שיטת ההפרטה הרב שלבית קיימת עשרות שנים בעולם והיא מוכרת היטב לפקידי האוצר שעשו בה שימוש בעבר על-מנת לפרק מערכות ציבוריות ולשבור ארגוני עובדים שאמורים להגן על המערכות הללו. סוד ההצלחה של "המתכון" החריף במיוחד הזה, הוא שאסור שהציבור ידע עליו. בהנהלת הרכבת מבינים שאם הציבור ידע שהמטרה הסופית היא הפרטת הרכבת ויצירת גוף מנצל שמעסיק עובדי קבלן, הרי שהוא לא ייתן להפרטה לעבור בשתיקה.
שלב "הייבוש"
הרכיב הראשון במתכון ההפרטה הוא ייבוש של המשאבים. בדיוק כמו שנחשף בנוגע לאסון הכרמל, גם כאן ישנו ניסיון של המדינה לכפות רפורמות באמצעות "ייבוש" של מערכות ציבוריות. במקרה של מערך הכיבוי נחשף כי האוצר לא העביר תקציבים למערך הכיבוי, בגלל שהעובדים סירבו לרפורמה שאותה דרש לעשות. האוצר פועל בכוחניות הזאת במגוון משרדי ממשלה, כאשר הוא מתנה ברפורמה את העברת התקציבים למשרדים. רפורמה היא מילה יפה להפרטה. באותה בריונות נהגו גם בכירי האוצר לשעבר בהנהלת הרכבת, כאשר לא הוקצו מספיק משאבים שיאפשרו תחזוקה ורמת בטיחות מספקת, כזו שתאפשר פעולה תקינה של מערכת הרכבות. "הייבוש" נועד כדי ליצור חוסר נחת בקרב הציבור ותחושה שהרכבת לא מתפקדת בגלל חוסר יעילות של העובדים, בעוד הסיבה האמתית היא המחסור במשאבים.
סדק בעבודה המאורגנת
השלב השני בתפריט ההפרטה של הרכבת הוא הכנסת עובדים לא מאורגנים למערך הרכבת, כדי לפגוע בכוח של התאגדות העובדים. הנהלת הרכבת נאבקה כדי להכניס סדרנים וקופאיות שהם עובדי קבלן למערך העבודה. המטרה הייתה ליצור קבוצה של עובדים לא מאורגנים, שבזמן שביתה יהיו חייבים לתפעל את הרכבת, שכן אם לאו, חרב הפיטורים תונח מעל ראשם.
צעד זה החליש את העובדים של הרכבת.
עופר עיני הזכיר את הבעיה הזאת, כאשר אמר שאפשר לעשות שביתה שפוגעת בציבור והציע לעלות את כל הנוסעים בחינם לרכבת. האפשרות נפסלה רק מכיוון שהנהלת הרכבת הכניסה קופאים עובדי קבלן שלא יכולים טכנית לשתף פעולה עם מהלך כזה.
דמוניזציה של העובדים
"הייבוש" והסדק בארגוני העובדים אפשר מעבר לשלב הבא במתכון, הוא הדה-לגיטימציה והדמוניזציה שעושים הנהלת הרכבת ו
משרד התחבורה לעובדים. הנהלת הרכבת מנסה להשחיר את פניה של העבודה המאורגנת ומטילה את האחריות לכשלים והבעיות על העובדים, כאשר ברור שרוב הסיבות לחוסר התפקוד של הרכבת הן בעיות ניהוליות ותקציביות. ההנהלה לא מסתפקת בהאשמות האלה וכדי לפגוע בתדמית הציבורית של העובדים היא אף משתמשת בהתקפות אישיות נגד וועד העובדים, ומציגה אותם בתקשורת כ"מאפיה", לא פחות.
גם אם הייתה התנהלות לא מקובלת של העובדים, זו הרי לא עילה לפגוע בעובדים כולם ולבקש להפריט את שירות הרכבות במסווה של דאגה לציבור. שלא יעבדו עליכם, המאבק של הנהלת הרכבת הוא לא על שיפור השירות, אלא על הפקת רווחים גדולים יותר על חשבון הציבור ועל גבם של עובדי קבלן.
הפרטה של רכבת ישראל
הפרטת השירותים של הקרונות שנחתמה בניגוד להסכמות היא תחילתו של מהלך שלא יכול היה להתקיים ללא כל השלבים שקדמו לו. פגיעה בארגון עובדי הרכבת, הייבוש הכלכלי של
רכבת ישראל והשחרת פני העובדים סללו את הדרך להפרטת רכבת ישראל, שהייתה מלכתחילה המטרה של מנהלי הרכבת. חלקם אף הצהירו על כוונתם זו עוד טרם הגיעו לתפקידם. מי שמבין את ההשלכות הקשות של השילוש הקדוש בכלכלה הישראלית - הפרטה, העסקה קבלנית, ושבירת היכולת של העובדים להתאגד, צריך לתמוך היום בעובדי הרכבת, שכן מאבקם הוא תשקיף של מאבקים ושיטות דומות רבות שהיו בעבר ושעוד נכונות לנו בעתיד.
