הוויכוחים בסלון שלנו לוהטים. בזמן שחבריי בעלי דעות שמאל טוענים את טיעוניהם, אני בוחן אותם רק כדי למצוא את הדרך הטובה ביותר לסתור אותם. לשם כך אני מגייס טיעונים ששמעתי מפובליציסטים החולקים איתי את דעותיי. כאשר אני מוצא טיעון מוצלח במיוחד, אני לא מתאפק וקוטע את דברי חבריי כדי להציג בפניהם את המציאה. חבריי מהשמאל עושים אותו דבר ואינם מבינים איך אני לא רואה את האמת הברורה להם כל כך. הוויכוח מסתיים כאשר לאשתי נמאס מהוויכוח העקר והיא מביאה קפה ועוגה שלגבי איכותה אין ויכוח.
איני זוכר ויכוח בו הצלחתי לשכנע את בן-שיחי. האם אתה הקורא יכול להצביע על הצלחה כזו? כמובן שלא. הסיפור הזה אינו ייחודי לבילוי שישי בסלון שלנו, אלא הוא חוזר על עצמו בכל מקום. מדוע שני אנשים בעלי אותה רמת השכלה ואינטליגנציה, אך בעלי השקפת עולם שונה, אינם יכולים להסכים גם כאשר (לכל אחד) נדמה שהעובדות לא מותירות ספק? האם הסיבה היא שאין בארץ תרבות ויכוח? נדמה לי שלתופעה זו שורשים עמוקים יותר מ
היכולת לנהל ויכוח תרבותי. בארצות הברית ובאירופה, שהן המודל לתרבות ויכוח, התופעה קיימת בדיוק כמו בארצנו הנמצאת בלבנט המיוזע.
הימני החשוך ונמוך-המצח מול השמאלני המתנשא וההזוי כל מי שמתעניין במבנה המוח יודע שמוחנו אינו מציג את המציאות כפי שהיא מגיעה מהחושים. אנחנו לא באמת רואים מה שהעין שלנו קולטת, ולא שומעים באמת את הקולות שנכנסים לאוזן. המוח מעבד את האינפורמציה המגיעה מהחושים ומסנן אותה במסננת הטבועה בו. הוא לא נרתע מעיוות ואפילו מהמצאת עובדות, כדי להציג בפנינו (למעשה בפני ההכרה שלנו) תמונת מציאות התואמת להשקפה הטבועה בנו, בכוונה טובה לשמור על שלוות רוחנו.
הבעיה היא שלמוח אנשים בעלי השקפת עולם אחת, מסננת שונה מאלו בעלי השקפת עולם אחרת. ה'מסננת' הזו בנויה מקשרים בין תאי המוח המסננים את האינפורמציה המגיעה מבחוץ דרך מבנים סטריאוטיפים שנבנו במקור כדי לאפשר לנו להגיב במהירות, בלי צורך בתהליך ארוך של שקלול כל האפשרויות. יש סטריאוטיפים, הטבועים בגנים. סטריאוטיפים אלו גורמים לנו לפחד מהאריה (ובמקרה של אשתי - עכבר) ולרוצץ גולגולת הנחש, גם אם הוא נחש לא מזיק.
סטריאוטיפים אחרים מעוצבים במהלך החיים. דוגמאות לסטריאוטיפים כאלו לא חסרות. גזענות היא דוגמה קיצונית לסטריאוטיפ כזה. סטריאוטיפ איש הימין החשוך, נמוך-המצח מהשטחים הכבושים / השמאלני המתנשא ההזוי ממדינת תל אביב - הן הדוגמאות הרלוונטיות כאן. המטרה שלנו בוויכוח היא להכניס טיפה של נאורות לחשכת נמוך-המצח שמולנו, או לחלופין להכניס טיפת היגיון לאוהב הערבים שלפנינו.
שינוי סטריאוטיפים - משימה בלתי אפשרית? אז מה? אי-אפשר לשנות סטריאוטיפים? כן, זה אפשרי, אך זה תהליך ארוך וקשה מאוד. קשה מאוד לנתק קשרים שהוטבעו שוב ושוב במוחנו ולבנות קשרים חדשים. ממשלת
גולדה מאיר נבחרה שוב בבחירות שהתקיימו לאחר הפאשלה הגדולה של מלחמת יום הכיפורים. מה גרם לאנשים לבחור שנית באותם מנהיגים שהביאו עלינו אסון כבד, לאחר שהמחדלים שלהם נחשפו בתנועות המחאה? אני זוכר שאבי אמר אז: "מה אתה רוצה? לבחור מפלגת ימין שתגרום למלחמה?" ולא היה מודע לאירוניה שבדבריו. כמה שנים מאוחר יותר הימין עלה בכל זאת לשלטון, מה שמוכיח שלחלק מהאנשים יש יכולת לשנות דעה.
נהוג לחשוב שסטריאוטיפים פועלים רק אצל האחר ואנו הריאליסטים משוחררים מהם, האומנם? עם יד על הלב, האם אתם לא מדלגים על מאמרים של בעלי דעות שונות משלכם ומעדיפים לקרוא אותם עיתונים ולצפות באותם ערוצים להם הורגלתם ואתם יודעים שהם יביאו את החדשות שיחזקו את הדעות שלכם? כן, אל תתביישו, כך המוח שלנו עובד. הסיבה שאנו לא באמת שוקלים את הטיעונים של בר-שיחנו, היא שקשה לנו לקבל מצב שאולי אנו טועים. למוח הערמומי שלנו, הפועל מתחת לרדאר ההכרה, יש דרכים רבות לתרץ ולהציג את הדברים כך שנהיה משוכנעים בצדקתנו.
ראיית הדברים באופן אחר - זה ייתכן, זה אפשרי אז אי-אפשר לשנות דעה? כן, זה אפשרי, אך קשה מאוד. לאנשים מבוגרים קשה יותר מאשר לילדים שעדיין הקשרים הקובעים דעות במוחם לא התקבעו בחוזקה. בכל קבוצה יש אנשים שיש להם את היכולת להשתחרר מכבלי ההשקפה הקודמת ולקבל שינויים, אך אלו בודדים. בחברות מגובשות, בעיקר בקבוצות דתיות כמו המוסלמים, קשה לאדם להשתחרר הרבה יותר מאשר בחברה חופשית מערבית.
איך זה אצלך הקורא? האם אתה מוכן להודות שאולי אתה טועה ויש משהו בדברי הימני/השמאלני האידיוט? האם אתה מוכן לקרוא גם מאמרים של בעלי דעות שונות משלך בעיתונים שאתה לא מנוי עליהם? כך אולי יסתננו אליך כמה עובדות שבערוצי התקשורת שאתה צורך, לא הדגישו אותן. האם אתה מוכן לקבל את הרעיון (הבלתי מתקבל על הדעת) שאפשר לראות את הדברים בצורה אחרת? כדאי שתחשוב מחדש, השרידות שלנו בארץ ישראל תלויה לא מעט ביכולת שלנו למצוא בסיס הסכמה משותף.
