להגן על אזרחינו בכל מחיר

התמשכות ירי המחבלים מרצועת עזה לעבר מיליון וחצי אזרחי המדינה, הוא מצב שאין להשלים עמו. טובי המוחות בארץ הצליחו לייצר אקמול לבעיה, וקראו לה בשם 'סוללות כיפת ברזל'. אלא שמדובר בפתרון המזכיר רולטה רוסית. גם ברולטה, רוב הסיכויים מצביעים על כך שהמהמר יישאר בחיים, למרות זאת, אדם שישחק במשחק כזה נתפס כמתאבד פוטנציאלי. במילים אחרות, העובדה שצה"ל מצליח ליירט את רוב הרקטות אינה מקלה את תחושת הסכנה שחשים אחינו בבאר שבע, באשדוד, באשקלון, בשדרות, בנתיבות ובשאר היישובים באזור טווח הטילים.

מעבר לתחושה האיומה של תושבי האזור, כל יום בו מדינת ישראל משלימה עם פעולות הטרור הוא יום בו היא מאבדת את ההרתעה שהיא רוצה לבנות מול אירן.

מה חושבים אחמדינג'אד ועלי חמינאי על יכולותיה של ישראל לתקוף אותם, אם זו אינה מצליחה להתמודד עם מספר ארגוני טרור קיקיוניים מסוגם של ועדות ההתנגדות והג'יהאד האיסלאמי? בנוסף לכך, חוסר היכולת שלנו להגן על אזרחינו באופן מרתיע, נחרץ וחד-משמעי - למרות ההישג הטכנולוגי המופלא של מערכות הטילים המתקדמות שלנו - מראה עד כמה מדינת ישראל חלשה מבחינה מדינית, ועד כמה אנו תלויים במחוות קרבה והערכה מצד מנהיגים זרים כמו ברק אובמה ונציגי האיחוד האירופי.

תלות זו, אותה ניסה להכחיש בנימין נתניהו בוועידת איפא"ק האחרונה, היא, ולא פרויקט הגרעין האירני, מהווה את הסכנה האמיתית לקיומה של ישראל. כל עוד ישראל תתנהג במזרח התיכון כמדינה בעלת ידיים קשורות שזקוקה לאישור חיצוני כדי להתקיים - קיומה יהיה מוטל בסימן שאלה והיא תיתפס כחלשה וכהססנית. גורמים טרוריסטיים לא מתרשמים מאמירות בסגנון "דם הנרצחים לא ינוקה", ביודעם שצה"ל וקברניטי המדינה מסתכלים מערבה, לוושינגטון ולבריסל, ומודדים את גובה הזעם במסדרונות האו"ם.

ההססנות היא שמתדלקת את אש הטרור, שתופנה נגדנו מעוד ועוד ארגונים דוגמת חיזבאללה, חמאס ואחרים, שיקומו כמו פטריות אחרי הגשם. לעומת זאת, אם ניתפס כמי שמוכנים לפעול בצורה קשה ותקיפה כדי להגן על אזרחינו, אם נתכוון לכך ש"כל האופציות על השולחן" - במצב כזה, לא רק שאף ארגון טרור לא ייצא להרפתקאות צבאיות נגדנו, אלא שאפילו משטר מטורף ורדיקאלי כמו זה היושב בטהרן ייקח את האזהרות שלנו ברצינות ויתעל את האנרגיות המשיחיות שלו לכיוונים אחרים.

אמת פשוטה זו וההשלכות הנגזרות ממנה משמעותיות הרבה יותר מתקיפה צבאית, אם תהיה, במתקני הגרעין של אירן. באופן פרדוקסאלי, מי שמוכן להחריב את הכל למען ביטחונו - לא צריך לעשות זאת וזוכה לשקט אמיתי. כדברי הפתגם הרומאי: הרוצה בשלום - ייכון למלחמה.