|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
נזדמנתי לירושלים למספר ימים ועברתי ברחביה, ליד המוסדות הלאומיים. בניינה הכבד של הגמנסיה העברית הסתכל עלי ואני כתבתי מכתב לבת דודי. בילדותה התגוררה בירושלים ומדי קיץ, היו הוריי שולחים אותי לדודה
|
|
החנות ברחוב קק''ל בירושלים [צילום: יאיר דקל]
|
|
|
|
|
"ריבי, אתחיל בשאלה: האם המכולת שלכם הייתה ברחוב קק"ל 13?
אני מתאכסן ברחוב אבן עזרא. יצאתי לשוטט ברחובות הסמוכים, נפלתי על רחוב קק"ל ועברתי ליד המדרגות לדירתכם. זאת לא פעם ראשונה שאני עובר שם, קרוב למוסדות הלאומיים. הפעם נכנסתי לחצר וירדתי במדרגות הבית (לא רק במדרגות הגינה הציבורית הסמוכה) והגעתי עד המרתף שלכם ממש. נדמה לי שהמרפסת עדיין שם והוסיפו חדר לקומה מעליכם, כך שמבנה הבית השתנה במקצת. למיטב זכרוני, ביתכם היה הראשון שפנה לרחוב ונדמה לי שזה עדיין אותו בניין ישיש, בן למעלה משבעים שנה.
קפיצה קטנה לרמת יצחק, שבשפלה הרחוקה. הורי בנו את ביתם לפני שבעים ואחת שנה והוא עדיין קיים (במצב עלוב) ומכאן שביתכם לשעבר יכול לעמוד על מכונו למרות שהוא בניין מטוייח ולא בנוי אבן, כמקובל בירושלים.
הלכתי לראות את דירתכם, שצצה לי במפתיע, כשהלכתי ברחוב ובידי שתי מעטפות לשלוח בדואר. שאלתי אנשים היכן יש תיבת דואר. בדיוק כפי שאירע לי כשהייתי ילד אורח לפני כששים וחמש שנים.
אחד מזכרונותי על ביקור אצלכם, שנשלחתי לשלשל מעטפה בתיבת הדואר. אולי היה זה מכתב להורי.
הלכתי כילד לאורך המדרכה, כפי שאחותך או דודתי הדריכו אותי, ולא מצאתי. חזרתי לביתכם מאוכזב: אין תיבת דואר!. "אבל יש תיבת דואר", השיבה בת דודתי כועסת. "לך תספור מאה צעדים ותמצא את התיבה.
יצאתי שנית, ואני אפילו זוכר שזאת הייתה שעת אחר-הצהריים, הלכתי ברחוב וספרתי צעדים וכשמלאו מאה, עצרתי באמצע והסתכלתי סביב. וראו זה פלא: באמצע המדרכה עומדת תיבת דואר אדומה, עגולה וגדולה. ואפילו הכתר הבריטי התנוסס מעל פתח המכתבים. שלשלתי.
"אז הבנתי מדוע לא מצאתי, אני הילד הקטן, את התיבה הגדולה. לא הייתי רגיל לתיבות העגולות. בשכונה שלנו הכרתי את תיבת הדואר הקטנה המרובעת. לפיכך, הלכתי כשעיני תלויות בקירות הבתים ומחפשות תיבות קטנות. ולא היו...
כך, כעבור יותר מששים שנה, פעמיים נקלעתי לתיבות דואר ברחוב קק"ל בירושלים.
ריבי, ולמה שאלתיך על המכולת? ובכן, בסיורי השבוע, בדרכי בחזרה מתיבת הדואר בשמש היוקדת בצהרי יום קיץ (עם פחות זיעה מאשר בתל אביב), עצרתי בקיוסק לקנות שקדים קלויים ואננס ממותק ומיובש. האיש, שישב בפינת החנות הקטנה והחשוכה, נראה מבוגר ממני. שאלתי, אם הוא במקרה זוכר את משפחת כהן מן המרתף הסמוך שהייתה להם מכולת ברחוב. לא זכר. ואז שאלתי אם את המכולת מלפני ששים שנה הוא זוכר. השיב לי, שהיו שתי מכולות ברחוב ואחת מהן היא חנותו דהיום.
לפי גודל החנות והחשיכה בה, אני מאמין שהיא יכלה להיות חנותכם".
יאיר
התשובה לא הגיעה מיד, אבל הגיעה. כתבה ריבי בת דודתי:
"לפני מספר שבועות גררו אותי הבנים והנכדים לירושלים בתואנת שוא ושם התברר לי, להפתעתי, שלכבוד יום הולדתי הם ערכו לי טיול ל'מחוזות ילדותי' - אם אינני טועה גם התקשרו אליך להתעדכן בפרטים - וכך הגעתי אחרי יובלות לאותו רחוב קק"ל ההיסטורי. אף פעם לא ערכתי לעצמי מסע נוסטלגי שכזה, ומה יש לומר, ממש ממש התרגשתי!
"באשר לשאלתך, אז החנות של הורי בטח עברה כמה וכמה גלגולים מאז שהורי עזבו את ירושלים, עד כמה שאני זוכרת החנות הייתה גדולה ורחבה ואמא ניהלה אותה ביד רמה עם מעט מאוד עזרה מאבא שהיה על תקן של 'אינטלקטואל' יותר מאשר של חנווני...
"אגב. מספר הטלפון של החנות - כפי שהודפס על פנקסי התשלומים (הרי הכל רשמו "על החשבון" ולא שילמו במזומן) - היה "שח רחוק 4002".
|
|
הערה: החנות ברחוב קק"ל היא קטנה וחשוכה. לא כפי שזכרה אותן הנערה מאותם ימים רחוקים...
|
|
| תאריך:
|
05/07/2012
|
|
|
עודכן:
|
05/07/2012
|
|
יאיר דקל
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אנה מירושלים
|
5/07/12 15:36
|
|
|
|
2
|
|
עמילה
|
6/07/12 08:44
|
|
|
הלך לעולמו יצחק שמיר ז"ל, שהיה ראש הממשלה במשך הרבה שנים. הוא כיהן כראש ממשלה במשך הכי הרבה זמן (שבע שנים), מלבד בן-גוריון.
|
|
|
|
|
זה נשמע כמו עוד כותרת שמדברת בעד עצמה: ח"כ יוחנן פלסנר העומד בראש הוועדה שננטשה, אותה ועדה שאמורה הייתה להביא לשוויון בנטל הגיוס. אני יודע שרבים המרננים על "כישלונה", אלא שלא כך בעיני. זהו כישלונו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לאחד את השורות ולהבין את רוח הציבור. אז מה הוא עושה? מזמין סקר בסיועו של יועצו החוטא, נתן אשל (הוא עדיין כאן?!) אסיים את הסאגה שתמשך להדהד בימים, בשבועות ובחודשים הקרובים והלוואי שתביא לבחירות בדבריו של רון בן ישי שפורסמו ב-ynet: תנו לפלסנר לגייס, לפני שהפירמידה תתהפך. אידיאליסטי, צודק, פרקטי: דוח ועדת פלסנר נחוץ כדי שהציבור יבין שנתניהו מחמיץ בכוונה הזדמנות היסטורית לתקן עוול חברתי. בינתיים, מחיר הדמים נשמר, והמגזר החרדי ימשיך לשלוח אחרים למבצעים בעזה ובלבנון.
|
|
|
|
|
אין ספק שיצחק שמיר היה איש מיוחד. כשהוא דיבר, מאזיניו חשו שפיו וליבו שווים. גם החולקים עליו ידעו שדעתו חפה משיקולים אישיים. הוא התיישב על ההגה בלי אגו. עניין אותו רק דבר אחד: להסיע את אזרחי המדינה למקום טוב יותר. בלי קיצורי דרך, בלי קומבינות ובלי פוזות. 24 קראט שליח ציבור.
|
|
|
|
|
אביגדור פלדמן זכה לכתבת שער במוסף "סופשבוע" האחרון של מעריב. פלדמן מופיע בראיון כפילוסוף ציני ומזדקן, שנקעה נפשו ממקצועו, אך הוא עדיין מכור להעמדת הפנים של המשפט. בראיון מתייחס פלדמן בהרחבה למשפט קצב, ולהלן מספר ציטוטים מדבריו להם הוספתי מילות קישור שאינן מעוותות את תוכן הדברים.
|
|
|
|
|
השבוע התפרסם בכל אמצעי התקשורת, כי גרמניה, ואחריה פולין, שוקלות לאסור לערוך בתחומן ברית מילה, "מחשש לפגיעה בתינוק". אתם מבינים את האבסורד? גרמניה ה"נאורה", שרצחה שישה מיליון יהודים, מתוכם רצחה מיליון וחצי ילדים יהודים, בשלל מיתות שונות ומזוויעות; גרמניה הנלוזה, "דואגת" לשלומם של התינוקות, שלא חלילה יחושו כאב. ומי מחרה-מחזיקה אחריה? פולין, אבירת זכויות האזרח, שאפרם של מיליוני יהודים מפוזר בשדותיה, וקלגסי הנאצים זכו לשיתוף פעולה פורה מצד מאבירי זכויות האדם הפולנים... אותם נוצרים המציגים דתם כדת מוסרית ורודפת שלום, דת של חסד ונתינה; דת מעוותת שצמחה מתוך היהדות, שלא מהססת במשך כל שנותיה לפגוע, לרצוח ולהשפיל את היהודים.
|
|
|
|
|
