מיסוי חצרות רבנים ואדמו"רים

מבוא:

לאחרונה ניהלה רשות המיסים חקירה ואף הוציאה שומות למס' רבנים מוכרים, בעקבות הון רב שנצבר בחשבונות הבנק שלהם. כבר שנים, שרשות המיסים, פועלת כנגד "כלי קודש" שונים, ביניהם עורכי חופות ומוהלים המקבלים תמורה כנגד מלאכתם. עם זאת לדעת כותב שורות אלו, אין רשות המיסים צודקת בהתנהלותה בכל המקרים וגישת הרשות מלמדת על מבוכה כללית בתחום. לדעתנו על-מנת להימנע מהמבוכה השוררת, יש להגדיר כראוי את ה"שחקנים" הפועלים בתחום ולחלקם לשני סוגים עיקריים.

הבחנה בין סוגים שונים של "צדיקים":

• הסוג הראשון, אלו "צדיקים" שעבור ברכתם, עצתם או קמע שנוצר על ידם נדרש ה"מאמין" לשלם במיטב כספו. מדובר בשירות המותנה בתשלום. סירוב למתן התשלום ימנע את קבלת השירות. פעמים רבות מדובר במפגש חד פעמי בין המאמין לרב/יועץ, ומדובר בבעיה ספציפית הצורכת פתרון. במקרים כאמור נראה שניתן שירות אותו יש למסות. יתירה מכך, במקרים כאמור גם אם מדובר בחסידים חוזרים מדובר בהערכה לשירות וליכולת אותה הציג הרב/הצדיק ואין זה שונה מקוראת עתידות בקפה או בקלפים אשר מאמיניה סבורים כי היא מדייקת בתחזיותיה ולכן חוזרים פעם אחר פעם ומשלמים במיטב כספם .

• מנגד, קיים גם סוג שני. הללו נותנים ברכתם ועצתם בחינם, אינם דורשים מאום בתמורה ואף אינם מצפים לתמורה כלשהי. בין באי חצרם ניתן פעמים רבות לזהות מחזוריות, אנשים רבים המגיעים פעם אחר פעם לבקש עצה, להתברך או סתם לראות את ה"צדיק". הללו מעריכים את חכמתו של הרב את ידענותו בתחום לימודי הקודש ואת מידותיו האישיות. במקרים כאמור יש ובין האנשים הבאים לקבל ברכה עצה וכו' אף כאלו המשאירים סכומי כסף. לטענת חלק מרשויות המס ייתכן כי יש לראות בכך "עסק" של מתן ברכות. הסקטור הפרטי ואחרים בנציבות סוברים כי בחינת נסיבות מקרה היפותטי מסוג זה מצביעה על תוצאה אפשרית אחרת. הדברים אינם ברורים:

• אנשים רבים נכנסים לקבל את ברכתו של הרב (מדובר במאות ואלפים) ורק מעטים משאירים מכספם במקום;

• "השירות" אינו מותנה בתשלום ופעמים רבות נמצאת הקופה בה נאסף הכסף מחוץ לחדרו של הרב;

• אין איש יודע האם וכמה הוכנס לקופה;

• אין וודאות לקבלת תשלום;

• האווירה בחצר הצדיק אינה מכוונת ליצירת ציפייה לקבלת תשלום;

• אין מדובר בשירות אשר בשלו ניתנת תמורה;

• הסיבות בשלן נותן המאמין מכספו לרב הן רבות ומגוונות. יש מי שרואה זאת מחובתו הדתית בשל המצווה "לכבד את התורה ואת לומדיה". יש מי שרואה זאת בדומה למצוות צדקה (ראו בספרם של חסידי ברסלב ליקוטי מוהרן תורה ד'). המאמין רואה לו כזכות מצב בו הרב נהנה מכספו ואין הוא מתנה את התשלום בקבלת ברכה ייעוץ או כל טובת הנאה אחרת. המדובר בכספים שנועדו להביע הערכה, ולהוות סוג של מתנה. לתשלום כאמור אין מקור בפקודת מס הכנסה ואין הוא ניתן ב"תמורה". כפועל יוצא לא יוכל תשלום זה להיחשב כהכנסה לצורך הפקודה או כעסקת שירות לצורך מע"מ.

עם זאת נדגיש: במסגרת יחסי צדיק - חסיד, קיים סוג נוסף של תשלומים; הכוונה לתשלומים הניתנים לרב מתוך הכרה כי הוא יעשה בהם שימוש לצרכים ראויים. במקרה כאמור אין המדובר בעסק אלא ביחסי נאמנות, עם זאת לא ניתן יהיה לעמוד על מטרות הנאמנות והנהנים בה היות שהללו נתונים כולם לקביעתו הבלעדית של הרב. כמו-כן לא ניתן יהיה לאבחן בין תשלומים אלו לתשלומים אותם מקבל הרב מכוח הערכה גרידא היות שאין דבר המבדיל בין אלו לאלו מלבד מחשבתו של נותן התשלום.

טענת חופש הפולחן

מלבד האמור לעיל, באשר לתחום המס, יש לזכור כי עלולה לעלות טענה בדבר פגיעה בחופש הפולחן. ניקח לדוגמה מקרה מוכר של רב בעל חצר גדולה בירושלים האוסר על תלמידיו וחסידיו להשאיר כסף לאחר פגישותיהם עמו. חסידיו של הרב מצאו כביש עוקף להוראה זו. בחג הפורים בו מחויב הרב לקבל משלוח מנות שולחים לו הללו לא רק עוגות ויין אלא גם נכסים שממכירתם ומהשימוש בהם יוכל הרב להתפרנס כל השנה ואף לפרנס אחרים. האם מעתה יתחילו רשויות המס למסות גם משלוחי מנות בפורים ?. שיטת המס בישראל מכירה בקיומם של תשלומים שאין למסותם. תשלומים ללא מקור, תשלומים שאינם הכנסה בידי בעליהם דוגמת מתנה מבן לאב או מאב לבן.

נציין, יחסי רב וחסיד דומים פעמים רבות בעיני הצדדים ליחסי אב ובן. בנוסף הכירה הפסיקה בעמ"ה 50/90 עניין ויזרע יצחק גם באפשרות שגוף שאינו עסק יגבה כספים עבור שירותים אותם הוא מבצע, זאת מבלי שהדבר יפגע בסיווגו הקודם (באותו מקרה מלכ"ר), כך נעשה הדבר בבתי חולים וכך במוסדות להשכלה גבוהה, הכול בהתאם לכוונת הגוף המדובר ובמבנהו הכלכלי תקציבי (עם זאת נזכיר, שלדעת כותבי שורות אלו במקרה דנן של חצרות צדיקים מהסוג השני אין מדובר ב"שירות" או "עסק" כהגדרתם בחוק.

בשולי דברינו נציין, כי באותו עניין של חצרות צדיקים, עולים שמות נוספים של רבנים העוסקים בייעוץ רפואי. מקרים אלו אינם סבוכים כקודמיהם, ומעיקרם אין בין אלו לאלו דמיון. במקרים כאמור לא מדובר ב"חסידים" אלא באנשים הבאים לקבל ייעוץ מקצועי אין מדובר בהערכה לאדם אלא בהערכת השירות הניתן על ידו. אנשים אלו הינם אנשים ללא הכשרה רפואית אשר במהלך השנים קנו ידע רב בתחום הרפואה, הן ידע מהותי; והן ידע טכני דוגמת מי הם המנתחים הטובים בכל תחום, כמה ניתוחים מסוג פלוני ביצע רופא אלמוני ומה היו תוצאות ניתוחים אלו.

מדובר בידע מקצועי אשר ניתן ללא תמורה, אך פעמים רבות יש ברצונו של מקבל השירות לתן תשלום. תשלום כאמור ניתן באופן ישיר לשירות ולכן מהווה לכאורה הכנסה, כפי שנקבע בע"א 136/67 בעניין אליהו ברזל. עם זאת במקרים כאמור ניתן לפתור את המחלוקת עם רשויות המס באופן קל ופשוט. בשונה מאותם צדיקים עליהם דיברנו לעיל, אנשים אלו בדרך כלל עומדים בראש עמותות ועומדים בראשם. העמדתה של קופת צדקה עבור העמותה אשר תוצב בחדרו של הרב המייעץ, תפטור את בעיית סיווגם של הכספים. הכספים האמורים יועברו כולם ישירות לעמותה ולא יעברו כלל תחת ידיו של הרב המייעץ.

סיכום:

• על כל מקרה להיבחן לגופו. לדעתנו, רצוי כי מנהלי חצרות צדיקים ואדמו"רים יאמדו את מצבם האם נופלים הם בתחום "עסק", בתחום "העדר חבות במס" או בתחום ה"פטור". בנוסף, אומדן מקצועי כאמור יכול ויקנה להם חסינות מחשדות פליליים.

• במקרה בו מדובר באישיות רוחנית בכירה דוגמת אדמו"ר או צדיק ידוע אחר, פרסום שלילי הינו חלק מאמצעי הלחץ המצויים בידיהם של רשויות המס במהלך המשא-ומתן. אישיות רוחנית כאמור רגישה לפרסומים מסוג זה ולכן ניהול המאבק מול רשות המיסים צריך לקחת בחשבון גגם שיקול ציבורי - תודעתי זה.