ישראלים

הישראלי המצוי הוא לא תמיד נחמד. הישראלי המצוי, לעיתים תוקפני, לעיתים לא מתחשב, לעיתים לא מתנהג בנימוס, לעיתים לא מבין מה קורה סביבו, לעיתים כועס וצועק, לעיתים מרגיז, לעיתים לא נעים להימצא בקרבתו.

אבל למרות הכל - למרות ישראלי המצוי; למרות המצב הביטחוני; למרות שלטון שספק באם מעוניין לשרת את בוחריו ולא את עצמו; למרות הקושי לגמור את החודש ולא רק אצל העניים; למרות החינוך הטעון שינוי מהפכני; למרות חוסר השוויוניות בנשיאת העול ולמרות שפשוט לפעמים קשה, אין כמו לחיות כאן!

הסיפור קצת מסובך. איך יתכן שלמרות האנשים הסובבים ולמרות המצב הטעון שיפור, בלשון המעטה, בכל כך הרבה תחומים, בכל זאת לא הייתי מחליף את מקום מגורי בשום מקום אחר. יצא לי לחיות מספר שנים בארצות מערביות שנוח ונעים לחיות בהם אבל תמיד רציתי הביתה, לכאן.

מוזר. היום נפל לי האסימון.

מקרה שלא היה קורה מחוץ לישראל

אנו מצויים בתקופת האביב, תקופה נהדרת. לא חם מידי ולא קר מידי. לא מזיעים מהלחות הנוראית של הקיץ ולא נרטבים בימות החורף בו הגג נוזל למרות שכל כמה שנים מגיעים מומחים לאיטום הגג, מבצעים את עבודתם ושנה לאחר מכן מתחדשת הנזילה ואין לי מושג למה. אלא שהיום, התחיל לרדת גשם ביחד עם בוץ, בוץ שמיד גרם למכונית שלי להיראות במקום כמכונית חדשה, כמכונית ישנה ובלויה, מאלו שעל גבי מספר הרישוי שלהם כתוב "רכב אספנים".

בשלב הזה, אני יוצא מחנות "מגה בעיר" שבקרבת הבית ולפתע נתקל במיכלית שכמעט חוסמת את הכביש. ליד המיכלית, עומד לו הנהג בנחת, מחזיק בידיו צינור גדול וממנו נשפכים מים - אני מניח כי מסיבה זו או אחרת הוא רוקן את מיכלית המים. התקדמתי לאט לאט על-מנת לעבור ברווח שהשאיר ולפתע, עלה בדעתי רעיון יצירתי. סימנתי באצבעות ידי מאין סימון בלתי ברור, בלתי ידוע ובלתי מובן בעליל אלא שהנהג הבין מיד למה התכוונתי - פשוט חשבתי שבמקום לרוקן את המיכלית על הכביש, עדיף שיכוון את הצינור למכונית שלי ויוריד ממנה את כתמי הבוץ שהביא הגשם המוזר של היום.

עמדתי כחצי דקה, נפנפתי בידי לתודה והמשכתי בנסיעה אך הפעם - עם מכונית נקייה.

אז מה הקשר בין המקרה לבין קשיי היום יום בישראל - מקרה כזה לא היה קורה מחוץ לישראל! באירופה או בצפון אמריקה הייתי ממשיך עם המכונית המלוכלכת, לא הייתי מבקש שהנהג יכוון את הצינור למכונית במקום לכביש ולו הייתי מבקש באמצעות תנועות ידיים מוזרות, לא היה הנהג של המיכלית מבין למה אני מתכוון.

החיוך שהמקרה העלה על שפתי שווה את הכל!