סולידריות עם עובדי הרכבת

נחתם הסכם בין הנהלת הרכבת לעובדים, אבל ההתנהלות של שר התחבורה והנהלת הרכבת פגעה קשה בסולידריות הישראלית ובערך הערבות ההדדית. שר התחבורה וקבוצה קטנה של אנשי אוצר לשעבר שהשתלטו על רכבת ישראל, ניסו לחסל את הסולידריות כלפי העובדים, ולא אכפת להם שבדרך הם ריסקו את הערבות ההדדית ששמרה על עם ישראל עוד מימי הגולה.

האינדיבידואליזם שמוביל הימין הכלכלי הקיצוני בישראל גורם לסדקים בסולידריות החברתית, ויש לסדקים אלה השפעה קשה על החוסן הלאומי של המדינה. בצורה מניפולטיבית ניסו בכירי משרד התחבורה ומנהלי הרכבת לפגוע בדימוי הציבורי של עובדי הרכבת, כשהמטרה הייתה לפגוע בסולידריות ובתחושת הערבות ההדדית שחשים האזרחים כלפי העובדים. הפגיעה הקשה בעובדים שהוצגו בפומבי על-ידי המדינה בצורה מפלצתית ומשפילה והניסיון לגרום לאזרחים לאבד את האכפתיות שלהם כלפי העובדים שמשרתים אותם, מחלישים אותנו כעם ויוצרים כאן חברה מנוקרת שבה אין שום התחשבות בזולת.

סולידריות וצבא

צבא הגנה לישראל בנוי כולו על ערכים של נתינה מתוך תחושה של ערבות הדדית, ולכן האידיאולוגיה הכלכלית שמנסה להפוך את האזרחים לאינדיבידואליסטים פוגעת באופן ישיר בצבא ובבטחון המדינה. קשה לדרוש מאזרחים שמתגייסים לצבא ועושים מילואים לעזוב את ביתם ולהקריב את חייהם עבור המדינה, כאשר מצד שני המדינה מחנכת פה דור שלם של אזרחים על ערכים של אדם לאדם זאב ומקדשת חומרניות כלכלית אינדיבידואליסטית.

כשהמדינה מסיתה באופן אקטיבי נגד ציבורים שלמים כמו עובדי הרכבת, הרופאים או המורים, היא פוגעת גם בסולידריות ובערבות ההדדית שגורמת לאזרחים לעזוב את משפחתם וללכת ולהקריב את חייהם עבור המדינה. מותר למדינה להשתמש בכלים לגיטימיים כדי להתמודד עם דרישות העובדים, אבל אסור בשום אופן שהמדינה תפעל בצורה אקטיבית להכפיש עובדים כמו שהיא עשתה לעובדי הרכבת וניסתה לעשות גם למגזרים אחרים.

סולידריות וצדק

במחאה החברתית אזרחי ישראל דרשו צדק חברתי, כי קיימת מועקה בציבור מכך שהחברה הישראלית הפכה לחברה חסרת ערכים שאין בה צדק. חוסר הצדק בחברה הישראלית נובע גם הוא מהפגיע של השיטה הכלכלית בסולידריות, כי במקום שבו אין הבנה לכאבים של הזולת אז גם אין צדק. קיים קשר הדוק בין העובדה שהמדינה מנסה לקדם מדיניות כלכלית אינדיבידואליסטית אנטי-סולידרית, לבין העובדה שהפכנו לחברה שבה יש פערים עצומים, וחיים בה בעלי הון שאינם חשים חמלה או אחריות חברתית.

היכולת שלנו לייצר אזרחים שמקדמים צדק ופועלים למען צדק תלויה ביכולת שלנו לשמור על סולידריות וערבות הדדית, והעובדה שהממשלה בעצמה לוקחת חלק בפעולות שמפרקות את הסולידריות הזאת היא אסון למדינה. השלב הראשון בהשגת צדק חייב להיות השגת סולידריות ושמירה על תחושת הערבות ההדדית שהובילה בקיץ האחרון מאות אלפי אנשים יצאו לצעוק ברחובות כנגד העסקת עובדי קבלן וכנגד בעלי הון שאיבדו את היכולת שלהם להזדהות עם הכאב והתסכול של העם שלהם ועושים רק למשפחתם וביתם.

סולידריות ומנהיגות

יצירת מנהיגות ראויה גם היא תלויה ביכולת שלנו להבטיח את ערכי הסולידריות והערבות ההדדית, ומנהיגות שלא בנויה על ערכים אלה תהיה לעולם מנהיגות כושלת. מנהיג שלא מסוגל להבין את הצרכים והכאב של המונהגים שלו ומונע אך ורק מתפיסה אינדיבידואליסטית כלכלית, לא יוכל באמת להנהיג את העם כי שיקוליו יהיו תמיד שיקולי הישרדות אינטרסנטיים. אין פלא לכן שאנחנו רואים היום מנהיגות שמרוכזת הרבה יותר בעצמה, לעומת המנהיגים בקום המדינה ששמרו על צניעות והובילו את העם עם תחושה של שליחות. המנהיגים של היום לא חשים אמפטיה כלפי העם שלהם, ולכן הם לא מהססים לשלשל מיליונים לכיסם בעוד מאות אלפי ילדים חיים בתחת לקו העוני ואינם זוכים לארוחת צהריים חמה.

ערבות הדדית וסולידריות הם הדבק של החברה הישראלית והיו הדבק של החברה היהודית בגולה, והניסיון לפורר את הערכים האלה רק כדי לקדם מדיניות כלכלית אינדיבידואליסטית פוגע קשה ביכולת שלנו לייצר כאן חברה חזקה וצודקת שמונהגת על-ידי אזרחים אכפתיים שדואגים לעמם.