בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
מי שמשקיף מהצד ומסרב להיסחף בגל של פופוליזם, יתקשה להבין את החלטות הממשלה בנושא הריכוזיות ● אין להן הצדקה מבחינת המצב הנוכחי, הן מתעלמות מהמשמעות שלהן בטווח המיידי, והן עלולות להיות הרסניות בטווח הארוך
|
משק קטן בתנאים ייחודיים [צילום: סוכנות החלל האמריקנית]
|
|
|
|
|
|
|
קנדה היא שותף הסחר הגדול ביותר של ארה"ב
|
|
|
נקודת המוצא של ועדת הריכוזיות, של המלצותיה ושל החלטת ה ממשלה היא שהמשק הישראלי ריכוזי מדי. תרשו לי לשאול האם מישהו באמת בדק את האקסיומה הזו, לא ברמה של השוואה לעולם (ולא בשימוש בנתונים של בנק ישראל משנות ה-90 כפי שנעשה מדי פעם), אלא בהתייחס למצבו המיוחד של המשק הישראלי: משק קטן המצוי במצב מלחמה מתמיד, עם אפס קשרים כלכליים עם שכניו. שותפת הסחר הגדולה ביותר של ארה"ב היא קנדה, מסיבות גיאוגרפיות ברורות. שותפת הסחר הגדולה ביותר של צרפת היא גרמניה, מאותן סיבות. אם נלך למדינות שיותר קרובות אלינו מבחינת גודלן, נגלה את אותה תמונה: שותפת הסחר הגדולה ביותר של בלגיה היא גרמניה, ואילו שותפת הסחר השנייה בגודלה של שבדיה היא נורבגיה. ואצלנו? כלום עם מצרים, אפס עם ירדן, מצב מלחמה עם סוריה, עימות תמידי עם הפלשתינים. לכן, כל השוואה של המשק הישראלי לעולם צריכה להיעשות בזהירות ותוך ניטרול הגורמים הייחודיים לו. כדאי לזכור עוד גורם רב-חשיבות: המדינה היא שבמקרים רבים יצרה את התאגידים נגדם היא יוצאת כעת. המדינה מכרה את פז ל צדיק בינו ואת בתי הזיקוק לחברה לישראל, המדינה אישרה ל שרי אריסון לרכוש את בנק הפועלים, המדינה תמכה במכירת קלאבמרקט לשופרסל. אז עכשיו תבוא המדינה ותגיד: אופס, לא התכוונתי? וראו גם את סעיף 3.
|
|
בינו. 2.35 מיליארד שקל תמורת פז [צילום: פלאש 90]
|
|
|
נניח שיש ריכוזיות ונניח שצריך לחייב את הטייקונים למכור חלק מאחזקותיהם. מי יקנה אותן? תראו את הסכומים בהם מדובר. הפניקס, החברה הקטנה ביותר שעל המדף, נסחרת ב-2.1 מיליארד שקל; יצחק תשובה מחזיק ב-54% ממניותיה, ששווי השוק שלהן הוא למעלה ממיליארד שקל. מי שירצה לרכוש את מניותיה של אי.די.בי בכלל ביטוח (55%) יצטרך לשים על השולחן 1.8 מיליארד שקל. מניותיה של החברה לישראל בבתי הזיקוק (37%) שוות - לפי המחיר בשוק - 2 מיליארד שקל. השליטה בחברת פז (46%) שווה ל צדיק בינו 2.35 מיליארד שקל, ואילו שרי אריסון תדרוש לפחות 1.35 מיליארד שקל תמורת מניותיה (48%) בשיכון ובינוי. וכל זה - רק לפי שווי השוק, בלי פרמיית שליטה של בערך 10%. כלומר: אנחנו מדברים על לפחות 2.5-1.1 מיליארד שקל בעסקות הללו. תראו לי איזה גורם בארץ יכול לשלם כאלו סכומים. הרי רק מי שהוא כבר כיום טייקון, יוכל לגייס סכומים כאלו בהון עצמי ו/או באשראי מהבנקים - ואם זה מה שיקרה, הרי בסך-הכל (כמאמר הבדיחה על הטירונים) הטייקונים יחליפו גרביים זה עם זה. אבל זה הרי לא יקרה, כי לא יאפשרו להם - וחזרנו לנקודת המוצא: מי יקנה?
|
|
אייפקס. בא משקיע זר ועכשיו אומרים לו למכור
|
|
|
התשובה הפופולרית לשאלה הקודמת היא: משקיעים זרים. עם יד על הלב, האם אתם הייתם משקיעים במשק שראש ממשלתו מזהיר מפני סכנת חורבן המאיימת עליו, שחצי משטחו נתון לאיום תמידי של טילים, ושבנוסף לכל - ממשלתו משנה את מדיניותה הכלכלית השכם והערב? כפי שכבר נאמר, ה ממשלה היא שיצרה במידה רבה את התאגידים נגדם היא יוצאת כעת - ומי יתקע לכפו של משקיע זר, שלא יקרה לו אותו הדבר בעוד חמש או עשר שנים? וזו אותה ממשלה שרק לפני חצי שנה ביצעה פליק-פלאק לאחור במדיניות המס שלה, והעלתה את מס החברות במקום להוריד אותו. וזו אותה ממשלה שכבר 30 שנה מעלה ומורידה את המע"מ בלוליינות של רכבת הרים. אלו כמובן רק דוגמאות בודדות; כולנו מכירים עוד רבות. מה יקרה אם משקיע זר ירכוש נניח חברת ביטוח, ואחר-כך ירצה לרכוש בית השקעות? הרי יגידו לו שזה ריכוזי מדי והוא יהיה גדול מדי - למרות שאולי מבחינת ההסתכלות הגלובלית שלו, מדובר בכסף קטן יחסית. שלא לדבר על כך, שאחד המשקיעים נגדו יוצאת כעת הממשלה הוא משקיע זר - קרן אייפקס. קודם מחאו לה כפיים ואיפשרו לה לקנות גם את תנובה וגם את פסגות, ועכשיו אומרים לה שהיא גדולה מדי. איזה מסר זה מעביר למשקיעים דומים?
|
|
מה מבינים ישראלים בבנקאות בתאילנד? [צילום: AP]
|
|
|
נניח שבכל זאת יימצאו משקיעים שירכשו את חברות הענק שיונחו על המדף. מה יעשו נוחי דנקנר, משפחת עופר, שרי אריסון ו צדיק בינו עם הכסף? להשקיע אותו בארץ לא יתנו להם - הם גדולים מדי, כל הרעיון היה להקטין אותם. אז הם יוציאו אותו לחו"ל, יְפַתחו משקים זרים, יפעלו דרך חברות במקלטי מס - בקיצור: המשק הישראלי רק יפסיד. ואז, אם וכאשר השקעות כאלו ייקלעו לקשיים (שהרי אין למשקיע ישראלי שום יתרון יחסי ברכישת קרקעות בבולגריה או בנקים בתאילנד), יבואו אליהם בטענות על כך שסיכנו את כספיהם של אלמנות ויתומים בהרפתקאות מעבר לים.
|
|
היינו בסרט הזה אחרי ועדת בכר [ישראל הדרי]
|
|
|
מאחר שלא ניתן לראות באופק משקיעים מקומיים שיקנו חברות כל-כך גדולות, התקווה היחידה היא כאמור משקיעים זרים - וראו את סעיף 3. אבל שוב, לצורך הדיון, נניח שיימצאו משקיעים כאלו. קיימת אפשרות לא מבוטלת, שיהיו אלו קרנות השקעה, שירצו למקסם את רווחיהן ולממש את ה השקעות בטווח של חמש-עשר שנים. המשמעות תהיה העלאת מחירים ושאיבה לחו"ל של הרווחים. כבר היינו בסרט הזה, כאשר הבנקים מכרו את קופות הגמל וקרנות הנאמנות, והתוצאה הייתה שדמי הניהול זינקו לשמיים, למרות שהביצועים לא ממש הצדיקו זאת. אם "אין חכם כבעל הניסיון", אזי אין טיפש כמי שאינו לומד מן הניסיון.
|
6.
|
מה עם הריכוזיות האמיתית?
|
|
|
נמל חיפה. מחזיקים את המדינה בגרון [בוצ´צ´ו]
|
|
|
אם יש ריכוזיות שבאמת מזיקה למשק, היא נמצאת - איזו הפתעה - בידי ה ממשלה. מונופול החשמל, מונופול המים, מונופול הנמלים, מונופול הרכבת, מונופול שדות התעופה - כולם ממשלתיים וכולם מזיקים למדינה פי כמה מכל ריכוזיות, אמיתית או מדומה, במגזר הפרטי. שם חוגגים חוסר היעילות, הסיאוב ולעיתים גם השחיתות. שם מחזיקים את כולנו בגרון וסוחטים מאיתנו תנאי שכר ותעסוקה שברוב המגזר הפרטי אפשר רק לחלום עליהם. אז למה לא מטפלים בהם? - ראו בסעיף הבא.
|
|
נתניהו. פופוליזם כתחליף למדיניות [צילום: פלאש 90]
|
|
|
או במילים אחרות: האם אני היחיד שחכם? ודאי שלא. בהחלט ייתכן שאני טועה. אני רק מעלה תהיות של משקיף מן הצד, שמסרב להיסחף בגל הפופוליזם התקשורתי שהגיע לחדר הישיבות של ה ממשלה. "כל העולם נלחם בעוני, אתם נלחמים בעושר" - כתב אפרים קישון בשנות ה-60. מאוחר יותר תיאר כיצד היהודים העשירים ביותר בעולם מבקרים בחדר פיקוד ממוחשב, בו דואגת המדינה למנוע התעשרות של תושביה. כאשר פורץ סר אייזיק וולפסון בצחוק רועם ומודה על ההצגה, מחייך ד"ר בר-ביצוע בצורה מסתורית ואומר: מכאן, רבותי. דומה שלא הרבה השתנה. חלק מאמצעי התקשורת מתחרים ביניהם בשאלה האם צריך לחתוך לטייקונים איבר רגיש כלשהו, או שמא מוטב לשבור את עצמותיהם - והאם צריך לעשות זאת לפני או אחרי שתולים אותם בכיכר העיר. הרבה יותר קל ונעים להתעסק איתם מאשר עם הוועדים ואלפי העובדים במונופולים הממשלתיים, שיכולים לסגור את המדינה בתוך דקה ולבוא חשבון עם הפוליטיקאים בפריימריז. ו בנימין נתניהו, כמו בנימין נתניהו, מתנדנד ברוח הסקרים והמאמרים, ומציג שליפות במקום מדיניות ומסיבות עיתונאים במקום תכנון אסטרטגי. את המחיר של המהלך הפזיז הזה, נשלם כולנו ברי בית דריבית.
|
|
תאריך:
|
22/04/2012
|
|
|
עודכן:
|
22/04/2012
|
|
איתמר לוין
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
שלמה המגיב
|
22/04/12 15:43
|
|
2
|
|
ריקוטק
|
22/04/12 15:43
|
|
3
|
|
אהרון שחר
|
22/04/12 16:51
|
|
4
|
|
יוסף מגבעתיים
|
22/04/12 17:05
|
|
|
|
שלמה המגיב
|
22/04/12 19:12
|
|
5
|
|
אחמד אבולעפיה
|
22/04/12 18:16
|
|
6
|
|
שיוש
|
22/04/12 18:58
|
|
7
|
|
efis
|
22/04/12 19:04
|
|
|
|
מיכאל ב
|
22/04/12 20:00
|
|
8
|
|
יוסי אבידור
|
23/04/12 08:11
|
|
פורום: ועדת הריכוזיות
|
כתוב הודעה
|
|
בשנת 1991 יצא לאור ספרי הנשכח "מחיקת עוונות". זהו קובץ סיפורים קצרים ולא קצרים, שהמשותף לגיבוריהם הוא המוזרויות שלהם, ימי מלחמת יום הכיפורים הקשים שעברו עליהם, וחייהם שלאחר המלחמה. הספר יצא בהוצאת זמורה ביתן מודן אצל המו"ל אוהד זמורה.
|
|
|
אני מניחה שגם אתם שמתם לב ל"עליהום" התקשורתי הנרחב נגד סוכני הביטוח. המגבלות על עמלות סוכני הביטוח אותן הטיל משרד האוצר, הדיונים הבלתי פוסקים על הפחתת דמי הניהול וקמפיין ה"שוקה" הבלתי מחמיא לדמותו של סוכן הביטוח מטעם חברת הביטוח "9 מיליון" - כל אלה הן רק חלק מהמכות אותן ספגו וסופגים סוכני הביטוח.
|
|
|
אני חייבת לציין, כי מזמן, כתבה בעיתונות לא עוררה בי התרגשות אמיתית כמו כתבתו של גידי וייץ ממוסף סוף השבוע האחרון של 'הארץ', "בעתיד המאד לא רחוק יכניסו אנשים לכלא על דברים שאני עשיתי", כתבה אשר פורשת את המונולוג של עו"ד אלדד יניב, מי שהיה סדרן מרכזי בתעשיית השחיתות ובאוסמוזה המושחתת של ההון-שלטון;
|
|
|
השר לעניינים אסטרטגיים בוגי יעלון מבקש ובצדק לפרק את ה ממשלה ה"ימנית" בראשות נתניהו אם תפונה שכונת האולפנה ב בית-אל שהוקמה באופן חוקי לחלוטין. אהוד ברק הנרקסיסט אומר בתגובה: "יעלון לוקה בפייגליניזם קשה". עדיף ללקות בפייגליניזם ולא לקבל פעם אחר פעם את מכות הברק שלך, מר ברוג [שם משפחתו המקורי של אהוד ברק].
|
|
|
איתרע מזלי - כמו של כל צופי הטלוויזיה בישראל - לצפות במשחק בין ברצלונה לריאל מדריד (מוצ"ש, 21.4.12) בערוץ הספורט. כלומר, הבעיה לא הייתה הצפייה אלא השמיעה, ליתר דיוק - גיבובי השטויות של אלי אוחנה והתגבור שקיבל מדי פעם מיורם ארבל.
|
|
|
|