החלטתי להתמודד לכנסת הבאה באופן עצמאי, כי לדעת רבים נחוץ לוחם כמוני שלאורך עשרות שנים ירה בכמעט כל עוולה, ויכולתי לה. צריך חברי כנסת כאלה, וכל צעדה מתחילה מצעד אחד קטן קדימה. כן, היה זה סיני זקן שאמר זאת... מעניין שלפעמים (ולא רק לפעמים) אני מעריך יישויות אחרות על שלנו...
בעברי, נלחמתי בכל דבר שזז במדינה הזו הידועה בין המושחתות ביותר בעולם. מי מאיתנו אינו מכיר אלף בעיות שמתעללים בו, ואין לו כוח ו/או זמן ו/או חשק למצות את הדין? אז אני ייצגתי את צידו האחר של המטבע, או נכון יותר – השתדלתי לתת דוגמה לא להציג את הלחי השנייה לעוד סטירה... מנתונים רבים שלפניי – רבים וטובים קיבלו את הצעתי.
החלטתי להתמודד לכנסת בצורה הקשה ביותר: הקמת מפלגה חדשה, ארגון ענק, הוצאות מכאן ועד הודעה חדשה, והכל... כדי להגיע לבית המחוקקים בו נבחרי הציבור אמורים לשרת את בוחריהם, את אזרחי מדינת ישראל. עם נתונים כאלה לא פלא שרבים בורחים מעצם המחשבה על כניסה בכזה מאמץ ומשאבים, למקום שמוכר יותר ככוורת דבורים או משכנם של נחשים ארסיים.
מציאות "דמוקרטית" עגומה תמימים מתפלאים בשביל מה אני בכלל צריך את זה. מנוסים יותר מביעים תמיהה על הכאילו טיפשות לנסות ולהתקבל לחברה הסגורה ההיא. יודעי הדבר מביעים רחמים מופגנים לטיפשות של לוחמי צדק כמוני שבאים לנצל את חוקי הדמוקרטיה, כאשר ברור להם שהיא נמצאת רק על טיוטות – שהרי אפילו חוקה מסודרת אין במדינה הזו.
למה אינך מצטרף למפלגה קיימת? אני נשאל כל יום לפחות פעם אחת. אני מבין שאין אפילו צורך לנסות ולנסח תשובה בנדון, כי רק הצחוק המתגלגל של כנופיות המפלגות מסביר את המציאות ה"דמוקרטית" העגומה.
אין לך סיכוי לעבור את אחוז החסימה, כי אינך סלב שירד, נניח, מכיסא הגשת החדשות בטלוויזיה (שום דבר אישי נגד
יאיר לפיד) או כמו דרעי העבריין שיצא מהכלא – ורבים צועקים אחריו "אתה המלך". גם טיעון "משכנע" שאני שומע כאכסיומה מבוקר עד ליל.
כניסה 'צהובה' של יאיר לפיד אז כדי לספר לכם שאני יותר מנחוש להתמודד ולהיכנס לשם בעזרת כאלה (בעזרתכם) שאיכפת להם עדיין מהמדינה הזו, ההולכת לנו פייפן בגלל זילות תרבות הדמוקרטיה שכבר מזמן אינה נמצאת במחוזותינו, הנה כבר הדוגמאות הראשונות הכאילו מייאשות ישר מהשטח. קחו את הנתונים הבאים להבנת הדברים שכולנו מכירים, אבל במציאות החוזרת ונשנית נראים ונשמעים מסריחים יותר מריחות הבואש.
יאיר לפיד הכריז על הקמת מפלגה חדשה שתתמודד לכנסת. מאותו רגע לא היה כלי תקשורת שלא ציטט את הידיעה. לא היה צלם פפארצי שלא חיפש תמונה של יאיר לפיד. ולא הייתה פליטת פה של יאיר שלא צוטטה מיד בכל כלי תקשורת.
לא רק זה. רבים וטובים החלו לעמוד בתור ל"קולנוע יאיר" כדי לקבל מקום טוב באמצע – להופעה אחרי הבחירות – בכנסת ישראל. מקומם מובטח – בתנאי שימצאו חן בעיני יאיר. נחמד, לא?
גם אני הכרזתי על הקמת מפלגה חדשה שתתמודד לכנסת. לדעתי, באתי עם רקורד של עשייה מעט רחב יותר מכתיבה עיתונאית וכדומה. אבל זה לא גרם ולו לכלי תקשורת אחד לנסות ולצייץ על המהלך הדמוקרטי שהבאתי לעולם.
אגיע לכנסת בכל מחיר ניסיתי לבחון את הסוגייה בדרך אחרת. שלחתי את דף המסרים המאוד ברורים ומנומקים שלי לכמה עיתונים, וביקשתי לפרסם את הדברים – בתשלום. נציגת עיתון אחד כבר חזרה אליי: "אתה רוצה את זה בגודל המקורי של הדף שלך? זה לא גדול מדי?". עניתי שארצה זאת מעט קטן יותר, העיקר שיהיה קריא. "המחיר לפרסום חד-פעמי, בגודל הקטן ההוא, 14,000 ש"ח!". ד"א, לא שאלתי אם זה כולל מע"מ, והודיתי לה על הטרחה לענות לי.
חבר'ה, אני גאה להציע מועמדותי לכנסת. אני מודע לכל מה שצפוי לי. אני מתכוון בעזרתכם לא רק להגיע לשם כדי לנער אותם טוב-טוב עד שייצא מהם המיץ, אלא לנתץ בדרך גם את החוצפה שלהם למנוע ממני כאזרח שאיכפת לו – להגיע לשם.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
