"שרון התחיל"
כשהעשן התפזר מעל ועידת הליכוד ביום רביעי (18.8.04), וכל הצדדים החלו לבדוק את מצב כוחותיהם, את הפצועים, "ההרוגים" המנצחים והמפסידים, רק שאלה אחת ריחפה באוויר. האם הליכוד בדרך לבחירות.
קשה להאמין, אולם ראש הממשלה אריאל שרון שרבים זוקפים לזכותו את עלייתו המטאורית של הליכוד במספר המנדטים שלו, הוא גם האיש שאחראי יותר מכל לקרע החמור שנתגלע בינו לבין חברי המרכז שהגיע השבוע לשיא חדש, בתבוסתו המוחצת בוועידת המפלגה.
נבהיר כעת: לטענת "המורדים", שרון, החליט לרמוס את אנשי מפלגתו, למעשה האנשים שהביאו אותו לשלטון, ברגל גסה, כאשר מחד-גיסא הוא שיתק את פעילות מוסדות המפלגה, ומאידך-גיסא יזם את מהלך הנסיגה החד-צדדית - תוכנית ההינתקות. לטענתם, שרון הוא "המורד" הגדול, ואילו הם נושאי הדגל של תנועת הליכוד ההסטורית.
מי שהסתובב במסדרונות היכל התרבות ביום כינוס הוועידה, לא יכל שלא להתחמק מהתחושה המוזרה כי בניגוד לפעמים עברו, חברי המרכז האלה לא חיפשו כלל דמות פוליטית להתחבר אליה, לא עוד קריאות עידוד לביבי או לסילבן על-רקע אישי, כפי שהורגלנו אליהן בעבר, אלא קריאות של "כן לליכוד", "לא לעבודה" ו"לא להינתקות".
במסדרון פגשתי את עו"ד יריב לוין, מ"מ יו"ר לשכת עורכי הדין ופעיל מרכזי בקרב מתנגדי שרון בליכוד, מחלק הוראות אחרונות לחבריו, רבים מהם צעירים באופן יחסי. אלה הם פניה של ההתנגדות לשרון היום בליכוד. אנשים צעירים שעל רקע אידיאולוגי נלחמים בראש המפלגה שסטה ממצע הליכוד. "שלא יהיה לך ספק", אומר לי לוין: "אנחנו הכוח שעליו רוכבים אותם חברי כנסת שמתנגדים להינתקות ומתנגדים לכניסת העבודה. בלעדינו כבר מזמן הם היו מתקפלים ונדרסים מתחת לרגליו של ראש הממשלה".
"אתם צריכים להבין", הוא מוסיף, זה לא מאבק על-רקע אישי". זה מאבק על לב ליבה של התנועה, על מהותה, על דמוקרטיה בתנועה, וזו הסיבה ששרון מתקשה להתמודד איתנו. אנחנו אנשי השטח. לנו אין מה להפסיד. אם נקום מולו, אותנו אי אפשר לקנות".
ואכן, שרון נתקל במשוכה קשה וגבוהה כמוה לא ראה עדיין בקדנציה הנוכחית בליכוד. "אנחנו לא נתניהו או סילבן, שאפשר לנהל איתנו מקח וממכר", אומר לי פעיל נוסף בשם משה איפרגן. "שרון רמס את התנועה, ואנחנו היחידים שנותנים לו פייט". לשאלתי האם נכון להגדיר כי המורדים בליכוד הם האופוזיציה היחידה היום שיש לשרון בארץ מימין ומשמאל? הוא עונה: "מה אתה חושב? תגיד לי אתה: ממי עוד רועד ראש הממשלה הזה?, סנדלנו אותו פעם אחת עם המשאל, וכעת אנחנו מסנדלים אותו פעם שנייה ונמשיך לעשות זאת כל עוד הוא ילך נגד עקרונות הליכוד לדורותיהם". אנחנו היחידים שמזיזים לו. תראה כמה מאמצים הוא משקיע כדי לא להיות מושפל פה.
ההצעה לגמליאל, הפיתוי לקויפמן
ואכן, הסירו ספק מעל ליבכם. אריאל שרון, או יותר נכון בנו עמרי, השקיעו ימים כלילות כדי לנסות ולמוסס את ההתנגדות מתוך הליכוד למהלכיו של ראש הממשלה, כאמור ההתנגדות הפעילה היחידה בארץ לשרון. בתחילה גרסו מקורבי שרון כי אם יתמודדו עם המנהיגים ויקנו את שתיקתם, ילכו הפעילים שבי בעקבותיהם ויורידו הילוך. על רקע זה ומתוך הבנה שבשתיקה העניק שרון גיבוי מלא לנתניהו בשבוע שקדם לוועידה, על רקע זה, ושלא כהרגלו, שתק נתניהו כמו דג הפעם. אם שרון קיים גם נתניהו צריך לקיים.
אולם בכך לא היה די. נותרו עוד חברי כנסת מורדים שבהם היה צריך לטפל. לצורך כך החל שרון ג'וניור לחפש בקיעים בחומה הבצורה של חברי הכנסת המורדים של הליכוד. אחת הראשונות שנפלו לחיכו, כך על-פי טענת "המורדים", הייתה ח"כ גילה גמליאל.
שרון, על-פי מקורות שונים, הציע לגמליאל, מהקולניות שבמתנגדיו עד אותה עת, תפקיד של סגנית שרה. כן נמסר כי חברי מרכז בולטים ממשפחתה של גמליאל, יוכלו למצוא עצמם מקודמים במעט, אם הגברת גמליאל תוריד מעט את הווליום כנגד ראש הממשלה.
ואכן, למרות שהמינוי לסגנית שרה טרם יצא לפועל, העובדות מדברות בעד עצמן. קשה להיזכר מתי בחודשיים האחרונים שמעתם את גמליאל מדברת בגלוי נגד שרון כפי שעשתה זאת בעבר, חדשות לבקרים. מקרה? אולי, סביר יותר להניח כי יש דברים בגו. כך כאמור מסבירים המורדים את שתיקתה הרועמת. ייאמר כי גמליאל מכחישה בכל תוקף את הדברים. גם קולה של ח"כ רוחמה אברהם כנגד שרון, לא נשמע כבעבר, יש מי שמשייך זאת בקרב המורדים לנסיבות דומות.
יוני גולדבלט-לבב, חבר סניף הליכוד בחיפה וראש תא הסטודנטים של הליכוד בטכניון, פגש את איציק קויפמן - יו"ר סניף הליכוד בירושלים, ואחד מקבלני הקולות הגדולים במרכז הליכוד, מחוץ להיכל התרבות. קויפמן חצה לאחרונה את הקווים והחל לפעול בגלוי למענו של שרון, לאחר ששיתף פעולה עם נתניהו במשך שנים.
"למה אתה עושה לנו את זה?" שאל יוני את קויפמן. האחרון השיב לו, כך לדברי גולדבלט-לבב: "תשלם לי יותר ואני אעבור לצד שלך".
ואכן, קויפמן, החל פועל לטובתו של שרון לאחר שהובטח לו, וכך גם היה בפועל, לקבל את המועצות הדתיות הגדולות בארץ בתל אביב ובירושלים. על דבר השימוש שעשה עמרי שרון עם הפוטנציאל הפוליטי הטמון במועצות הדתיות כבר פורסם בתקשורת בהרחבה בנושא של השר זבולון אורלב, וניסיונו לבסס את מעמדו במרכז המפד"ל לאחר הנתק עם אפי איתם.
אנשיו של קויפמן, אם כן, קיבלו לידיהם את המועצות הדתיות החזקות בארץ. כל זאת בתמורה לשקט תעשייתי ושיתוף פעולה מצידו של מי שהנחיל בעבר תבוסה מוחצת לאנשי שרון בפריימריס בירושלים, ופעל בהוראת הרבנים נמרצות נגד שרון במשאל ההינתקות. אמנם ההערכה היא כי קויפמן עשה זאת בלית-ברירה לאחר שהרבנים כפו עליו את עמדתם, אך בכל זאת - דה-פקטו עבדו פעיליו של קויפמן כתף אל כתף עם אנשיו לנדאו בשאלת ההינתקות. לא עוד.
גולדבלט-לבב טוען כי שאל את אחד מאנשיו של קויפמן מדוע חצו את הקווים. לטענתו הסביר לו האיש: "בשבילנו הליכוד זה ביזנס". בסופו של יום אנחנו בודקים מה הרווחנו ומה הפסדנו. הלכנו עם האמונה אבל כשראינו ששרון עושה מה שהוא רוצה, הבנו שצריך להוסיף לאמונה עוד דברים וצריך לשאת ולתת עימו".
בחברה החרדית שורר כעס רב על התנהגותם של קויפמן ואנשיו. לאחרונה אף פורסם פשקוויל חריף כנגדם, מה שלא מפריע לקויפמן ולכ-80 מאנשיו במרכז להמשיך לחייך. הבעיה בליכוד, אומר גולדבלט-לבב, היא שעסקנים היום מנהלים מקח וממכר "ללא בושה לאור יום, ובלי להתחבא ואפילו מתרברבים בהישגיהם. לעומת זאת, אנשים כמוני עם ערכי מוסר ואידיאולוגיה נדחקים לשוליים, על חשבון השלומי עוזים, האלפרונים, והקויפמנים".
בכיר מאוד בליכוד המקורב לשרון, ומטבע הדברים מסרב להזדהות, אישר בפני את הידיעות שנפוצו לגבי קויפמן והוסיף: "קויפמן הסתכסך עם נתניהו, ולאחר שהקרע ביניהם הפך להיות בלתי ניתן לאיחוי, אכן "העביר" הוא את עצמו לשירותו של עמרי בעבור קבלת אותן מועצות דתיות. בכך קנה עמרי חזית שקטה מצדו של אדם חזק מאוד במרכז המפלגה".
היו או לא היו זיופים?
במהלך ההצבעה החשאית בוועידה נשמעו תלונות על זיופים ואי-סדרים בחלק לא קטן של הקלפיות. בסופו של יום, ולאחר ניצחונם הגדול של המורדים, כבר לא הייתה לכך חשיבות רבה ומכאן שלא היה צורך לטפל בתלונות מאחר שלכאורה הושגה הכרעה. ובכל זאת, למרות תבוסתו הצורבת של שרון, יש מי שטוענים שהתבוסה הייתה יכולה להיות מוחצת בהרבה. אחד המשקיפים מטעמו של עוזי לנדאו שוחח עימי בנושא זה יום לאחר הוועידה.
"בקלפי שהייתי משקיף בה", מספר המשקיף שסירב כמובן להזדהות, "היו 110 מעטפות (שם הקלפי ומספרה מצוי במערכת). עם תום הספירה נותרו 19 מעטפות ריקות על השולחן". "בחשבון פשוט" אומר המשקיף "יוצא שהצביעו 91 בני אדם". ובכל זאת, ממשיך הוא, כאשר ספרנו את כמות הפתקים גילינו 111 מצביעים בקלפי - 20 יותר ממה שהיה צריך להיות. "עצרתי את התהליך, קראתי לעו"ד מטעם לנדאו, דרשתי שירשמו תירשומת, היה דיון וההחלטה הייתה שהצד שמנצח לא מערער. בכך באה הפרשה לסיום.
אגב, באופן מפתיע ניצח שרון בקלפי זו, בשתי ההצבעות. "מה שבטוח אני לא דחפתי 20 מעטפות פנימה", אמר לי המשקיף.
"להקת המעודדות" של שרון - למעלה ממאה נכנסו פנימה
כבר ימים מספר לפני הוועידה פרסמנו כאן ב-Nfc כי בכוונת מנגנון המפלגה להכניס את "להקת המעודדות של שרון" לתוך האולם' וזאת כדי למנוע אפשרות ששרון יושפל, יקבל שריקות בוז ויתקשה להשלים את נאומו, בעוד יתר הנואמים עושים "פיקניק פוליטי" על הדוכן ומלהגים להם ללא סוף. המטרה הייתה כי באמצעי התקשורת אמנם יבשרו על הפסד צפוי של שרון, אך יאמרו כי "מחנהו של שרון במרכז קם לתחייה", התארגן, ונותן גיבוי למנהיג בזמן האמת.
ואכן, עם כניסתי להיכל התרבות לא יכולתי שלא להבחין בקבוצה קולנית במיוחד של תומכי שרון ששרה על המדרגות בשבח מנהיג המפלגה והיתווכחה עם כל מי שזז מדוע צירוף מפלגת העבודה הוא הכרחי. ניגשתי לברר האם הקבוצה הזו מורכבת מחברי מרכז או "משכירי חרב" חיצוניים. ניגשתי לאחד מהם ושאלתי אותו האם אדוני חבר מרכז המפלגה, והוא ענה לי: "בוודאי שכן, חבר מרכז גאה". "תשאל אותו אם יש לו תעודה צעק לי מישהו מתומכי "המורדים".
"יש לך תעודה? שאלתי. והוא השיב שכן. "תבקש ממנו שיראה לך אותה?" צעק לי שוב "המורד". תוכל להראות לי אותה שאלתי והוא השיב. לא, מצטער שכחתי אותה בבית. "אז איך הוא יצביע?" שאל אותי "המורד", "יותר מזה, אם אין לו תעודה, איך הוא נכנס לפה בכלל", היה משהו בדבריו.
עם צאתי מהאולם ראיתי דמות מוכרת לי. כשהתקרבתי גיליתי שהבחור שניצב לפני הוא לא אחר מאשר בחור שעושה עימי מילואים. "מה אתה עושה פה", אני שואל. והוא עונה לי: "באתי לתמוך באריק". כשחזרתי פנימה, הבחנתי כי הבחור הזה הוא מראשי המזמרים לטובת שרון. ניגשתי אליו ושאלתיו: "אתה חבר מרכז?". הוא השיב לי - מה פתאום. והאחרים פה מהצעקנים? - הרבה מהם לא חברי מרכז יותר ממני, תהיה בטוח, ענה. בשביל מה יש חברים מהמילואים.
המורדים טוענים כי בין 50 ל-100 איש לא היו חברי מרכז, והם הוחדרו פנימה על-ידי המנגנון. האם זה נכון, שאלתי בכיר המקורב לשרון. "זה הרבה יותר" הוא ענה, ולא הוסיף.
סילבן שלום שלא היכרתם
אחד האישים המרכזיים במהלך ההתנגדות להקמת ממשלת האחדות הלאומית הוא שר החוץ סילבן שלום. על-רקע הברית המוזרה שרקם שלום עם לנדאו, ברית ששני הצדדים, כך עושה הרושם, יודעים שהינה זמנית וטקטית בלבד, הסתובב שר החוץ במסדרונות היכל התרבות מתוח ועצבני מתמיד. עבורו בהחלט ייתכן כי מדובר בקרב הישרדות של ממש.
סילבן, שועל קרבות וותיק, היה בעבר מקורב מאוד לשרון, ויודע כנראה מהן נקודות התורפה האפשריות של הצבעות ידניות, ומהן האפשרויות שהן מביאות בצידן. סילבן מבין גם מה נדרש כדי לנצח הצבעה כזאת. בעיקר זהירות והרבה. לצורך כך שלח סילבן את פעיליו להשגיח בשבע עיניים על הקלפיות ועל סדרי ההצבעה. יתרה מכך: סילבן הפשיל שרוולים ונטל חלק בעצמו במלאכה.
באחת הקלפיות, כך נודע לי, חשב מישהו מאנשיו של סילבן כי אחד המשקיפים איננו מהצד של לנדאו-שלום אלא של שרון, סיטואציה שמביאה למעשה למצב שבקלפי ישנם שני משקיפים של אותו צד. אותו משקיף שנחשד בהיותו איש שרון סיפר, כי לפתע הבחין בשר החוץ בכבודו ובעצמו רץ לכיוונו "כמו רוטווילר" כדי לבדוק במי מדובר, והאם אכן התרחש המחדל והקלפי הופקרה. לאחר שדיברו ביניהם והטעות הובררה, נרגע שלום, הבין שהכל בסדר ושמדובר במישהו משלו, נתן לו צ'פחה ידידותית על הלחי והארוע הסתיים. עד כדי כך היה שר החוץ מתוח ועירני.
המנצח הגדול - "האנטי גיבור" עוזי לנדאו
מה לא אמרו על עוזי לנדאו. אמרו שהוא ישר מדי עבור הפוליטיקה הישראלית, שהוא "יורם", שהוא לא איש ביצוע, שהוא קיצוני, שהוא חלש פוליטית. אך נדמה כי כעת אל מול הצלחותיו של לנדאו בוועידה האחרונה וגם במשאל ההינתקות, קשה שלא להתרשם כיצד הד"ר הזה מאוניברסיטת-MIT הצליח "לעשות בית ספר" ולהביס כבר פעמיים את מי שנחשב לגדול הטקטיקנים בפוליטיקה הישראלית, אריאל שרון.
אין כל ספק כי שרון לא ציפה לעוצמת התנגדות כזאת מלנדאו. ברור לחלוטין שהוא הופתע מהיכולת הארגונית שלו ולא העריך נכונה את כוחו האלקטורלי בליכוד ואת האהדה הרבה כלפי לנדאו במרכז - הן מצד מחנה שרון והן מצד מחנה נתניהו. זו גם, ככל הנראה, הסיבה מדוע העריך שרון כי אין זה כדאי לפטר את לנדאו כפי שפיטר את שרי האיחוד הלאומי. לנדאו הוגדר על-ידי אנשיו "כאיום שניתן להתמודד מולו בקלות יחסית". כיום, כאשר הוא חולש על כ-11 חברי כנסת שפוקדים את לשכתו מדי שבוע, כרבע מסיעת הליכוד בכנסת, נראה כי אין איש שמזלזל עוד בלנדאו.
"זה בדיוק הכוח שלו", מסביר לי דוברו של לנדאו, רונן משה. "עוזי הוא סוג של קונצנזוס בליכוד, והוא קנה לעצמו שם של אדם שמונע על-ידי אידיאולוגיה, איש ישר שמייצג ערכים, וציבור חברי המרכז מתחבר לזה בקלות". ואכן, לנדאו היה היחיד מלבד שרון שנתקבל בקריאות עידוד אישיות כאשר נכנס לאולם הוועידה. לנדאו, מכל האנשים והפוליטיקאים. מי היה מאמין.
"המטרה הבאה שלנו", ממשיך משה, "היא ועידת המפלגה ב-21 לספטמבר שם יבחרו חברי ועדת החוקה". "מאוד חשוב לעוזי", הוא מוסיף, "מלבד נושא ההינתקות, להניף את דגל הפוליטיקה הנקייה, ולהחיות את המוסדות של מרכז הליכוד ששותקו כגון לשכת הליכוד, ומזכירות הליכוד". הדרך לעשות זאת, הוא מסביר, היא באמצעים שמעמידה המפלגה לרשותנו. וכך נעשה. לנדאו לא ייתן לשרון לירמוס את הליכוד.
את זאת, כך נראה, מתחילים להבין גם אנשי שרון.
