כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ

בית, זה המקום בו מתגורר האדם. לבנות בית חדש זו משימה לא פשוטה שרק מעטים חווים אותה בימינו; רובנו מתגוררים בבתי דירות שנבנו ע"י מנדהו שזו פרנסתו, ומעבר לנוחות שלנו במגורים בבית שבו מתגוררים - אנחנו לא ממש מתעניינים בפרטים.
גם מי שנקלע למצב בו עליו לבנות את ביתו, ברוב המקרים הוא לא יעשה זאת במו ידיו אלא יעסיק בעלי מקצוע שונים, או אף ימסור את העבודה לקבלן שידאג לכל הפרטים עד למסירת המפתח.

כמו כל עניין בתורה, גם את ההוראות לגבי בניית בית חדש לא ניתן להבין רק כפשוטן, כמתייחסות לבית גשמי בלבד; הוראות התורה הן נצחיות ושייכות לכל אחד בכל זמן, אז ננסה לברר מה מורה לנו התורה בפסוק:

(דברים כב) ח כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹא-תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי-יִפּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ:

ובכן, בית זה לא רק ארבעה קירות וגג עם כל מה שביניהם; בית זה גם ואולי בעיקר, מקומו הרוחני/חברתי/מעמדי/כלכלי של האדם. וכשם שעשוי אדם לשאוף לבית גדול ומרווח יותר ולבנותו, כך ויותר מכך עשוי הוא לשאוף למעמד גבוה יותר. במקרה הראשון מדובר במעבר פיזי; במקרה השני - לא בהכרח. הוא יכול להישאר במקומו הראשון, אבל הדרגה הבכירה יותר מציבה אותו בבית החדש שאליו שאף ואותו בנה.

שאיפה כלפי מעלה, להשיג יותר ממה שיש לי, זה משהו שטבוע באדם וזה מתבטא הכי חזק ביחס לממון:

(קהלת ה) ט אהֵב כֶּסֶף לֹא- יִשְׂבַּע כֶּסֶף...

(מדרש רבה, קהלת) אמר ר' יודן בשם ר' איבו, אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאותו בידו; אלא אן אית ליה מאה (אם יש לו מאה) בעי למעבד יתהון תרתין מַאֲוָון (מבקש לעשותן מאתים); ואן אית ליה תרתי מאוון בעי למעבד יתהון ארבעה מאה.
ככה זה בטבע האדם ולא רק בגשמיות.

וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ

גם ברוחניות; מי שמחובר לרוחניות, לעולם ישאף קדימה, להתעלוֹת.
(מדרש רבה, דברים) אהֵב כֶּסֶף לֹא- יִשְׂבַּע כֶּסֶף; אין אנו יודעים שאין אדם ממלא את נפשו? מהו (החידוש) בכסף? רבנן אמרי אלו תלמידי חכמים שאוהבין ד"ת [דברי תורה] שנמשלו בכסף שנא' (משלי טז) וּקְנוֹת בִּינָה נִבְחָר מִכָּסֶף. א"ר נחמן, מי שאוהב תורה אינו שבע תורה.

ד"א [דבר אחר] אהֵב כֶּסֶף; א"ר יצחק, מי שהוא אוהב מצות אינו שבע מן המצות; כיצד - את[ה] מוצא שני גדולי עולם, דוד ומשה ולא שבעו. דוד אע"פ שא"ל [שאמר לו] הקב"ה (ד"ה ב ו) רַק אַתָּה לֹא תִבְנֶה הַבָּיִת, היה דוד אומר לעצמו וכי מפני שאמר לי הקב"ה אַתָּה לֹא תִבְנֶה הַבָּיִת, אני יושב (בבטלה)? מה עשה - זירז את עצמו והתקין כל צרכיו (של בית המקדש) עד שלא מת. מנין - שנאמר (שם א כב) וְהִנֵּה בְעָנְיִי הֲכִינוֹתִי לְבֵית-ה'. וכן משה - אע"פ שאמר לו הקב"ה כִּי-לֹא תַעֲבר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה; אמר משה, אני עובר מן העולם ואיני מפריש להם ערי מקלט? מיד - אָז יַבְדִּיל משֶׁה שָׁלשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן.

כל יעד זה בַּיִת חָדָש וכל כיבוש של יעד זו פיסגה שהאדם מגיע אליה וטבעי שהוא יחוש על הגג, אפילו על גג העולם. על הגג אורבת סכנת נפילה, ועל כן מצווה התורה: וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ.
(רש"י) מַעֲקֶה. גדר סביב לגג; ואונקלוס תרגם 'תיקא' כגון תיק שמשמר מה שבתוכו:

לא כל בית חיב במעקה; כנראה, לא מכל בית קיימת סכנת נפילה. בתי כנסת ובתי מדרש למשל, עובדת היותם רכוש הרבים מצמצמת עד מונעת את סכנת הנפילה ועל כן הם פטורים מן המעקה.
(רמב"ם, הלכות רוצח ושמירת הנפש) וכל בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות פטור מן המעקה:

מדוע? ובכן ארבע אמות על ארבע אמות זהו תחום המחיה המינימלי של אדם; זהו תחום התפשטות האגו שלו. כל עוד לא עבר את התחום המינימלי הזה - אין צורך במעקה כי לא קיימת סכנת נפילה.

וְלֹא-תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ

ממלים אלו למדו חז"ל שיש לסלק כל היזק אפשרי:
(כתובות מא/ב) ר' נתן אומר, מנין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו ולא יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו - שנאמר וְלֹא-תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ:

שאפתנות, יסודה בהערכה עצמית שמקומי האמיתי אינו כאן; הוא גבוה יותר. התורה מכירה בכך והיא אף מחייבת תפיסה כזאת בהגבלות מתחייבות כדי למנוע נפילה.

במבנה (הבית) הנפשי של כל אדם יש את הלמעלה ואת הלמטה; 'גג הנפש' אצל האדם הנה בחינת החכמה שלו (להלן מרבנו בחיי). כאשר אדם משיג את היעד אליו שאף בין ברוחניות ובין בגשמיות, הוא נמצא במקום חדש - גבוה יותר, וזוית הראיה שלו על העולם משתנה. שינוי זה יכול להתבטא בשתי צורות שהן לכאורה הפכיות:

1. הוא עלול להביט על כולם מלמעלה; לחשוב שזהו מקומו האמיתי והטבעי. הוא בטוח בעצמו ואינו עושה מעקה. במצב כזה, זה רק עניין של זמן עד שיפול למקום נמוך יותר מזה שהיה בו בטרם עלה.

2. הוא בטוח שמקומו האמיתי והטבעי נמוך הרבה יותר ואינו מבין מה הוא עושה במקום כל כך גבוה. הוא חש מועקה ממיקומו הנוכחי ומועקה זו היא המעקה שימנע את נפילתו.
כלב רע בתוך ביתו יכול ללמד על נטיותיו המודחקות של בעליו ו-סולם רעוע בתוך ביתו יכול ללמד על נטיה לביטחון עצמי מופרז, בטחון של תוהו העלול לגרום חורבן ח"ו. בשני המקרים הוא מרגיש בעל הבית על המציאות ובטוח כי שליטתו בה מספקת כדי למנוע נזק מן הסכנות שהכניס הביתה. הערכתו את עצמו ואת יכולותיו מנותקת מן המציאות ובמקום לבנות מעקה להרחיק היזק אפשרי הוא מביא סכנה לתוך ביתו.

בית, כאמור, אינו רק ארבעה קירות וגג; הרי מדינת ישראל נועדה לשמש בית לכל יהודי ולכאורה, לכל יהודי יש חלק בה והוא מוזמן לממש חלק זה מכח חוק השבות.

כעת נותר רק לברר מיהו בעל הבית על הבית ששמו מדינת ישראל, ומהו הגג שסביבו יש לבנות מעקה כדי למנוע נפילה.

כִּי-יִפּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ

(רבנו בחיי) כי המעקה הוא דבר הסובב והמקיף והוא מקור עליון, קדוש הוא בחכמה ובתבונה ובדעת, והגג הפרוש על הבית הוא החכמה, ולכך צריך הגג מעקה כדי שלא יפריד ויקצץ, כי (תהלים קיא) רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'.

שאם לא כן, ישים דמים בבית ה' וישם אשם בנפשו להסתכן בעצמו, ובודאי יפול ממעלתו ויכשל בהשגתו; זהו כִּי-יִפּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ ולא אמר פן יפול, כי בודאי יפול משם כיון שאין מעקה.
על החכמה נאמר: וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא (איוב כח)

כאשר אדם מסתמך על החכמה של עצמו ושוכח כי החכמה האמיתית באה מלמעלה - מבעל החכמה, והתנאי למציאתה הוא ביטול האני והפיכתו לאין, וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא, הוא אינו טורח בבניית מעקה כי הוא בוטח בחכמתו שתחלצנו מכל צרה.

ולא רק שאינו עושה מעקה לצמצם סכנת נפילה, הוא עוד מכניס כלב רע וסולם רעוע לתוך הבית של כולנו - שמתוך תחושת גדלותו בהיותו על הגג נראה לו כביתו שלו, והפגיעה הקשה בדיירי הבית ככל שהיא מוחשית וכואבת - אינה מגיעה עדיו בהיותו גבוה על הגג ואינו חש כלל את הנעשה שם למטה בקומות התחתונות.

על החכמה גם נאמר: יָמוּתוּ וְלֹא בְחָכְמָה (איוב ד)

כנ"ל, החכמה היא הגג של הנפש; והיא צריכה מעקה כדי למנוע נפילה שסופה עלול להיות מוות חלילה.

כאשר "בעל הבית" על הבית של כולנו בטוח בחכמתו, הוא מתנתק מן החכמה העליונה והתוצאה היא מוות.

יש מוות רוחני ויש מוות גשמי ולא נאריך בעניין זה. רק נאמר כי ריבוי הנופלים אצלנו במוות גשמי מאז הסירו את המעקה ואף הכניסו לביתנו כלבים רעים וכו', מלווה בחילוף תכוף של ממשלות ולא בכדי; המוות הרוחני שולט שם וכל מה שעושים אינו מצליח.
וכל שנותר זה לבקש מבעל הבית של העולם שיעשה סדר בביתו שלו, הבית שנתן לנו, ויגלה לנו את משיח צדקנו מיד ממש, ותהיה לכולנו כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.
ואז סוף סוף, באמת יהיה רק טוב ליהודים וגם לכל האחרים.