אין כתבה זו עוסקת באיש אהרון דומב, אשר מונה השבוע למנהל מרכז ההשקעות במשרד התמ"ת ואני מניח שהוא איש טוב ואיכותי, אלא במהות מינויו של איש פוליטי מובהק, עם ניסיון ניהולי אישי מסוים, לתפקיד כה חשוב לקהילה עסקית במדינת ישראל וזאת ב"חסות" ההיתר שניתן לכך בתקשי"ר, אותו מכשיר המכשיר, בין השאר, את המינויים בשירות המדינה - וגם הלא "כשרים" מביניהם.
מנהל מרכז ההשקעות הוא אחד מאותם 12 משרות אשר על-פי התקשי"ר פטורות מחובת מכרז פומבי וטעונות אישור הממשלה. משרות אלו מצטרפות לאותן משרות [ביניהן כל מנכל"י משרדי הממשלה] אשר מינוים נתון בידי הממשלה.
תפקידים אלו מהווים את השלד הניהולי, התכנוני והביצועי של שירות המדינה [ולא של הסקטור הציבורי בכללותו]. הם שקולים לאותו צוות בכיר בפירמה עסקית הכוללת את המנכ"ל, מנהל הכספים, מנהל השווק, מנהל המכירות, מנהלי המשאבים, היועץ המשפטי, חשב החברה, מנהלי חטיבות ייצור חשובות וכדומה.
בפירמה עסקית, לבטח בפירמה ציבורית, אין כל ספק כי הבעלות תבחר מקרב האנשים המוכרים לה, או באמצעות גורמים נוספים לרבות "ציידי ראשים" את האנשים הטובים ביותר בשוק בתחום זה. גם בסקטור זה יכולים לחדור שיקולים "פוליטיים-עסקיים" - כמו מינוי אנשים מחברות מתחרות, מינוי "יוצאי" השירות הציבורי, היכן שלנושא זה יש חשיבות, מקורבים אישית ושיקולים נוספים. אך דבר אחד ברור - איכותם והתאמתם של האנשים שיבחרו הם התנאי להמשך קיומה ורווחיה של הפירמה. אלו ימצאו עצמם תחת מכבש מבחן הביצוע והעמידה ביעדים - ומי שלא יעמוד בכך ימצא עצמו בחוץ במהירה.
לא כן בשירות הציבורי - המושג הצלחה כמעט ואינו קיים ובכל מקרה אינו נמדד באופן מקצועי או מתבסס על מדידה כמותית של תפוקות. שר הממנה "איש שלו" לתפקיד בכיר במשרדו או בחברה ממשלתית הכפופה לו "ידאג" שהצלחתו תהיה מובטחת מראש. הסיבה היחידה שאיש כזה יסיים את תפקידו או יודח ממנו היא הסיבה הפוליטית - אותו מצב בו הנבחר לא מילא אחר "רוח" הוראות השר או עבר למחנה פוליטי אחר.
דווקא משום כך - צריכה הממשלה באמצעות ועדת שירות המדינה בראשות נציב שירות המדינה להקפיד על כך כי האנשים אשר ימונו על-ידה לאותם כמה עשרות תפקידים בכירים ביותר בשירות הציבורי יהיו מתאימים לאותו תפקיד לא רק במבחן "נאמנותם" לשר הממונה או בעלי קשר מעורפל לתפקיד אליו ימונו.
אין להסתפק רק בהיותם של המועמדים לאותם תפקידים "אנשים טובים" עם רקורד כללי מוכח. לא עולה על הדעת כי לתפקיד נציב שירות המדינה, לדוגמא, ימונה איש טוב שניהל רשת חנויות ביגוד כל חייו ולתפקיד הממונה על השכר ימונה מנהל בית מלון,
ולתפקיד הממונה על התקציבים ימונה איש מערכת החינוך שמעולם לא עסק בתקציבים, שלתפקיד מנכ"ל משרד החוץ ימונה מנהל חברת בניה שזהו ניסיונו היחיד בחיים.
כך גם באשר למינויו של אהרון דומב לתפקיד מנהל מרכז ההשקעות בתמ"ת. אין ספק ש"דומפה" הוא איש טוב וחיובי ואין גם להתעלם מהעובדה שבהיותו מזכ"ל יש"ע עסק גם בהקמת והעתקת מפעלים לאזור יש"ע - אולם אין בכך בכדי לקבוע את התאמתו לתפקיד מנהל מרכז ההשקעות.
הרעיון כי אהרון דומב יממש את מדיניות השר כלשונה, אינה יכולה להוות כל סיבה עיקרית למינויו - גם אנשים שהשר ימנה ושאינם מקורבים פוליטית יעשו את דברי השר.
חוסר הבושה במינוי אנשים פוליטיים מובהקים, עם רקע מעורפל של התאמה וניסיון לתפקיד לתפקידים המקצועיים והמובילים ביותר בשירות הציבורי, כבר חצה את כל הגבולות.
נציב שירות המדינה חייב לפעול לשינוי התקשי"ר כך שיקבעו קריטריונים מקצועיים מובהקים לכל אותם תפקידים הפטורים ממכרז וטעונים אישור הממשלה או מתמנים על-ידי הממשלה. אין כל בעיה שלאותם תפקידים, משעה שיקבעו קריטריונים מקצועיים, ימונו אנשים המקורבים פוליטית לשר או למפלגת השלטון.
כשנשאל שר התמ"ת אהוד אולמרט בראיון ב"גלובס" [12-13 אוגוסט 2003] לגבי התאמתו האישית של אהרון דומב לתפקיד הרעיף השר שבחים על אישיותו ויכולת הביצוע שלו. כאשר נשאל לגבי כישוריו המקצועיים ענה שוב כי אהרון דומב הוא איש ביצוע מצוין והתעלם מההיבט המקצועי - ולא בכדי.
אסור לה לממשלה לזלזל בצורך באנשי מקצוע מהשורה הראשונה בתפקידים הבכירים ביותר בשירות הציבורי. מספיקה לנו העובדה שלשורות הראשונות של הפוליטיקה חודרים אנשים חסרי הכשרה, השכלה וניסיון שלא לדבר על מושחתים.
אני מאחל הצלחה לאהרון דומב בתפקיד - הוא לא יזדקק לאיחולי. הצלחתו מובטחת...
