הגמלים בדובאי

אהבתם של תושבי דובאי לגמלים כה רבה, עד שהם הקימו עבורם בית חולים מיוחד. ויש גם בריכת שחיה לאימוני כושר של גמלי מירוץ. לא לכל הגמלים, כמובן, אלא רק לגמלים של המשפחה המלכותית.

לפני כעשר שנים יזם ד"ר אכבר את הקמת בית החולים הזה, ומאז הציל אין ספור חרבות זוהרות. "חרבות זוהרות ?!" 'חרב זוהרת', 'אב הבדידות', 'בן הסבלנות'. השפה הערבית מהללת בכ-160 שמות את הגמל. "ג'מל" (היפה), הוא השם הנפוץ ביותר".

האהבה ל"יפה", זוהי תמצית היחס של בני המדבר לגמל. יעילותו הפיסית אפשרה לאדם לצאת מהבדידות של נאות המדבר, לחצות אוקיאנוסים של חול, לעסוק בסחר בינלאומי ולקשר בין תרבויות.

גמל מסוגל ללכת כ-600 ק"מ בתוך שבועיים, מבלי לשתות מים ועם מעט מאוד אוכל. גם כאשר הוא מזדמן לבאר מים בדרך, לא יתעכב לזמן רב: די ברבע שעה כדי לתדלק גמל ב-150 ליטר מים. רצוי מים מתוקים, אבל במידת הצורך הוא יסתפק גם במי ים מלוחים מבלי להינזק.

גם עידן הג'יפים והמטוסים לא פגע ביחס המיוחד של אנשי המדבר כלפי הגמל. הסיבה העיקרית היא ללא ספק התלות ההיסטורית, מזה 4,000 שנה, של האדם בחיה, שאפשרה לו לראות עולם. אבל חשיבותו של הגמל מסתכמת לא רק בהיותו כלי תחבורה. אי אפשר לחיות בלעדיו במדבר: בשר הגמל נחשב מעדן מזין, חלב הגמלים עשיר בוויטמין C, הפרשותיו משמשים כחומר דליקה ועור הגמל משמש לתפירת בגדים, סנדלים ותיקים.

תפירת אוהלי בדואים מעור הגמלים כבר לא רלוונטית בדובאי של שנות ה-2000. התושבים מתגוררים בבתי פאר בפרברי העיר, ועובדים בגורדי שחקים מרשימים בעיר דובאי.

המעבר החד מאורח חיים של שבטים בדואים נודדים לתושבי אחת המדינות העשירות ביותר בעולם לא גרם לבני המדבר להזניח את אהבתם לגמלים. נהפוך הוא, האהבה רק גברה. אבל לאהבה הזאת יש מחיר. מחיר השוק של גמל ממשפחה טובה ומוכרת עשוי להגיע למאות אלפי דולרים, מחירו של גמל מירוץ מנצח אף עובר את המיליון דולר. עם בואו של העושר השתנו גם מירוצי הגמלים. פעם הסתפקו ילדי השייחים ב"חארק'ה" על הגמל של אבא בחולות המדבר סביב האוהל.

התפתחותה הכלכלית המואצת של דובאי הפכה את האוהלים לווילות, את החולות למסלולי מירוצים של ממש ואת הבנים מרוכבי גמלים נועזים לצופים נלהבים של מירוצי גמלים.

יום שישי הוא יום המרוצים. במרוצים החשובים מתחרים כ-60 גמלים על מאות אלפי דולרים, מכוניות יוקרה ובעיקר על כבוד גדול.

במקביל למסלול המירוצים, נסלל כביש אספלט, המיועד לג'יפים של המאמנים הסודנים. לכל גמל ורוכב יש מאמן אישי, שמנחה במהלך המירוץ באמצעות תקשורת אלחוטית את רוכב הגמל: טקטיקת המרוץ, המהירות הרצויה, בלימה מכוונת של מתחרים וסוג קריאות העידוד הנחוצים, כל אלו ועוד יש לקבוע בהתאם למצב הגמל במירוץ.

ריבוי המשתתפים במירוצים היוקרתיים גורם לעתים לפקקי תנועה של מכוניות הליווי ולתחרות פרועה על המקומות הטובים. בשולי מירוצי הגמלים מתפתחים לעתים מירוצי מכוניות לא פחות מעניינים.

אבל למירוצי גמלים בדובאי יש גם צד אפל ועצוב. העובדה הפשוטה שככל שמשקל הרוכב קל יותר, סיכויי הזכייה גבוהים יותר, גרמה לתופעה חמורה של סחר בינלאומי בילדים. בעלי הגמלים מייבאים מאות ילדים בני 5-9 מעומן השכנה ובנגלדש הרחוקה. הילדים נמצאים לבדם בדובאי, הוריהם נשארים בארץ המקור וזוכים בתשלום חד פעמי נאה. ארגונים שונים בעולם לזכויות האדם ניסו להעלות את גיל הרוכבים לפחות ל-12, אך שאיפת השייחים לנצח במרוץ עדיין גבוהה יותר מסף הרגישות לזכויות האדם הבסיסיות ביותר.

לגמלים יש גם בריכת שחייה מיוחדת במינה, המשמשת כיום את המאמנים לביצוע תרגילי כושר לגמלי המרוץ. כדי 'לבנות' כושר גופני אופטימלי לקראת עונת המירוצים, או על-מנת לשקם גמלים פצועים בתכנית פיזוטרפיה מיוחדת, מבלים החיות היקרות מדי יום מספר דקות בבריכה.
__________________

- מתוך הכתבה במגזין 'מסע אחר' שכתב נפתלי הילגר שליח המגזין לדובאי;
- הצילומים באדיבות נפתלי הילגר, שליח 'מסע אחר' לדובאי;