שישה תושבי הכפרים הבלתי מוכרים בנגב, פנו אמש (ב', 25.4.05) לביהמ"ש המחוזי בחיפה בשבתו כבית דין לענייני מים, בבקשה להורות לנציב המים ולמנהל מקרקעי ישראל, לספק להם חיבורי מים, אשר יספקו מים בכמות ובאיכות הדרושות על-פי דין. הגשת התביעה לביהמ"ש נעשתה באמצעות מרכז עדאללה.
התובעים הינם שישה אזרחים ערבים מהנגב, אשר מייצגים כאלף תושבים, המוחים על התנהלות נציב המים ונוהל אספקת המים לכפרים הבלתי מוכרים. לטענתם, נקודת חלוקת המים והכמות אינן מספיקות לאלף התושבים, מזג האוויר באזור חם וישנו מחסור אדיר במים.
עד לפתרון הבעיה, נאלצים תושבי הכפרים לקנות מים עבורם ועבור משפחתם, אך ישנם גם בעלי חיים רבים, הזקוקים למים בכדי לשרוד.
התובעים מבקשים דבר בסיסי - חיבורי מים שיספקו מים בכמות ובאיכות הדרושות על-פי דין. המשיבים, נציב המים ומנהל מקרקעי ישראל, מונעים זאת מהם ולטענתם, מנצלים מצוקה אנושית ממשית, כדי לכפות על התובעים ומשפחותיהם מגורים במקום אחר.
הסוגיה הנדונה בתביעה כבר התעוררה בפני בג"צ בעבר. אלא שבג"צ הפנה את תושבי הכפרים הלא מוכרים בנגב לוועדת המים ונציב המים. עת פנו התובעים לנציב ולוועדת המים, נדחתה בקשתם ללא נימוק.
לפי התובעים, ישנה מדיניות סירוב לאשר חיבורי מים לתושבי הכפרים הלא מוכרים, אשר מונהגת על-ידי גוף הנקרא "מנהלת קידום הבדואים", הפועל במסגרת מינהל מקרקעי ישראל. בכתב התביעה נטען, כי "תכליותיו, מטרותיו, והתנהלותו מעידות על הרבה דברים, למעט קידומה של האוכלוסיה הבדואית בכפרים הלא מוכרים בכלל, ושל התובעים ומשפחותיהם בפרט".
נציב המים, הוא הרשות המוסמכת, שקל לפי התביעה, שיקולים זרים והתעלם משיקולים רלבנטיים שהיו אמורים לכוונו במסלול של אישור הבקשות לחיבור מים.
התובעים דורשים את זכותם החוקתית למים: "הזכות למים, לבריאות, ובהכרח לחיים, הן זכויות יסוד ואף זכויות חוקתיות אשר הרשות המוסמכת הזניחה. בכך היא לא הותירה מקום אלא למסקנה משפטית אחת: בטלות החלטותיה והחובה לאשר חיבורי מים, שיספקו לתובעים ומשפחותיהם את המשאב החיוני בכמות ובאיכות הדרושות על-פי הדין".
