לעבור את הקיץ יבשים

אין לכך הסבר ברור, מלבד העובדה שנמצא מרכיב משפחתי לעניין בכ-25% מהמקרים לפחות. במקרי הזיעה בכפות הידיים נמצא מרכיב גנטי הגורם לתופעה, אולם בכל מקרה, אין המדובר בתורשה מאב לבן, אלא במקרים בהם ניתן למצוא הזעת יתר אצל בן משפחה נוסף. התיאוריה המוסכמת ביותר על הרופאים היא, כי מדובר בתופעה הנגרמת בשל כשל או מגירוי יתר של מערכת העצבים.

הלוקים בהזעת יתר הם בדרך-כלל אנשים בריאים וצעירים, החל מגילאי 18-16 ואילך, הסובלים לרוב מהתופעה עד שנות ה-50 שלהם. מגילאים אלה ואילך, התופעה מצטמצמת ו/או נעלמת.

כיוון שקשה להגדיר מהי הכמות הנחשבת להזעת יתר, קשה גם להעריך כמה אנשים בדיוק סובלים מהתופעה. מחקרים מצאו, כי בארה"ב סובלים למעלה ממיליון בני-אדם מהזעת יתר בבית-השחי, אך כ-66% מהם הודו, כי מעולם לא פנו להתייעצות רפואית בנושא, כנראה משום שלא חשבו שהם מצויים בקטגוריה או שיש דרך לפתור את הבעיה, ומרביתם כנראה פשוט חשו מבוכה. אגב, אין הבדל בכמות הנשים או הגברים הפונים לקבלת טיפול, וניכר כי בקרב שני המינים, מדובר בתופעה לא נעימה שמצריכה התערבות רפואית.

• הזעה נורמלית: אינה מפריעה לפעילות היומיומית התקינה. מופיעה בעיקר בבית-השחי ואינה נראית לעין בדרך-כלל;

• הזעה נסבלת: כאשר רק מדי פעם מפריעה בפעילות;

• הזעה לעיתים קרובות: שמפריעה כשהיא מתרחשת;

• הזעה תמידית: שגורמת סבל בתפקוד היומי.

שני השלבים האחרונים, מצדיקים ומאפשרים טיפול. כמו-כן, ההגדרות להזעת יתר הן כשהתופעה קורית יותר מפעם אחת בשבוע, כשהמטופל חש סבל רב וכשההפרעה מתרחשת למעלה משישה חודשים ברציפות.

השלב הראשון הוא שימוש בדאודורנטים פרספיראנטים, נוגדי זיעה, הגורמים להתכווצות בלוטות הזיעה ומשכך להפחתה בהזעה. בשלב הבא, עוברים לשימוש במשחות המכילות אלומיניום, שהחסרון שלהן הוא שהן עלולות ליצור גירוי בעור.

אם עדיין לא מורגשת הקלה - עוברים להזרקות בוטוקס. לאחר התבוננות של שנים בפעולתו של ה"בוטוליניום" או ה"בוטוקס" המוכר לנו מתחום האסתטיקה, הוחל בשנת 2004 להשתמש בו גם למטרות עצירת הזעת יתר בעיקר בבית-השחי ובכפות הידיים.

מחקרים העלו, כי הזרקת בוטוקס לאזורים הסובלים מהזעה מוגברת, מונעת את הגירוי לכיווץ והתרוקנות של בלוטות הזיעה ועל-ידי כך מקטינה את כמות הזיעה. ההשפעה מתקבלת לאחר שבוע עד כשלושה שבועות לערך ומחזיקה מעמד לאורך 7-3 חודשים, כאשר אצל מרבית המטופלים, ההשפעה נמשכת על-פני כחצי שנה.

קיימת גם אפשרות להוציא את הבלוטות בניתוח אנדוסקופי (באמצעות טלסקופ זעיר, וללא חתכים חיצוניים) שבמהלכו נחתך העצב שאחראי להזעה, אולם מדובר בניתוח על כל המשתמע מכך וכן הסיכון הוא שהגוף "יפצה" על ויגרום להזעה מוגברת במקומות אחרים בגוף. לפיכך - הבוטוקס נחשב לפתרון מצוין ובטוח לשימוש, שאינו גורם לגוף ליצור זיעה במקומות אחרים, מוריד כ-70%-80% מכמות הזיעה והופך את הזעת היתר לסבירה ונורמלית.

ההזרקה בתחילת הקיץ "מחזיקה מעמד" עד לתחילת החורף, מה שמאפשר לסובלים מהזעת יתר לעבור את הקיץ בשלום ובנינוחות ולהזיע כמו יתר האוכלוסיה.

בחורף, ממילא מזיעים פחות ולבושים מספר שכבות, כך שכל אחד יכול לבחור אם לעבור טיפול נוסף בסתיו או להסתפק בטיפול אחד לקראת הקיץ (שלאחריו הרופא שטיפל בכם יזמין אתכם לביקורת קצרה), וזהו, אפשר לעבור את הקיץ בשלום.

בדומה להזרקה לצרכי אסתטיקה, מזריקים במקום הבעיה, בעיקר באזור בית-השחי, היכן שמרוכזות בלוטות הזיעה. לעיתים כדאי לקורה להגדיר בצורה ברורה את אזור הזעת היתר - הרופא מורח עמילן ויוד בשטח ההזעה ואלו "מסמנים" את האזורים הבעייתיים. מדובר בהזרקה קצרה ושטחית שאינה כואבת. בבתי-השחי. בהזרקה לכפות ידיים ורגליים, מדובר בחוויה קצת פחות נעימה ולעיתים יש צורך בהרדמה מקומית או אזורית.

חשוב: מגיעים לרופא מקולחים, ללא מריחת דאודורנט ואחרי מנוחה. חשוב לא לעשות כל מאמץ גופני לפני ההזרקה כדי שבלוטות הזעה יהיו במצב מנוחה. בדרך-כלל, אין צורך לגלח את בית-השחי. לאחר ההזרקה - יוצאים מהמרפאה, לקיץ הרבה יותר נינוח ויבש.