ביום שישי (9.3.12) התחילה ההסלמה בדרום, והערים באר שבע, אשקלון ואשדוד וכל היישובים מסביב - נמצאים בסכנה מתמדת מהתקפת הטילים. זה היה צפוי, כי הפלשתינים מעכבים, דוחים ומתרצים ואינם מגיעים לשום הסדר ואחר-כך - הכל מתפוצץ, תרתי משמע.
הבלתי יאומן, קורה: טילים, פצמ"רים, קסאמים, רקטות ושאר מרעין בישין של האויב, נוחתים עלינו מכל עבר, ואנחנו פשוט מתפקדים בין הטיפות; ממש נס! כמובן, שגם מערכת יירוט "כיפת ברזל" מסייעת לסילוק המפגע, אולם אין לזלזל בהשגחה הפרטית המשקיפה על כל אחד ואחת מאתנו ומפנה את הנחיתה לאזורים פתוחים, או לכל היותר פגיעה ברכוש וגרימת בהלה, ולא לפגיעה בנפש!!! שיהיו בריאים התאילנדים הנפגעים!
מעניין איך היו מגיבים בקרב אויבינו אילו הטילים הללו היו נוחתים עליהם באופן בלתי צפוי ובקצב שוטף?! עם כל שנאתם ודבקותם במטרה ה"מוצדקת" שלהם למלחמת קודש "ג'יהאדיסטית", האם אין להם מעין "תוכנית ב'" למקרה של כדאיות להתחנף, להרגיע ולמנוע שפיכות דמים נוספת? הרי עד כה, הם נהרגים בפעולות סיכול מצדנו כנגד מנהיגיהם המסיתים, ועוד ידנו נטויה לעוד כמה תוכניות מבצעיות בוודאי כדי לחסל את הנגע בעזסטאן.
להתכנון לגרוע מכל הם בוודאי מתואמים גם עם אחיהם המוסלמים ברחבי תבל למתקפה רבתי על ישראל ועל כל יהודי בכל מקום, ואולי גם כנגד אנשי בריתנו בארה"ב ובמערב כולו. עלינו להיות מוכנים לגרוע מכל: מנהיגי אירן שהשתגעו בנחישותם לעקור אותנו מארצנו ומסיתים את סוריה, לבנון בראשות חיזבאללה, מצרים הקיצונית ובעיקר חמאסטאן (עזה) - זוממים לחסלנו בכל דרך ולהשתלט על ארצנו הקדושה ולהשליט את האיסלאם בכל מקום! חס וחלילה!
מעניין ששתי נבואות תנ"כיות טרם התקיימו: זכריה ומלחמת גוג ומגוג, ויחזקאל ותחיית המתים עם הגאולה. לפי ההרצאות שאני צופה בהן בערוץ "הידברות", TV CH. 97 ואזהרותיו של הרב אמנון יצחק מארגון "שופר" - מסתבר שזה אכן קורה ועומד לקרות. ועל-מנת למנוע ולבטל גזירות - צריך להגיע לרמה רוחנית גבוהה במעשי חסד, בשמירת מצוות ובתפילות. פשוט לתקן ולזכור מי מציל אותנו כל הזמן, זה שמשגיח ומכוון, הקב"ה! ושלא נשלה את עצמנו שאנחנו מושכים בחוטים בלעדיו. יש תנאים וכדאי ללכת לפיהם, כי הוא המציא את התוכנה הזו של בריאת העולם!
הכל בידי שמיים בירכתי את ראש הממשלה שלנו,
בנימין נתניהו, שממרום ינחהו הבורא ויתווה את הדרך הנכונה לסכל מזימות אויבינו. בינתיים, אין שלווה ואין מנוחה! אזעקות בערב שבת ובמשך כל הלילה, ובשבת, ואתמול, והיום - ריצות של כל הדיירים בבניין לחדר המדרגות האמור להגן עלינו; לא מספיקים להתרחץ, להתפשט, לשבת, לשכב לישון, לאכול. כולם נמצאים בדריכות, מחשבות מטרידות, והמון אנשים נמצאים במצב חרדה גלוי ומוסווה. חוששים לצאת מהבית, מתלבטים אם ללכת לעבודה, לדיון בבית משפט (פעמיים נכנסנו היום לממ"ד בבית הדין), לנסוע באוטובוס, להמתין בתחנה, לרדת עם הכלב, להוריד את הזבל, לקפוץ לסופרמרקט...
פתאום, פוגשים את השכנים החביבים בפיג'מות ובחלוקים בחדר המדרגות. עומדים וסופרים את ה"בומים" ומנחשים איפה היו נפילות. זה באמת מפחיד. מעניין שקצת התחשלתי אחרי הפיגוע הראשון בתאומים בניו-יורק ב-1993. זוהי הרגשת חוסר-אונים להיות נתון לחסדי אדם - עד שתופסים שהכל מכוון מלמעלה. לפתע, אני מוצאת את עצמי מייעצת ומנחמת שכנים וסתם זרים ומנחה אותם לנשימות מרגיעות ובעיקר לתפילות; ומוכנה לכל משימת התנדבות בהתאם לצו השעה.
לכל המזלזלים החילונים, גם כשאתם מתבטאים במונח "אני מקווה", לדעתי זו תפילה שנובעת מחוסר ישע אנושי כלפי הבורא, וזה לא צריך להביך אתכם; זוהי התחלת המסקנה שתגיעו אליה בדרך לאמונה ולשורשי היהדות שהיא תורת אמת.
היום פתחתי ספר תהלים ו"במקרה" (הרי אין מקרה...) יצא לי פרק פ"ה: "חסד ואמת נפגשו, צדק ושלום נשקו; אמת מארץ תצמח, וצדק משמים נשקף". איזה יופי! כדאי לזכור: אנחנו נתונים כל הזמן לחסדי שמיים וכדאי ללמוד ולהתעדכן כל הזמן מה מצופה מאתנו, על-מנת לקבל ציונים טובים ולמנוע ייסורים.
אני מקבלת טלפונים ואיחולים: "תחזיקו מעמד!" בעזרת השם, נחזיק מעמד ונזכה לבשורות טובות בקרוב!
