|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
קדושתו וחשיבותו של לחם הפנים
|
עצם הימצאותו התמידית של הלחם על השולחן גם בעת מסעות בני ישראל במדבר כאשר המשכן היה מפורק היא, למעשה, תכלית מצוות העשה כעדות התורה: "זאת עבודת בני קהת... קודש הקדשים. ובא אהרון ובניו בנסע המחנה... ועל שולחן הפנים... ולחם תמיד עליו יהיה"
|
המילה "לחם" מופיעה במקרא כ-300 פעם בעיקר בשתי משמעויות. הראשונה, כינוי לבצק של קמח הבא מחמשת מיני הדגן (והם: חיטה, שעורה, שיפון, כוסמת ושיבולת שועל) הנאפה בתנור ומשמש כמזון העיקרי ברוב ארצות העולם הן לאדם והן לבעלי החיים וקרובים למשמעות זו הם: חלה, עוגה, פת, צפיחית, תופין ורקיק. השנייה – שם כולל של מגוון המזונות למיניהם, וקרובים למילה זו, הם: מאכל, אוכל, כלכלה, טרף, בר, מזון, פרי, צידה ועוד.
פרשת השבוע, הכוללת שתי פרשיות מחוברות "ויקהל-פקודי", חותמת למעשה את חמש הפרשיות האחרונות ב"שמות" שעסקו בבניית המשכן וכליו כשאחד מן הכלים המקודשים והחשובים הוא "השולחן". על כלי זה הכוהנים היו מניחים את "לחם הפנים" או בכינוייו הנוספים "לחם התמיד" (פעם אחת במקרא) ו"לחם המערכת" (שלוש פעמים במקרא) ובקצירת האומר נסכם, שהכוונה היא לשתים-עשרה חלות לחם העשויות סולת שהיו מונחות בשתי מערכות על השולחן במשכן ובבתי המקדש. חלות הלחם היו נאפות בערב שבת קודש עד ליום השבת הבא. או אז, חלקן היה נאכל על-ידי משמרת הכהונה שהתחלפה באותה השבת וחלקן היו ניתנות לכוהן הגדול, וכך חוזר חלילה.
הכנת ועשיית חלות הלחם היא מצוות עשה מדאורייתא, שנאמר: "ונתת על השולחן לחם פנים, לפני תמיד" [שמות כ"ה, ל']. עשייתן הייתה ללא חומר מחמץ ומשום כך היו בעלות כושר טריות גבוה ואכילתן הייתה בקדושה ובטהרה. אשר על כן, נחתומים (=אופים) אומנים היו ממונים על עשיית "לחם הפנים" שנחשב ל"אחד מ-24 מתנות כהונה" ובשל כך השתכרו שכר גבוה שמומן מתרומות הציבור.
על חשיבותו וקדושתו של לחם הפנים כבר נכתבו פירושים רבים המוכיחים זאת ודי לנו באם נזכיר שניים מהם, כמו למשל: יונתן בן עוזיאל שתירגמו "לחמא גוונא" (="הלחם הפנימי"). אומנם פשט המילים מציין מיקום טכני בלבד, דהיינו: בחלקו הפנימי של היכל הקודש, אולם עצם העמדת השולחן והלחם (שהיה חלק בלתי נפרד מן השולחן) בהיכל פנימה מעיד על החשיבות והקדושה של הדבר, בדיוק כפי ש"מזבח הזהב" המכונה גם "המזבח הפנימי" מעיד על קדושה וחשיבות נאצלים.
לא בכדי הרשב"ם מציין בפירושו כי "היה לחם נאה. לחם הראוי (להינתן) לפני שרים". ולנו נראה לציין שעצם הימצאותו התמידית של הלחם על השולחן גם בעת המסעות של בני ישראל במדבר כאשר המשכן היה מפורק היא, למעשה, תכלית מצוות העשה כעדות התורה: "זאת עבודת בני קהת...קודש הקדשים. ובא אהרון ובניו בנסע המחנה...ועל שולחן הפנים...ולחם תמיד עליו יהיה". התלמוד מתאר את הלחם "כעבה וטפוח", כלומר: עוביו היה בגודל טפח (=10 סנטימטרים בקירוב) דבר המלמד על פניו של אדם, שהרי: "אין פניו של אדם פחותין מטפח" ועל כך מוסיף רש"י ומבאר: "יש ללחם, פנים (ש)רואים לכאן ולכאן...". ודו"ק.
הארת פנים לאחינו בני ישראל
בימים אלו ממש עומד "הישוב היהודי" בארץ קודשנו במבחן חוסן ביטחוני, כלכלי, אמוני ועוד. זאת משום שבשבוע האחרון למעלה ממיליון תושבים: אנשים, נשים וטף המתגוררים בערי דרום הארץ, עומדים בפני מתקפת טילים ורקטות המשוגרות ללא הבחנה בידי בני בליעל, רוצחים צמאי דם, אנשי ארגוני הטרור הפועלים מן העיר עזה וגרורותיה. בני עוולה אלה פועלים ממניעים של משטמה ושנאה יוקדת וחסרת מעצורים כנגד הישוב היהודי היושב בציון, שוחר השלום והצדק.
הבה כולנו נישא תפילה לבורא עולם שיחיש ביאת משיח צדקנו ויבנה את בית מקדשנו, "הבית האחרון", בעגלא ובזמן קריב. ושם, נזכה להקריב קרבנות תודה וכפרה, כמו גם הכנת, עשיית ואפיית "לחם הפנים". פנים, תרתי משמע: פנים להקב"ה ופנים לשאר אחינו בית ישראל ובשל כך, נזכה ל"פניו" המאירות של אלוהינו בחסד, ברחמים ובשלום. מי ייתן והמילה "לחם" שהייתה מושא מאמרנו תשמש גורם מדרבן ומאיץ כדי לראות בחוש את הניסים העצומים שעשה ועושה עימנו האלוהים בבחינת "בימים ההם, בזמן הזה". דבר, שלדעתנו, נרמז במילה "לחם", בראשי התיבות: "לכו חזו מפעלות [אלוהים] אשר שם בארץ". והבן.
|
|
במאמרי הראשון לפרשת "כי תשא" על אודות "חשיבותה של השבת" הדגשנו בעיקר את היות יום השבת המקודש כיום של "כפרה, סליחה ומחילה" מצד מהותו של היום מעין "עצמיותו של יום מכפר" ממש כיום הכיפורים. ביססנו טענתנו מעצם העובדה שתורתנו ראתה אל נכון לשלש את אזהרת שמירת השבת ורז"ל בדברי קודשם בכמה דוכתי יצרו קשר וזיקה ישירה בין שמירת השבת ובין עניין הכפרה, המחילה והסליחה. קינחנו מאמרנו בקביעתו הנפלאה של אחד מהוגי הדעות של "הצינות הרוחנית" אשר כתב: "יותר מאשר שמרו בני ישראל את השבת, השבת שמרה עליהם". ואכמ"ל.
וגם אמנה, יום השבת התקדש ונצרב בהוויה היהודית כיום הקדוש ביותר בלוח השנה העברי וקדושה זו נחקקה לדורות ונמשכת תדיר ישירות "מקדושא דלעילא" משום שהקב"ה בעצמו קידש יום זה לנצח ולעולמי עולמים ואחד מ"תנאי היסוד" הוא לשמור את השבת כהלכתה על-ידי שביתה מכל מלאכה כהוראת תורתנו בתחילת פרשת השבוע הנוכחית, פרשת "ויקהל-פקודי" [שמות ל"ה, פסוקים א'-ג']: "ששת ימים תיעשה מלאכה ו(ב)יום השביעי...שבת שבתון לי-ה-ו-ה...לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת". גם כאן, טענתנו היא שעצם העובדה שהתורה מזהירה פעם נוספת, בפרשתנו, על אודות שמירת השבת על-ידי שביתה מכל מלאכה בתוך עניין המשכן וכליו אומרת דרשני. ודו"ק.
במאמרנו הלזה נביא היבט נוסף וחשוב והקשור בקשר בל יינתק לעניין שמירת השבת כדבעי וגילוי נאות הוא לבוא בקול גדול ולציין שרעיון זה שמעתיו לראשונה בדרשתו השבועית של כבוד הרב שמואל סמט יצ"ו, רבה של קהילת "רינת אשר" (שכונת כפ"ג, עיה"ק פ"ת תובב"א) ואשר הביאו בשמו של הרה"ג ר' יעקב צבי מקלנבורג זצ"ל (1865-1786), מגדולי רבני גרמניה במאה ה-19 ואשר התפרסם בעיקר בחיבורו הנודע על התורה בשם "הכתב והקבלה", כדלקמן:
"אך, את שבתותיי תשמרו..." בשם שבת, יש פי שניים בהוראתו: האחד – עניין הביטול וההפסק ממלאכה. והשני – עניין ישוב הדעת לעניינים אלוהיים. [=יוצא מכך] שיש בכל שבת ושבת שתי שביתות: שביתת הגוף מעסקי העולם, (קרי): ממלאכת מעשה ושביתת וישוב הנפש להתעסק בעניינים רוחניים אלוהים, (קרי): במלאכת עבודת ה'...וייתכן, כי על כוונה זו אמרו רז"ל 'אילו שמרו ישראל שתי שבתות מיד (היו) נגאלים'. (כלומר): אין כוונתם על שתי שבתות בזמנים נפרדים, כי אם על שתי שביתות אלה אשר יתלכדו ולא יתפרדו ביום אחד, ואחת הנה באמת, בגוף ובנפש".
|
|
|
המאמר מוקדש לעילוי נשמתו המיוחדת של ר' יאיר בן דוד יוסף והניה ז"ל למשפחת רוזנקנופ שהשבוע חלה פקידת שנתו. ר' יאיר היה איש פשוט, עניו, איש עבודת כפיים אשר שימש מודל לחיקוי לאהבת האישה, הילדים והנכדים ולכידות משפחתית.
|
|
| תאריך:
|
16/03/2012
|
|
|
עודכן:
|
16/03/2012
|
|
ד"ר מוטי גולן
|
|
קדושתו וחשיבותו של לחם הפנים
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אמדון
|
17/03/12 22:26
|
|
|
|
2
|
|
כותב יקר
|
18/03/12 14:05
|
|
|
המשכן במהדורה חוזרת - מדוע?  מה לומדים מאדריכלי המשכן בצלאל ואהליאב? ומה פשר ההופעה הסדרתית של השבת? וגם: משה הממונה על הקופה הציבורית על כל אלה ועוד בפרשותינו ויקהל-פקודי
|
|
|
|
|
השבוע קוראים בתורה שתי פרשות, וַיַּקְהֵל ו-פְּקוּדֵי. שתי הפרשות האלו מקבילות לשתי פרשות שקראנו, כל אחת בנפרד לפני שבועיים ושלושה, תְּרוּמָה ו-תְּצַוֶּה שם קראנו את ההוראות שקיבל משה לבניית המשכן וכליו והשבת קוראים על אודות הביצוע של אותן הוראות. זה מתחיל בכך שמשה אוסף את כל ישראל [שמות ל"ה]: [א] וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר-צִוָּה ה', לַעֲשֹׂת אֹתָם. בהמשך הוא אומר שני פסוקים, שעניינם הוא השבת ובעזרת השם נספיק לדבר גם עליהם, ורק אחר-כך מתחיל לדבר על המשכן וכליו. [ד] וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר-צִוָּה ה' לֵאמֹר. [ה] קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה, לַה', כֹּל נְדִיב לִבּוֹ, יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה': זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת. נזכיר כי בפרשת תְּרוּמָה הלשון היא [פרק כ"ה]: [ב] דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה: מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי.
|
|
|
|
|
אל תקנו את התעמולה של שוחרי האינטרנציונל הפרולטארי. הם מנופפים בהיסטוריה העגומה של העם היהודי באותה מיומנות צינית בה הימין הקיצוני עושה זאת למטרות אחרות. טקטיקות ההפחדה האלה של השוליים הפוליטיים מעידות על שטחיות התפישה שלהם – שהיא תכונה משותפת (אחת מני רבות) לקצוות הללו.
|
|
|
|
|
הנה התבשרנו על-ידי גדעון סער, שר החינוך המוצלח, שיוריד מבחינות הבגרות את כל הנושאים, פרט לשלושה. למען הסר ספק, כל העניין הארכאי הזה עם תעודות הבגרות אינו אלא מעמסה מיותרת ויקרה לתלמידים ולהוריהם, מעמסה שאינה מוסיפה דבר.
|
|
|
|
|
ישראל פועלת מזה 50 שנה בתגובה על מעשי טרור במקום למנוע אותם יובל שטייניץ לא מסוגל לנהל שום דבר, ובתחום המיסים אין הרתעה יש להעניק לבתי המשפט את האפשרות לטפל בעורכי דין השוכחים את חובתם הקשר בין גימנסיה הרצליה לבית הרב קוק לקח בנאלי אך לא מובן מאליו של מסע לפולין
|
|
|
|
|
