לא היינו עניים

מתרוצצת ברשת מקאמה נהדרת של יורם טהרלב, המתאר בעין חדה, בקיצור ובהומור, את הערכים של היום, ערב תנועת המחאה. המקאמה הזכירה ערכים של פעם ובמקרה, באותו יום שנחת במחשבי הדוא"ל הראשון עם המקאמה הזאת (אחר כך טרחו עוד חברים והוסיפו ועדכנו אותי), שוחחתי עם בת דודתי מזה שנים הרבה, ריבי, ונזכרנו בנוסטלגיוֹת - איך היו הימים שהיו ואיך נראים הימים האלה, בלשונו של יורם טהרלב:

"חצי עם ישראל היום סוגד לכסף,
חצי עם ישראל סומך על הנסים.
ובגלל זה, רעי, אם נסתכל סביבנו,
מה שהולך חזק זה דווקא פספוסים".

נזכרה בת דודתי בימים, שהייתה ילדה וגרה בירושלים כשהמדינה עוד לא הייתה בדרך. "דירת מרתף זאת הייתה ולא ידעתי שזה מרתף.", תרמתי אני. "בשבילי זאת הייתה 'הדירה של הדודה אהובה בירושלים', שאליה באתי לחופשות בקיץ. רק כעבור שנים, כשהמדינה כבר הייתה ותיקה והדודה גרה מזמן בתל אביב, טיילתי בעיר הקודש, עברתי ברחוב מדרגות וגיליתי שהתגוררתם במרתף!"

"לא הרגשתי שהיינו עניים", השיבה ריבי. "הייתה לי חברה-לעט בתל אביב והזמנתי אותה לבקר אותי בביתי בירושלים. לא התביישתי. לא הרגשתי שהם עשירים ואנחנו עניים".

עניות היא הרגשה סובייקטיבית. גרתי בשכונת משקי עזר ושכונת פועלים בשולי רמת גן המרוחקים. כשהגעתי לתיכון היוקרתי 'אהל שם', חבריי ללימודים באו משכונת תל בנימין, שהייתה הסביון או הרצליה פיתוח של אותם ימים, לא הרגשתי כל הבדל. לא הרגשתי 'עניים' ו'עשירים'.

אולי בגלל זה, גם היום אינני מקנא בעשירים ושועים. "אל תציעו לי מסע תלאות בג'יפים עם כמה נובורישים וטבח צמוד", כמו שאומר יורם טהרלב.

סיפור שְמוֹת

ישבתי עם ידידי אדיר ושוחחנו על בעיות השעה ושאלות לא חשובות אחרות. לפתע, הוא - שאיננו יליד הארץ - שאל אותי: ישראלים יודעים את פירוש שמותיהם? לדוגמה, סמדר או יוגב...

הודיתי שאינני יודע מהו/היא סמדר. לגבי יוגב עברתי את המבחן: הוא איכר, שמעבד אדמה.

אני בטוח שהוא צודק וסמדריוֹת, וגם הוריהן שבחרו להן את השם, אינם יודעים, שסמדר הוא תחילתו של פרי, מיד אחרי הפרח.