"הארץ" והינתקות
במערכת "לאנשים חושבים" לא מפסיקים לנסות לטמטמנו לדעת כדי שנשלים עם תוכנית ההינתקות, והשבוע המגוייס התורן הוא ארי שביט. וכך הוא מתגעגע לפוטש בו-זמני של שרון ופרס בדמוקרטיה הפנימית במפלגותיהם-הם ובזו הישראלית: "נדמה, שבסוף הקיץ הזה הציבור הישראלי כולו התמסר להלוך רוח של שאננות מתפנקת. אין התגייסות פוליטית אמיתית שתממש את רצונו של הרוב. אין היערכות לאומית רצינית לקראת ההתנגשות האכזרית עם המיעוט... מכיוון שכך... למרות כל מגרעותיהם, שרון-פרס הם ככל הנראה ההזדמנות היחידה. הם התקווה האחרונה".
ולמה כדאי לכולנו, שמאל וימין כאחד, להקריב את הדמוקרטיות המפלגתיות שלנו וגם את זו המשותפת לכולנו? משום ש:
1. "השמאל הטהרני לעולם לא יוכל לפנות ולו אדנית אחת. הימין הקנאי לא יוכל לעמוד אפילו במאבק רציני אחד";
2. "אחרי עשרים שנים של פוליטיקת הבלים וירטואלית, ההינתקות היא ניסיון אמיתי לעשות כאן מעשה מדיני של ממש. מעשה שאינו ספין, שאינו אחיזת עיניים; מעשה המנסה לשנות בפועל את תוואי הקרקע של המציאות";
3. "... אבל ההינתקות היא תוכנית עבודה ממשית, מעשית ופרטנית להצלת ישראל. היא תוכנית כימותרפית יבשה, עניינית ומפוכחת, שנועדה להתמודד עם סרטן הכיבוש. לכן אין להינתקות הילה של שלום... ואולם יש בה מחויבות ראשונה מסוגה להתמודד ברצינות עם הגידול הדמוגרפי המוסרי המסכן את חיינו".
להלן דעתו של "לא חושב" גאה על ההנמקות הללו.
א. "הימין הקנאי" הוא, כנראה, שם הקוד "המכובס" לאותם מתנחלים שאינם מוכנים להתפנות תמורת שלמונים. מי "לא יוכל לעמוד אפילו במאבק רציני אחד" - אלה שנאחזים בבתיהם תוך שהם מחרפים נפשם ונפשות ילדיהם יום-יום ושעה-שעה ב-4 השנים האחרונות? אכן, מי שמרחב הסיכונים האישי שלו מצטמצם בלא להידרס במעבר חציה בשינקין פינת מלצ'ט לא יוכל לפנות "ולו אדנית אחת" ביו"ש. לכן הוא זקוק ל"פוטש" שיאפשר שימוש בצבא היהודים למטרה בה כשלה עד כה הברית הלא-קדושה בין הצבא הפלשתיני, השמאל הישראלי ועיתון "הארץ": "טרנספר" של יהודים בארצם.
ב. תהליך "אוסלו" התחיל לפני 11 שנים - פחות מ-20 שנות "פוליטיקת ההבלים הוירטואלית". התועמלן המתחפש לעיתונאי מנסה לסמוך על זיכרוננו הקצר, אבל כנראה שמי ש"לא חושב" כן זוכר: למשל, שארי שביט ועיתונו היו תומכים נלהבים של תהליך "אוסלו", אותו הם מכנים היום "פוליטיקת הבלים". הלו, אתם שם: שכחתם שאמרנו לכם ב-1993 על "אוסלו" מה שאנחנו אומרים לכם עכשיו על ההינתקות - ששתיהן "פוליטיקת הבלים וירטואלית"? ואולי תנסו להיזכר מי כינה אותנו "אויבי השלום" כשצרחנו "אל תתנו להם רובים"? למה שלא נחשוש שאחרי 2000 הרוגי ההינתקות תצטרפו אלינו לכינוייה כ"פוליטיקת הבלים", בדיוק כמו שאתם עושים עכשיו אחרי 2000 הרוגי "אוסלו"? וסליחה - כבר ביקשתם?
ג. אפילו הוגה ההינתקות איננו מכנה אותה "מעשה מדיני" אלא להפך - הוא מתרץ את הכרחיותה, בהעדר כל סיכוי למעשה מדיני. "אוסלו" התברר כ"הבל וירטואלי" משום שמסרנו נדל"ן תמורת חלום-אתנן: "בלי בג"צ ובלי בצלם". אם כך - ההינתקות, שהיא מסירת נדל"ן ב"תמורה" למלחמת אחים, איננה "הבל וירטואלי" אלא פשע מאד ארצי.
ד. גם החומה איננה "מעשה מדיני"? גם היא "פוליטיקה וירטואלית"? או שמא אנו נחשפים שוב ל"מכבסת מילים לאנשים חושבים", לפיה כל מה שאיננו טרנספר של יהודים הוא "פוליטיקה וירטואלית" מכיוון שאיננו "מעשה מדיני"?
ה. הטענה ש"כיבוש=סרטן" נטועה בשקר כפול, "שטירמרי" למהדרין: שללא ההכרח להגן על ההתנחלויות לא היה כיבוש (מה, לא ידעתם שיצאנו למלחמת ששת הימים כדי להגן על התנחלויות?), וש"התנחלויות=סרטן". נקבלה לצורך הדיון תוך סתימת-אף, מכיוון שאפילו כך אין לה רגליים לא במציאות ולא במוסר.
בינתיים, אפילו ב"הארץ" אין טוענים ש"ימין קנאי" כלשהו מתכוון להרחיב את הכיבוש, ולכן חלקי הגוף בהם פשה הסרטן הם מוגדרים - יו"ש ועזה. בנסיבות הללו, הטרנספר של גוש קטיף, גנים כדים וחומש, איננו כימותרפיה (שאולי תרפא את הגוף החולה ואולי לא): הוא מעשה איוולת של גדיעת אבר נגוע בידיעה שהגרורות מפושטות מעבר לו.
לו נותרה בכותב יושרה אינטלקטואלית (זו שהביאה אותו בזמנו להתחרט בפומבי על יחסו לנתניהו), היה אומר לנו את האמת ביחס לכימותרפיה - שהכוונה היא לטרנספר שיסיים את הכיבוש. לו כך אמר, היה הויכוח עובר לפסיו האמיתיים, המוסריים, שאינם נוחים ל"אנשים חושבים": האם למען האידיאל של עתיד היהודים והערבים בארץ הזו ראוי לטרנספר רק יהודים, או שמא, שומו שמיים, לפחות גם ערבים?
לצערנו הרב, לא כל ארי שביט הוא משה שמיר, ולכן מרימה מפלצת "הדמוקרטיה הטוטאליטרית" את ראשה המכוער מעל דפי "הארץ" גבוה יותר מאי-פעם: היא מציעה לנו שתהיה יד איש באחיו רק למען לא יצטרך מרים היד להביט בראי בו יראה פרצוף - יאנוס של סטאנדרט כפול.
ו. לכל "לא חושב" בארץ הזו ברור שהבעיה הדמוגרפית של יהודייה היא הריבוי הטבעי של ערבייה - משני עברי החומה. תקדים ההינתקות מציע לנו להתמודד עם הבעיה הזו ע"י סדרת פינויים של יהודים משטחים בהם יהיה הכי קשה (ובלשון מכבסת המילים דהיום: "בלתי אפשרי") להגן עליהם. סדרה זו תהיה, מתוך הגדרה, אינסופית, משום שבכל נקודת זמן יהיו שטחים כאלה. אם לזה לא יקרא עידוד הטרור - אינני יודע עידוד טרור מהו.
הטענה האורווליאנית לפיה יש בהינתקות "מחוייבות... להתמודד עם הגידול הדמוגרפי המוסרי(?) המסכן את חיינו", חושפת את המשמעות האמיתית של ההינתקות בעיני תומכיה: תקדים משפטי ופוליטי של שבירת ה"טאבו" המוסרי על טרנספר של יהודים בכוח הצבא כדי שאפשר יהיה להפוך את סדרת הפינויים הזו לשיטה.
זהו "המעשה המדיני" לו מייחל הציר המתחיל במוקטעה, עובר דרך לשכת שרון ומסתיים במערכת ברחוב שוקן: עם אסיאתיים כאלה לא צריך את ה"איחוד הארופאי".
