השבוע לפני מאה שנה טבעה ספינת הפאר טיטאניק לאחר שיצאה מנמל העיר האנגלית סאות'המפטון לכיוונה של העיר ניו-יורק. הטיטניק קרויה על שמו של טיטנוס שהינו גיבור מן המיתולוגיה היוונית .
היא נבנתה בעיר בלפסט שבצפון-אירלנד בשביל חברת "בשביל חברת ווייט סטאר ליין.
על הספינה המהירה היו רק 20 סירות הצלה. הקברניט, רב החובל אדוארד סמית, שנחשב אז לטוב בעולם, טעה בכך שלא עמד על כך שיועמדו לרשותו סירות הצלה נוספות, ומילה שלו נחשבה למילה חשובה בתקופה זו. בגיל 62 זו הייתה אמורה להיות הפלגת הפרידה שלו.
גם כאשר הזהירו את הקברניט כי בדרכו צפים קרחונים, הוא לא האט את המהירות. כאשר הנווט הבחין בקרחון, באותו לילה חשוך, וחשוך ירח, הוא הסיט אינסטינקטיבית את הענק השט הצידה, כדי שלא להתנגש בקרחון חזיתית, ואילו הקרחון, מצידו, חתך חמישה ממדורי האונייה. אחד יותר מדי. הטיטאניק החלה לטבוע.
קשה היה לתפוס כי הספינה שאינה יכולה לטבוע טובעת בכל זאת. התזמורת המשיכה לנגן. לנוסעי המחלקה השנייה והשלישית לא הודיעו דבר. את האפשרות לרדת לספינות ההצלה העניקו תחילה לנוסעי המחלקה הראשונה. לא צופפו בהן את הנוסעים, והם יצאו אל הים מאוישות למחצה.
שעתיים וארבעים דקות לאחר ההתנגשות בקרחון שקעה הטיטאניק במצולות. לקראת הסוף כבר ידעו כולם שמדובר בטביעה, ואז גם החל התוהו ובוהו: התזמורת כבר לא ניגנה, כולם דחפו את כולם, וכיוון שלא נותרו סירות הצלה, אנשים לקחו את גורלם בידם ע"י כך שהם פשוט קפצו אל הים הפתוח והקר.
באסון זה נספו 1,517 איש ,בעוד 717 איש נצלו הודות לאוניה "קליפורניה" אשר עברה במקום. בימים הבאים עסקה התקשורת המערבית אך ורק בטביעתה של הטיטאניק. הלחץ הציבורי הכבד הוביל להקמתן של שתי ועדות חקירה. מסקנותיהן הביאו להקמתו של כוח ימי בינלאומי לאיתור קרחונים ולהפעלת מערכת הקשר 24 שעות ביממה.
מה ניתן ללמוד מפרשה עגומה זו? שלא לעולם חוסן וצריך להזהר במיוחד כאשר מדובר בים קשוח ואכזר.
