"מטעמים אלה כולם אציע לחברי כי נקבל את העתירה, ונעשה צו המורה למשיב 1 להביא ההמלצה למנות את העותר לפני ממשלת ישראל". כך פסק המשנה לנשיא בית המשפט העליון,
אליעזר ריבלין, בעתירתו של
משה אשר נגד שר האוצר,
יובל שטייניץ. זהו - לא פחות, אבל גם לא יותר.
נזכיר במה מדובר. ועדת האיתור שמינה שטייניץ המליצה למנות את אשר למנהל רשות המיסים. שטייניץ לא השלים עם ההמלצה וביקש ממנה להתכנס שוב ולבחון מועמדים אחרים, תוך שינוי בקריטריונים. אשר עתר לבג"ץ, וזה פסק שהחלטתו של שטייניץ אינה סבירה וכאמור - עליו להביא את ההמלצה המקורית בפני ה
ממשלה.
בג"ץ לא התבקש לפסוק, לא פסק וגם אינו יכול לפסוק, כי הממשלה חייבת לאשר את המינוי. הוא לא התבקש לפסוק, לא פסק וגם אינו יכול לפסוק, כי שטייניץ עצמו חייב להצביע בעד אשר. הוא לא התבקש לפסוק, לא פסק וגם אינו יכול לפסוק, כי אסור לשטייניץ לבקש מחבריו השרים שלא להצביע בעד המינוי. הנוהל הוא כזה: ועדת האיתור ממליצה, שר האוצר מגיש, הממשלה מחליטה.
מדוע יש רק מועמד אחד?
כל המצב שנוצר בנושא אשר הוא עקום מיסודו, וזאת מבלי להיכנס בכלל לשאלה האם אשר ראוי או לא ראוי למשרה בכירה זו. גם אם נצא מתוך הנחה שהוא ראוי (וכך חשבו כל חברי ועדת האיתור), עדיין מדובר בהמלצה בלבד. עצם העובדה שהוועדה ממליצה על מועמד אחד בלבד, היא בלתי סבירה. איזו מין המלצה זו? איזו בחירה נותרה לשר? כדאי לזכור, שאחת הנקודות המרכזיות בהן מתחה
ועדת וינוגרד ביקורת על ההתנהלות במלחמת לבנון השנייה הייתה, שצה"ל הביא לממשלה המלצה אחת בלבד - take it or leave it. כך לא מקבלים החלטות, ודאי לא בעניינים שברומו של עולם.
נכון, מינוי מנהל רשות המיסים אינו עניין של חיים ומוות, אך מצד שני - הוא אינו עניין בהול כמו מלחמה. אפשר לקחת את הזמן (ולגנותו של שטייניץ יש לומר שכל התהליך החל באיחור רב) ולמצוא יותר ממועמד מתאים אחד. נאמר זאת אחרת: אם בכל מדינת ישראל, בין 4,000 עובדי רשות המיסים ו-15,000 רואי החשבון ומאות עורכי הדין שעוסקים במיסים - אם בין כל אלו יש רק מועמד ראוי אחד לניהול רשות המיסים, מצבנו איום ונורא.
חוץ מזה, המלצת ועדת האיתור כשמה כן היא: המלצה. מי שצריך לעבוד עם מנהל הרשות הוא שר האוצר, ולא חברי הוועדה. מי שממנה את מנהל הרשות הוא הממשלה, ולא הוועדה. מי שנושא באחריות הישירה הוא שר האוצר, ובאחריות הכוללת - הממשלה. לא ייתכן מצב, בו פקידים ימנו פקידים ויהפכו את הממשלה ושריה לחותמת גומי פורמלית.
אבל בג"ץ פסק מה שפסק, והכל מחויבים לציית. אלא שכאמור, ברור לחלוטין שבג"ץ לא חייב את הממשלה לאשר את המינוי, וספק רב אם הוא יכול לעשות זאת. צריך שיפול פגם מהותי ביותר בשיקול דעתה של הממשלה, בכדי שבג"ץ יתערב בהליך המינוי. זה מה שקרה עם
יואב גלנט, כאשר הסתבר - בדיעבד - שהמיועד לרמטכ"ל הוא עבריין בנייה שלא דיבר אמת. וגם אז, בג"ץ לא הגיע לשלב של פסילת המינוי, אלא
אהוד ברק החליט לבטלו כאשר התברר שלא יוכל לזכות בהגנת היועץ המשפטי לממשלה.
נתניהו בן ערובה בידי וינשטיין
זה ממש לא המצב בנוגע לאשר. האיש נקי כפיים, עובד ותיק ברשות המיסים, ונמצא ראוי בידי ועדה מכובדת של אנשי מקצוע. אלא מאי? - השר הממונה עליו אינו רוצה אותו. דווקא משום שאשר ראוי, יכולה הממשלה לקבוע שאין היא כופה על השר לעבוד עם פקיד בכיר ביותר שלדעתו עדיין אינו כשיר לתפקיד. זהו נימוק הגיוני ולגיטימי, וקשה לראות את בג"ץ ממיר את שיקול דעתה של הממשלה בזה שלו.
כל זה אינו מעניין את האימפריאליסט הגדול,
יהודה וינשטיין. לפי פרסום בגלובס בסוף השבוע, היועץ (!) המשפטי לממשלה טוען, שאם הממשלה תחליט שלא למנות את וינשטיין - היא תבזה את פסק דינו של בית המשפט העליון. היועץ (!) המשפטי לממשלה מנסה לכפות על שר בכיר מינוי שהוא אינו רוצה בו. היועץ (!) המשפטי לממשלה מנופף בחרב הסמויה אך המאוד-ברורה: לא אגן עליכם בבג"ץ אם לא תקבלו את דעתי. היועץ (!) המשפטי לממשלה רוצה לנהל את המדינה במקומם של הנבחרים שזהו תפקידם. אם זה נכון, אזי מה שעושה כעת וינשטיין, הוא פוטש לכל דבר: הוא רוצה להכתיב לממשלה כיצד תחליט.
וינשטיין יכול לנהוג כך (אם הוא אכן נוהג כך) משני טעמים - כללי ונקודתי. הכללי: המשפטיזציה האוכלת (למעשה: הזוללת) בכל חלקה, וההופכת את המשפטנים מיועצים למכריעים, בשל החשש ש"הכל שפיט" ובתי המשפט יתערבו בכל דבר. הנקודתי: כל עוד גורלו של
בנימין נתניהו מצוי בידי וינשטיין בפרשת "ביביטורס", קשה לראות אותו עושה משהו נגד היועץ המשפטי. והליקוי הנקודתי הזה מתקשר שוב לליקוי כללי: כפל התפקידים וניגוד העניינים שבין היועץ המשפטי לממשלה לבין ראש התביעה הכללית.
בממשל תקין, היה נתניהו אומר לוינשטיין: "אדוני, אתה יועץ מכובד - אבל יועץ. אני קובע את סדר היום של ישיבות הממשלה, המינוי הזה יעלה לדיון ולהצבעה כאשר אני אחליט, וכל שר יצביע לפי מיטב דעתו ומצפונו. יש לך בעיה עם התנהלות הממשלה - זכותך להתפטר". אבל הממשל שלנו כבר מזמן לא תקין, וליתר דיוק - הוא כבר מזמן לא ממשל.
