"למה כל כך קשה להם להבין למה הליכוד לא רוצה אותו?", אני שואל את עצמי שוב ושוב. "אותו" זה את ה"נובליסט" הקשיש, שמעון פרס, שנאחז בתאווה בלתי מוסברת בקרנות המזבח של המפלגה המסוכסכת והמתוסבכת הנקראת מפלגת "העבודה" (בעינים?).
אם יש דבר ברור כשמש לכל "ליכודניק" מצוי, הרי זה שהכתרת אבי אבות הנזיקין של אוסלו לשר החוץ הבא של מדינת ישראל תהיה חטא שאין עליו כפרה, יריקה בפרצוף לכל מי שנרדם לרגע קט ב-1992 והתעורר כשערפאת ועדת רוצחיו מרקדים להם בארצנו, מפזזים לקול פזמוני הג'יהאד בעוד פרס והבלייזרים שלו מסנגרים עליהם במרץ ופורשים לפניהם שטיחים אדומים בכל בירות העולם.
יבואו ויאמרו לי: הרי כבר קיבלת אותו כשר חוץ בממשלת שרון הראשונה, ממשלת האחדות של 2001-2003. אכן קיבלנו אותו מחוסר ברירה, מכיוון שהקונסטלציה בכנסת הייתה שה"ליכוד" היה קטן במספרו מה"עבודה" באופן זמני, עד שתיקן זאת העם בגדול בבחירות 2003. בואו ניזכר מה היה לנו אז, באותן שנים שבהן נאלץ פרס לעבוד תחת שרון.
האם שכחתם כמה אנרגיית סרק בוזבזה על ההתעקשות של פרס המגלומני לפגוש לבדו את ערפאת בספטמבר 2001, כאילו שבמחי-יד הוא יעשה את מה שאף אחד לא הצליח לעשות ויהפוך אותו שוב לזקן חביב? האם שכחתם את איומיו לפני כן "לצאת לחופשה" אם מבוקשו לא יינתן לו? כמובן שבסוף, כאשר הוא נפגש אתו, שום דבר לא יצא מזה.
האם פסו מזיכרונכם כל מסמכי "פרס-אבו עלא" המחתרתיים שרקחו לכם (ולשרון) מתחת לאף עם התחייבויות למדינה פלסטינית אינסטנט?
האם ידעתם שכאשר נשאל שר החוץ של ישראל ב-23 לאוקטובר 2001 ב-CNN האם הכישלון בפתרון הסכסוך הישראלי ערבי הוא אכן הסיבה להתקפה על ארה"ב ב-11/9 הוא ענה: "אני חושב שזה 100% נכון", ובכך הטיל בעקיפין על ישראל חלק נכבד באחריות לאסון?
האם לא זכור לכם הפיאסקו של ה"טריבונל" שכמעט ושלח האו"ם לחקור את הטבח בג'נין לאחר הסיכום הרשלני שסיכם פרס עם קופי ענאן? המלכודת שכמעט והפיל אליה פרס את רה"מ וממנה יצא שרון בעור שיניו רק ע"י שחרור רוצחי השר רחבעם זאבי הי"ד ליריחו תוך כדי עיסקה עם האמריקאים (מעריב 3.5.02)?
מי שחושב שיש לפרס עדיין איזה שהוא קשר למציאות המאפשר לו לכהן כשר חוץ סביר, ראוי לו שיבחן את ציטוטיו מהשנים האחרונות ויחשוב שוב:
- "זו טעות ללמוד מההיסטוריה. אין שום דבר ללמוד מההיסטוריה" ("מעריב" 23.5.96);
- "בארגנטינה, מולדת הטנגו, כדי לרקוד טוב עליך לסגור את עיניך ולתת לרומנטיקה להתחיל... השלום הוא תהליך רומנטי" ("ג'רוזלם ריפורט" , 1.5.97);
- "אנו משערים שהשלום גדול יותר מכל ממשלה" ("בוסטון גלוב", 22.10.97);
- ושיא השיאים הוא הראיון שנתן פרס ל"ידיעות אחרונות" ב-17.9.01, תוך כדי השתוללות הטרור, ובו אמר: "מה שנזרע באוסלו לא יכול להימחק. אוסלו החל פרק חדש, פרק של תקווה, פרק של ביטחון, פרק של שכנות טובה, פרק של שלום";
אז עם שמעון פרס כשר חוץ, האם תדעו אילו מכתבים מתגלגלים בחשאי דרך איזו בירה אירופית לחיקו החם של איזה אבו ברמאללה? או איזה דוקטור מתוגמל היטב במרכז פרס לשלום מתחמן עסקה שפתאום תוצג לשרון כמעין תכתיב אמריקני? והאם תוכלו להיות רגועים שפתאום לא ישתכנע שרון שערפאת רלבנטי שוב ויש לאפשר לו לטייל עוד פעם על שטיחים אדומים? כשהאיש שההיסטוריה לא מעניינת אותו ישב בכס שר החוץ, עוד עלולה ההיסטוריה לחזור, ולזה, ה"ליכודניקים" השפויים פשוט לא מוכנים. מישהו יכול להאשים אותם?
