מן התוצאות שנגרמו מחנופתו ומהתרפסותו כלפי הרודנים הסעודיים והתנהלותם עם העריצים האירניים. גם זמנם של אלה יגיע, ומוקדם יותר ממה שניתן אולי לשער.
