מבקר המדינה "כועס" על התנהלותו של השר צחי הנגבי. ונקשה: היכן היה הנציב הולנדר . שמא הוא "נרדם בשמירה"?
אני מבין היטב את כעסו ועל מה יצא קצפו של כבוד מבקר המדינה, כב' השופט אליעזר גולדברג, על פיו רמס השר צחי הנגבי ברגל גסה את החוק משמינה עת כיהן כשר לאיכות הסביבה מאסה קריטית של מינויים פוליטיים [אמור מעתה: "הריח" הרע שנותר מאותה איכות הסביבה...].
אלא, שלא ברור לי, בכלל, הכיצד זה נחלץ מהפרשה העגומה דווקא נציב שירות המדינה מדוח חמור זה אשר יצא מלפני מבקר המדינה.
שהרי, נציב שירות המדינה הוא הוא בעצם "מנהל כח האדם הראשי" של משרדי הממשלה.
הוא, נציב שירות המדינה, הוא זה אשר דואג להעסקתם, לתנאיהם, לחוזי ההתקשרות, להתאמתם של המינויים, לתפקיד, וכגון דא.
מכאן, נדמה כי ראש וראשון ה"אשמים" בפרשה החמורה בה עסקינן אינו אלא הנציב הולנדר עצמו. הוא ולא אחר.
שהרי: הולנדר הוא זה שאמור היה לבקר, לברר, לבדוק, לחקור, לדרוש, לשאול, להיות עם "יד על דופק" מה קורה עם "מצבת כוח האדם" במשרד לאיכות הסביבה, על המינויים שם.
ונקשה ולא נרפה: צא וחשב מה היה קורה לו ביקורת שכזו היתה יוצאת לעניין מפעל תעשייתי פרטי. האם הדעת היתה סובלת כי מנהל כוח האדם שם לא היה מתחייב במתן "הסברים" למנכ"ל? לבעלי המניות?.
מצחיק היה לראות את הנציב הולנדר, מגיח מרכבו הצמוד, לפגישה עם מני מזוז, שם ברחוב צלאח א-דין 29 בירושלים. ראיתי אותו יוצא מרכבו כ"חתן" הצועד אל חופת כלולותיו.
במדינה מתוקנת היינו רואים את הולנדר מגיח דווקא לתחנת משטרה, לצורך חקירה. אבל זה היה קורה רק ב... מדינה מתוקנת.
מדינה מתוקנת אמרנו. אצלנו זה לא יקרה כנראה לעולם...
איך נתן זהבי היקר היה אומר: "מה לנו ולמדינה מתוקנת"...?
ההיגיון, אוי לו, נותר לו בבושתו.
