ראש ה
ממשלה עשה זאת שוב. בשקט-בשקט ומבלי לעורר כל חשד, ולו קטן,
בנימין נתניהו גיבש פתרון אסטרטגי, שמצד אחד יביא לפריחת היישוב בבית-אל ומצד שני ירתיע את עמותות וארגוני השמאל, שמציפים זה מכבר את בית המשפט הגבוה לצדק בעתירות הנוגעות להתיישבויות ביהודה ושומרון. בכך, למעשה, ייתר את הצורך בחקיקת חוק שתוציא דיבתה של ישראל רעה בעולם ותציג אותה כמדינה לא-דמוקרטית.
אותם ארגונים ועמותות, כאמור, גורמים להצפה בבג"ץ ומציגים עתירות שונות ומשונות בדבר קובלנות של בעלים ערבים, שטוענים לקרקע מסוימת, שעליה נבנות יחידות דיור בהתיישבויות של יהודה ושומרון.
פתרונות הולמים למרות הקלחת הרותחת ש"נשפכת" על ראש הממשלה, לילות כימים - בייחוד בתקשורת הישראלית - נתניהו מציג שוב ושוב פתרונות הולמים שמאזנים בין כל הצדדים במשחק. כך גם הפעם, בסוגיית גבעת האולפנה, ראש הממשלה הראה מנהיגות וקור רוח והוכיח שניתן למצוא פתרון שיאזן בין שלטון החוק להתיישבות ביו"ש, בסוגייה שהיא כל כך רגישה מבחינה משפטית, מדינית וביטחונית.
נזכיר, כי היה זה שופט בית המשפט העליון לשעבר,
אהרן ברק, שהרחיב את זכות העמידה כבר בתחילת שנות השמונים וקבע כי גם עמותות וארגוני זכויות למיניהם יוכלו לעתור לבג"ץ נגד המדינה. התוצאה הייתה ברורה וצפויה - ארגוני זכויות אדם ומיעוט, בעיקר מהשמאל, הציפו ומציפים את בג"ץ בעתירות נגד בנייה בלתי חוקית של המדינה בחלק מההתיישבויות, בתואנה כי המבנים נבנו על קרקע פרטית של ערבים.
חשוב להדגיש, אפוא, כי חלק בלתי מבוטל מהעתירות מתבסס על נתונים בעייתיים, מכיוון שהחוק ברשות הערבית-פלשתינית אוסר על מכירה או תיווך של אזרח ערבי-פלשתיני ליהודים, מ
הארץ או מחוץ למדינת ישראל. התוצאה - עסקות שלמות שלא נכנסות לטאבו הישראלי, על-מנת שהמוכרים הערבים לא ייתפסו ויישפטו לעונש מוות.
על כן, עסקות שנדונות בעתירות בבג"ץ הן לפעמים בעייתיות מאוד ודא-עקא, גם הבג"ץ חשוף לטעויות. כך למשל הוכח במגרון, לאחר שבג"ץ פסק על המדינה לפנות את היישוב, אף על-פי שהעותרים לא מצאו בעצמם את הבעלים של אותה קרקע, כביכול, עד היום ולמרות שבדיון בסוגיית הפיצויים, בג"ץ דחה את העתירה של הארגונים, מאותה סיבה.
התיישבות ושלטון החוק ובכל זאת, ישנן עתירות שבהחלט מוצדקות ועל בג"ץ למנוע את הפגיעה בחוק ולשמור על זכויות המיעוט. גבעת האולפנה היא אחת מהסוגיות אמיתיות, שבהחלט מציגה בעיה מוסרית וחוקית. בניגוד למקרה של מגרון, שבו הודיעו ללא כחל ושרק כי הקרקע נקנתה כדת וכדין, הסוגייה בגבעת האולפנה שונה. על-פי פרסום בהארץ, "יזם שכונת האולפנה בבית אל, יואל צור, הודה שידע כי מדובר בקרקע פרטית-ערבית"; וכן, "זוג המתגורר בשכונת גבעת האולפנה טוען כי רכש את הדירה
בתום לב".
על פניו, מדובר, אם כן, בהחלטה צודקת של בג"ץ, הפעם. עקב כך, נדרש ראש הממשלה לטפל בסוגייה העדינה והמתוחה הזו, כאחד המזדהה עם אידיאולוגיית ההתיישבות ביו"ש מחד-גיסא וכאחד המכבד ודואג לשלטון החוק מאידך-גיסא. התעלמות מפסיקת בג"ץ, כמוה הייתה כהודאה אנטי-דמוקרטית מובהקת הנוגדת את שלטון החוק ומאירה את בית המשפט באור מגוחך ולמעשה, מייתרת את פסיקותיו.
כראש ממשלה, בנימין נתניהו מחויב לדאוג לפשר, למתן, להגיע לעמק השווה. לשלב בין הרשויות והמוסדות ולהיות המבוגר האחראי. ואכן, ממשלת נתניהו קיבלה החלטה מוקדמת כבר בראשיתה - יורחבו ההתיישבויות, אך לא תהיה בנייה על קרקע ערבית-פרטית. ובצדק. מי משעודד בנייה על קרקע פרטית של ערבים, מוציא שם רע להתיישבות. המתיישבים אינם פורעי חוק, אינם גזלנים ואינם "כובשים". הם אינם כפי שחלק מסוים מהאוכלוסיה - מימין ומשמאל - מנסים לתאר אותם.
אם יש עיוות, כפי שמצאה הפרקליטות וכפי שהודו בעצמם התושבים, יש לתקנו ולשפר את המצב. ולכן, בהחלטתו של ראש הממשלה - להעתיק את הבתים ביישוב בית-אל למיקום סמוך, על אדמות מדינה - שמר נתניהו למעשה על כבודו של בית המשפט, על תדמיתו ועל שלטון החוק בכללותו.
רווחים לכל הצדדים בסיכומו של דבר, ואם אכן יחליט ראש הממשלה להעתיק את השכונה למקום סמוך, ועל כל בית שיזוז תקבל בית-אל עשר דירות חדשות, המשמעות פשוטה - תוספת של יותר מאלף תושבים להתנחלות בית-אל. הפתרון המוצע הוא האנושי ביותר, החוקי ביותר והרציונלי ביותר, המאפשר, מצד אחד, שמירה על החוק הישראלי ומצד שני, שגשוג ופריחת היישוב בבית-אל עשרות מונים. הבתים יועתקו לקרקע של המדינה ובנוסף ההתיישבות תורחב. כל הצדדים מרוויחים.
כשמסתכלים על החלטתו של ראש הממשלה, במבט כולל ורחב, ניתן להבחין כי היא לא טומנת בחובה רק שגשוג ופריחה להתיישבות בבית-אל, בטווח הארוך, אלא גם מכילה בתוכה הרתעה חסרת-תקדים המכוונת לארגוני ולעמותות השמאל. אם ימשיכו לעתור, כך נתניהו, הם יקבלו יותר בנייה. הפוך על הפוך. על כל עתירה שתתקבל, ראש הממשלה יפצה בבנייה כפולה במקרה הרע, וביחס של בניין אחד לעשר דירות במקרה הטוב.
בדיווח שהתפרסם באתר הארץ, ביום ראשון (3.6.12), נכתב כי בישיבת הממשלה, נתניהו הודיע על מטרתו "לגבש מנגנון שימנע תביעות עתידיות". מדובר במסר חסר-תקדים של ראש ממשלה, שמוכן ללכת רחוק מאוד בשביל מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון, וכל זאת, כמובן, בכפוף לחוק הישראלי. לצד כל הטיעונים על שלטון החוק, בל נשכח, כמובן, שלהחלטת ראש הממשלה לקיים את הדין ולציית לבג"ץ (במקום לבצע חוק "עוקף בג"ץ"), יש השלכות גם בהיבט הביטחוני.
שיתוף פעולה עם העולם, ללא פגיעה באינטרס הישראלי ובהתיישבות ביו"ש, כפי שמשתקף מהפשרה שהציג ראש הממשלה, והימנעות מתסיסה מיותרת - בעיקר בתקופה בה מאמצי העולם מול אירן נחלשו לאין ערוך - היו רק מזיקים עוד יותר למאמץ הדיפלומטי והביטחוני אל מול פרויקט הגרעין האירני. ראש הממשלה חייב לצידו את כל מעצמות העולם, ואלו לא רואות ויראו בעין יפה את התנגדותו של נתניהו להחלטות בית המשפט הגבוה לצדק.
