חברי מרכז הליכוד זוכים לקבל בימים אלה דרישות-שלום מנציגיהם בממשלה ובכנסת - "שנות טובות", שחלקן אף מזמינות לאירועי הרמת כוסית לרגל השנה החדשה. חבר מרכז, אם רצונו בכך, יכול בימים אלה לבלות מדי ערב בכנס כזה או אחר, בהשתתפות שרים וח"כים, באולמות שונים, במקומות שונים. ואמנם, יש חבורה קבועה בקרב חברי המרכז, כמה מאות איש, ראשי סניפים, ראשי קבוצות, שמפגינים נוכחות בכל הכנסים הללו, מסתחבקים עם המנהיגים וטופחים זה לזה על הגב והכתף.
הכנסים האלה לרגל החגים, כמו גם הבריתות, הבר-מצוות והחתונות בשאר ימות השנה - הם חלק מחיי היומיום של חבר מרכז "מקצועי", מי שנקרא פעיל, מעורה, משפיע. זהו חבר המרכז שהנבחרים משחרים לפתחו, כדי שיפעל למען בחירתם מחדש בבוא "יום פקודה". אתה נראה בחגיגה-כנס - משמע אתה קיים, פוליטית-ליכודית.
חברי מרכז הליכוד - כמעט 3,000 איש ואשה - קיבלו בימים אלה גם שתי מעטפות מראש התנועה, שהוא גם ראש הממשלה. באחת - כרטיס ברכה: "שנה טובה ומבורכת, שנת ביטחון, שלום, שיגשוג ואחדות", על החתום: א.שרון. בשנייה - הזמנה להרמת כוסית בגני התערוכה בתל-אביב.
לגבי כרטיס הברכה - כמוהו ובאותו ניסוח שולח ראש הממשלה בכל שנה. ליתר דיוק: לא הוא צריך לדאוג לכך, מטפלת בזה מינהלת הליכוד. בשנה רגילה זהו מעשה של שיגרה, מעין ביטוי של יחס מינימלי מצד ראש התנועה כלפי פעיליה. אבל השנה? הכיצד אישר שרון למינהלת לשלוח את הברכה לאותם חברי מרכז, שפעמיים הכשילוהו בהצבעות כה גורליות, בכנסי ועידת הליכוד? והרי את יחסו המזלזל בתנועתו בכלל ובגוף העל התנועתי בפרט לא מסתיר שרון זה כבר שנתיים ויותר, ובמיוחד לאחר ששתי הצעות שהביא לדיון ולהצבעה - האחת, על תוכנית ההינתקות, והשניה, על צירוף העבודה לממשלה - נידחו ברוב גדול.
הפלא ופלא: פעמיים בתוך כמה שבועות חברי המרכז גילו עצמאות ונאמנות אידיאולוגית, הוכיחו שאינם אוטומאטים ולא יילכו בעיניים עצומות אחר גחמות של מנהיג, אפילו בסדר-גודל של שרון התובע, כידוע, נאמנות עד הסוף. כן, אלה אותם חברי מרכז שמושמצים חדשות לבקרים, כי כל מה שמעניין אותם הוא ג'ובים, ר"ל, ותו לאו.
"תהיה התנתקות, נקודה" - מודיע בנוקשות, וחוזר ומודיע שרון, תוך התעלמות מההכרעה שנפלה במרכז. צריך להאמין לאיש, שעבר מהפך שכמוהו לא עבר בתולדות ישראל אף מנהיג בסדר גודל דומה. אין ספק, כי הנחישות המפורסמת של אריק, שיצאו לה מוניטין הן בימיו כקצין מהולל ואלוף בצה"ל, בכל מלחמות ישראל, שבהן הוביל כוחות למשימות הכרעה, והן בימיו כשר בממשלות ישראל כמי שהעלה התנחלויות רבות על הקרקע - תתבטא גם בדרך החדשה שאימץ, הפעם כמנהיג העם, כראש הממשלה.
צריך להכיר בעובדה: אריק נחוש בתוכנית ההינתקות שאותה המציא, ויעשה כל שביכולתו כדי לשווקה ולהוציאה אל הפועל, תוך התעלמות מההכרעה הפנימית שהיתה בתנועתו. אריק - גם יש האומרים - כבר מתכנן את ריסוק המערכת הפוליטית הקיימת, שהליכוד במרכזה, כדי להנהיג בעתיד גוף חדש שמורכב מרסיסי ליכוד, משינוי ומהעבודה.
ב"שנה הטובה" ששיגר יו"ר התנועה אל חברי המרכז אין ולו מילה אחת על ה"הינתקות" האומללה שהוא מכין לנו בשנה הבאה, כמעט מראשיתה, דברים שהוא מדקלם מזה כמה חודשים, והפכוהו לחביב השמאל והתקשורת. "ביטחון, שלום, שיגשוג ואחדות" - מלים יפות, שכבר הובטחו לנו בשנים עברו. משום-מה שרון לא "איחל" לחברי תנועתו הפעם: שנת שיחרור מהכיבוש, שנת קוממיות מדינה פלשתינית, שנת פינוי יהודים מבתיהם ויישוביהם... והרי זוהי ה"שנה הטובה" שהוא משווק בהכרזותיו, בנאומיו, במדיניותו המוצהרת - העומדת בניגוד גמור למצע תנועתו על כל סעיפיו, בניגוד להכרעות המרכז ובניגוד לכל מה שהוא עצמו הטיף לו, לחם בעבורו, כל שנותיו עד כה.
ולכן, אני נאלץ לומר לו, לראש התנועה שבו בחרתי ובו האמנתי: אני מודה לך, אריק, על כרטיס ה"שנה טובה", שהואלת לשגר אלי, אלא שתוכנו איננו רלוואנטי כלל וכלל. ביטחון, שלום, אחדות - אתה מבטיח לנו? והרי במעשיך, אם ייצאו אל הפועל, תשיג את היפוכם: שבירת האחדות, הרחקת השלום, החמרת הביטחון, עידוד אירגוני הטרור. לא, אריק, לא לילד הזה התפללנו, לא לשם כך בחרנו ונבחרנו.
על כן, לא אוכל לבוא הפעם להרמת הכוסית שאליה הוזמנתי לרגל ראש השנה, "במעמד מר אריאל שרון ראש הממשלה ויו"ר תנועת הליכוד". אין זו עת לחגיגות ולהרמת כוסיות עם מנהיג, שאינך יודע אם להאמין ליד שמאל שלו או ליד ימין שלו. אין זו עת לחגיגות, כאשר יהודים מתפוצצים באוטובוסים, קסאמים נופלים על שדרות ויישובי מערב הנגב, מרגמות פוגעות ביישובי גוף קטיף המועמדים לחיסול, וכאשר החמאס ושאר אירגוני הטרור מתכוננים, כחיות טרף, לחגיגות הניצחון - כניסתם אל בתי המתנחלים והנפת דגלי "פלשתין" מעליהם.
ומכיוון שלא אוכל, לצערי, להיות נוכח בארוע בגני התערוכה בתל-אביב, ואתה בוודאי לא תחוש כלל בחסרוני, אני מנצל במה זו כדי לאחל לך, כבוד ראש הממשלה אריאל שרון: שנה טובה ומבורכת, שנת התפכחות מן התוכניות המדיניות המסוכנות, משוללות ההגיון, שאתה עצמך רקחת. תחשוב על כך, אריק, בערב ראש השנה: מי כמוך יודע, איך היית אתה יוצא בשצף-קצף נגד רעיונות שכאלה, מבית מדרשו של השמאל התבוסתני, אילו היית יו"ר האופוזיציה...
