הלך לעולמו
יצחק שמיר ז"ל, שהיה ראש הממשלה במשך הרבה שנים. הוא כיהן כראש ממשלה במשך הכי הרבה זמן (שבע שנים), מלבד בן-גוריון.
הוא קיבל ראשות הממשלה בימים מאוד טרופים של ההיסטוריה של עם ישראל, כאשר היינו כאונייה הטרופה בלב ים: מבחינה ביטחונית, בגלל שנכנסנו ללבנון וצה"ל נתקל שם במצבים קשים. מבחינה חברתית, בגלל שהיה אז קיטוב בעם אם להישאר בלבנון או לצאת משם. מבחינה כלכלית, בגלל שהיה מצב כלכלי מאוד קשה בעולם כולו, וגם פה, עקב מדיניות לא נכונה.
איך הוא הצליח לאורך כל הקריירה? הרי הוא לא היה כריזמטי. הוא היה מדבר בשקט בלי התלהבות. הוא גם היה קטן-קומה ולא שידר עוצמה.
כשרבנו הרב צבי יהודה היה תלמיד צעיר בישיבת "תורת החיים", הוא שאל את מרן הרב קוק האם ללמוד שפות וביטוי. הרב קוק ענה שלא צריך. האדם הכי גדול, שהשפיע הכי הרבה על כל המין האנושי, הוא משה רבינו, אותו משה רבינו, שהעיד על עצמו שהוא כבד פה וכבד לשון [שמות ד י]. שואל הר"ן [דרשות הר"ן, דרוש ה]: איך יכול להיות שהשם בחר אדם כבד פה וכבד לשון כשליחו? ומשיב: משה רבינו הוא יצירה אלוקית מלאה, מראשית כל הדורות עד סוף כל הדורות, ובכוונה השם עשה אותו כבד פה וכבד לשון, כדי שלא יגידו שהוא שכנע אותנו במתק שפתיו.
גם יצחק שמיר לא היה אישיות כזאת קורנת, אלא היו לו שתי מעלות - הוא היה חכם והוא היה נחוש.
הוא היה חכם בגלל שהוא למד. הוא לא דיבר על נושא בלי לבדוק אותו. לא כמו הרבה אנשים שעקב חנופת התקשורת חושבים שהם יודעים הכל על הכל. הוא למד כל דבר היטב. בהתחלה הוא ניהל סניף של מפלגה שקשורה ללח"י. הוא קרא ספרים מכל המדינות איך מפלגות פלסו את דרכן, התרחבו כדי לראות מה מתאים פה ומה לא מתאים פה. הוא עשה שיעורי בית על כל נושא. לכן הוא לא אמר שטויות, כי כל הוא למד כל דבר לפני שהוא דיבר עליו.
הוא היה נחוש מאוד. עמד בלחצים - לחצים מהאמריקניים, לחצים מבפנים, עמד מול הלעג מהתקשורת מבחוץ ומבפנים, לא שינה את דעתו, לא הלך בזיג-זג ולא נכנע. לגבי ארץ ישראל, למשל, הוא התעקש לשמור על כל מלוא ארצנו, ולא נכנע לשום לחץ ולא הסכים לשום הסכם. הוא לא דיבר אף פעם כמה ארץ ישראל היא דבר חשוב, אבל לא נסוג ממילימטר אחד מארץ ישראל, על-אף הלחצים מארה"ב והלעג של התקשורת מחוץ לארץ ומן הארץ. בוועידת מדריד (שבה רצו לגנוב לנו מארץ ישראל. כל הזמן יש עוד ועידה עם שם אחר, אבל הצד השווה ביניהן הוא לגנוב), הוא אמר: אנחנו לא מוותרים על ארץ ישראל. למה? ככה. על זה נאמר: "אשרי העם שככה לו" (תהלים קמד, טו). מה אנחנו צריכים הסברים? זה כמו שאחד אומר לשני: למה אתה לא רוצה לתת לי את אשתך למתנה? - ככה. הוא חייב לו הסברים? היא שלו!
איך הוא למד להיות נחוש? בהדרגה. אין תרופת פלא כדי להפוך אדם לגיבור. הוא היה לוחם בלח"י ומסר את נפשו. הוא ישב בבית הסוהר וברח, ושוב חזר לבית הסוהר ושוב ברח. ככה אדם לאט-לאט נעשה גיבור. לא בנס וקפיצה, אלא בעמל. כמו שאומר הרמב"ם במורה נבוכים: למה היינו ארבעים שנה במדבר? כדי ללמוד גבורה. עם יוצא ממצרים ופתאום נעשה גיבור? רוחץ הידיים מהטיט ולוחם בבני ענק? לא כן הוא, אלא בהדרגה. אמרו חז"ל (ברכות סד, א): "כל הדוחק את השעה - שעה דוחקתו, וכל הנדחה מפני השעה - שעה נדחת מפניו". לאט-לאט הוא למד חכמה וגבורה.
כשמו כן תהילתו: שמיר. אמר יחזקאל הנביא (ג, ט): "כשמיר חזק מצר נתתי מצחך". שמיר, הכוונה: דבר קשה שלא ניתן לבקע.
יש ללמוד ממנו שני הדברים: חכמה ע"י למידה ונחישות ע"י מסירות.
תהיה נפשו צרורה בצרור החיים עם כל הצדיקים שמסרו נפשם על הארץ.
