החטא ועונשו

בג"ץ דחה את ההסדר של בנימין זאב בגין עם יהודי מגרון. אם היה מישהו שחשב כי חילופי פרסונֵי (אסור לומר גברֵי, זה שוביניסטי) בבית המשפט העליון ישנו סדרי עולם, באו השופטים בירושלים ופסקו: מה שהיה הוא שיהיה.

יהודי מגרון מצויים בעין הסערה של ההתמודדות בין העם לבין המדינה. המדינה במקרה זה מיוצגת על-ידי הממסד המשפטי שמונחה על-ידי עיקרון אחד: שוויון ואפליה. השוויון הוא בפני החוק. האפליה היא לטובת המיעוט. מי שמצליח להציג עצמו כמיעוט נרדף, צבעוני ולא יהודי (שכן בעוונותינו, היהודים הם מרבית הממסד) זוכה ליחס מועדף. כך, שני בני אדם שווים לכאורה מגיעים לוועדת קבלה לבית ספר לרפואה. האחת שירתה כחובשת קרבית והשיגה 740 נקודות במבחן הפסיכומטרי. השני לא שירת ולו דקה אחת, וגם לו יש ציון דומה בפסיכומטרי (אחרי הקלות), והוא ערבי. העדיפות תהיה לקבלת השני בסבסוד מדינת היהודים, ולשליחת החובשת הקרבית ללמוד על חשבון הוריה באיטליה.

זהו ההישג הנפלא של מדינת היהודים ב-64 שנותיה: אפליה מתקנת ל"מיעוטים".

גם ללא התמצאות מבחינה נדל"נית בנבכי תיק מגרון, מדובר פה שוב באפליה מתקנת. בתוככי מדינת ישראל יש השתלטות רבתי של ערבים על אדמות מדינה. בכל עת שמתעורר הצורך לסלול כביש, להקים בית ספר, לבנות מרפאה, מיד מגיע הפולש כדי לרבוץ בשטח, על גמליו, נשיו ואוהליו, ומתחיל לנהל משא-ומתן על פיצוי עקב פינוי מן השטח שאליו פלש. העיר המוסלמית רהט כולה, על 50 אלף יושביה בבתי אבן, היא פיצוי על פינוי ההשתלטות על שטח שדה תעופה נבטים. כך הן שבע ערי הערבים בנגב. לעומת זאת על מגרון, הבנויה משכבר על שטח שעליו הומצאה תביעה ערבית ממוסמכת (ובלתי משכנעת בעליל), לא מספיק לתת פיצוי לערבים הטוענים לבעליות עליו, אם בשטח אחר בבעלות המדינה, או בממון. חייבים להפיס את דעתם על-ידי הרס הישוב היהודי. ורק מסיבה אחת - היותו יהודי. לא תהיה זו הגזמה להניח כי לו היה מדובר בכל קבוצת אנשים אחרת, היה בית המשפט מכריע לטובת פשרה ופיצוי. אך נראה כי כאשר מדובר ביהודים - רק הרס יפיס את דעתו.

טולוז מחכה לבניה בזרועות פתוחות

החטא הוא אם כך שנאה לשמה, הפקרת אדמות המולדת, חוסר שוויון בפני החוק, וחיזוק אויבי היהודים.

מגרון תפונה ויהודיה יוגלו מבתיהם. הלקח הוא ברור. זכות ההרס עולה על זכות הבנייה. זכות הערבי להרוס רכוש יהודי, לגרש את יהודי ממקום מושבו, עולה על זכות היהודי לבנות או לגונן על רכושו. וזאת בעקבות קביעת הממסד המשפטי בישראל, במסלול עוקף דמוקרטיה, כי יהודה בנימין ושומרון, לב הארץ, אינם אדמות מדינת ישראל, אלא שטחים מוחזקים.

ואם נתרחק בעדשת הלווין, האומנם יש באמת הבדל בין מגרון בתוך ארץ בנימין, לבין מדינת ישראל בתוך המזרח התיכון? ערבים ותומכיהם האנטישמיים יאמרו כי מדינת ישראל כולה היא נטע זר, שארית נתעבת של הקולוניאליזם הבריטי בלב השטח הערבי. לו היה צדק בעולם, יהודי ישראל היו מגורשים מביתם לכל מקום שהוא, והיו נדרשים לשלם פיצויים על חכירה באונס של אדמת הוואקף. הם יטענו כי אם יש בעולם בית משפט של צדק, עליו לצוות על הרס בתיהם של היהודים וגירושם, על-מנת להפיס את דעתו של הערבי.

מגרון היא ישראל, בזעיר אנפין. גירוש יהודי מגרון בצו בית משפט הוא גירוש יהודי בגדד, אלפו, קהיר ופרנקפורט, גם כן בצו בית משפט, והוא גירוש יהודי ישראל בצו בית המשפט הבינלאומי. התבשרנו לא מכבר שמועצת האו"ם לזכויות האדם שולחת שופטים-חוקרים נוסח היהודי גולדסטון לאישוש הטענה של בית המשפט העליון בראשות השופט גרוניס כי התנחלות יהודית בארץ אבותיו היא פגיעה בזכויות האדם של הערבי. אפליית יהודים לרעה היא אפליה בדיוק כמו זו המתבצעת בכל מקום אחר, ויהדותו של בית המשפט בירושלים אינה משמשת מגן מן האשמה.

לפני כשבע שנים גורשו תושבי גוש קטיף מביתם, שנהרס עד היסוד. איש מתושבי האזור, מה שקרוי "עוטף עזה", לא התקומם. להפך. היו שמחאו כפיים לחורבן שנגרם ליהודים המגורשים. מרבית ישובי האזור התנגדו נמרצות לקלוט את המגורשים. אשקלון לא הקימה שכונה לטובתם, וגם לא אשדוד. העונש לא איחר לבוא. כל הזעם והתסכול של חמאסטן הוסטו צפונה ומזרחה, וכיום אין תושב בכל הדרום ששנתו אינה טרופה בצבע אדום, בפצצות מרגמה, בירי לעבר כלי רכב אזרחיים, או בנפילות של טילים מסביב לערים. יש דין ויש דיין, יש חטא ויש עונש. החטא הוא שנאת היהודים, והעונש הוא טרור.

העונש לא יאחר לבוא גם נגד שונאי מגרון, הנוקטים אפליה מתקנת נגד יהודיה למען אויביהם, הנכנעים בפני האנטישמיות הבינלאומית המממנת את ארגוני זכויות הערבי. כל הזעם והתסכול של חמאסטאן-חיזבאללהסטן-סוריה-אירן ומי יודע אם לא גם של מצרים וטורקיה יוסטו אל ירושלים ותל אביב, על-פי משנתו הידועה של הארי הישן: דין נצרים כדין תל אביב. דין מגרון כדין ירושלים. גירוש מגרון היא הגושפנקא הטובה ביותר כי פקעה זכותם של היהודים להתגורר על אדמת הוואקף, מן הירדן לים, והגיע הזמן להתפנות. טולוז ממתינה בזרועות פתוחות לבניה.

יש כמובן תשובה ציונית ראויה לטרוף המערכות שמנהיג עלינו הממסד המשפטי: התיישבות כבירה בלב הארץ. צדק חברתי ליהודים בלב הארץ. לא מאתיים בתים כמאמר בנימין זאב בגין, אלא מאתיים אלף בתים. העדפה מתקנת לאדמת היהודים כמו חוק השבות ליהודים. פינוי-פיצוי לכל ערבי שלא נוח לו עם מאתיים אלף בתים יהודיים. אם תרצו אין זו אגדה. תשובה ציונית זה מונחת לפתחה של הכנסת, עכשיו, לפני גירוש מגרון, לפני נצחונה של האוטו-אנטישמיות.