כל יום ביומו אנו לומדים דבר חדש על העולם, על הסביבה שלנו, ועל עצמנו, תמיד נגלה משהו שלא ידענו קודם לכן.

לפני כמה ימים קרה לי אותו דבר מיוחד, במקרה יצא לי לפגוש בחורה תל אביבית בת 28 רגילה לגמרי שיער בלונדיני, משקפיים מגניבות, ולוק שיקי תל אביבי כזה, הבחורה הייתה די כועסת וממורמרת, פתאום שמעתי באחת השיחות שלה שהיא מדברת על חרם מעסיקים ורשתות השיווק. לרגע אזרתי קצת אומץ, אחרי הכול לא פשוט לדבר עם סתם בן אדם מהרחוב, בעיקר לא עם מישהו שלא מכירים, אז פניתי אליה בעדינות - לא רציתי להפחיד אותה בשאלה ובניסיון להבין מה עומד מאחורי הרצון העז לעשות מחאה.

שאלתי אותה במה בדיוק יעזור לנו לעשות חרם על המעסיקים? הרי היכולת היא בידינו לבחור - באיזה מקום לעבוד, בהתאם לרמת ההשכלה שלנו ובהתאם לסביבה הנוחה לנו, וכי לא כל סוג עבודה שמתאימה לאדם אחד תתאים גם לאדם אחר. אחרי הכול תמיד יהיה מעסיק שיינצל עובד מסוים, אך צריכה להיות בנו החוכמה בנוגע לעבודה שבה אנחנו עובדים, אם לאדם אין חוכמת חיים, בכל תחום אשר יהיה - הוא ייפגע מכל דבר, ואחרי הכול אי-אפשר לעשות מחאה מכל דבר.

ובנוגע לרשתות השיווק ישנם טייקונים שמחזיקים בכמה רשתות והקשר בין הרשתות הדוק מאוד. וכמו שאנחנו יודעים אף אחד מהם לא רוצה להפסיד כסף, אז תמיד ישנו תיאום מחירים מסוים בין הרשתות. לא משנה כמה ננסה לעשות מחאה בנוגע לזה - אולי המחיר יוזל ליום יומיים אבל בטווח הארוך תמיד תהייה סיבה להחזיר את המחיר והתירוצים יהיו התייקרות במשק, מיסים, וכו' וכו' .

לרגע היא די התפעלה מזה שבאמת אמרתי לה את דעתי ובאותו הרגע ממש עניין אותי לחשוב מה היא מחאה חברתית עבורה? בהתחלה נראה שהיא התמהמה ולא רצתה לתת תשובה חפוזה, אז נראה שלא היה לה מה להגיד ואז היא אמרה לי את התשובה הכי צפויה - מחאה, שהמטרה שלה היא להושיע את כל העם מכל הגזל והנטל, ושיהיה שוויון חברתי.

אבל כאן בעצם הטעות של כולם ובדיוק באותו הרגע אמרתי לה שזו גם הטעות שלה. בהתחלה היא לא הבינה על מה אני מדבר כאילו שנפלתי מהירח, אמרתי לה שישנם 2 גורמים לכך שהמחאה לא תצליח:

1) העם היהודי כיום רכש לעצמו יכולת מיוחדת של לשכוח, לא משנה מה יעשו לנו, ואיך יעשו לנו, יום לאחר מכן נשכח מהכול. הבעיה כאן היא שיש יזמים אבל אין משקיעים, או במילים פשוטות יש התחלה אבל אין סוף.

2) אנחנו עם שאין לו סדר עדיפויות נכון אנחנו מנסים לתקן את העולם, מנסים לעזור לפליטים, חלק מהעם אפילו עושה הפגנות עם הפלשתינים נגד המדינה שלנו וישנם עוד המון דוגמאות, מה שמראה בהחלט, שאנחנו עושים הכול חוץ מדבר אחד מרכזי - קודם כל לעזור אחד לשני.

באותו הרגע היא קלטה די מהר שזה די נכון, אז היא שאלה אותי ואיך בדיוק מהדבר הזה אתה יכול לתקן את הכול? האמת היא, שאפילו לרגע לא הייתי צריך לחשוב. התשובה יושבת לי בראש מאז ומתמיד. אנחנו מנסים לתקן את כל העולם, כאשר היסודות שלנו בתוך עצמנו לא יציבים. שאלתי אותה אם אי פעם יצא לה לדבר עם ההומלס שיושב לה מתחת לבית? לתת לו כמה שקלים או אפילו איזה ממתק או כריך, לשאול אותו מה שלומו או ליזום איתו שיחה? זה פשוט מדהים מה דו שיח יכול לעשות לבני אדם לפעמים. משה סילמן הצית את עצמו לא רק בגלל שהמדינה לא עזרה לו, אלא כי הסביבה שהוא חי בה, לא תמכה בו נפשית. לפעמים אדם יכול להיות הכי עשיר בעולם, אבל אם מבחינה נפשית הוא מעורער, הוא יכול להרוג את עצמו גם אם יש לו כסף. כולנו רוצים לתקן את המדינה ביום אחד אבל אסור לשכוח "שרומא לא נבנתה ביום" בכדי להקים אימפריה חברתית אנחנו צריכים התמדה עממית.

פתאום דיברנו על פליטים

לאחר דיבורים רבים פתאום התגלגלה לה שיחה על פליטים משום מקום. מכאן התחילו לנטוף ממנה כל מני הערות גזעניות על זה שהרוסים והאתיופים לא צריכים להיות במדינה הזאת והם מסתננים. בהתחלה ניסיתי לא להגיב. אמרתי טוב נו, עוד שמאלנית קיצונית. אין לי כוח להיכנס לוויכוח עכשיו, כי באמת, שאי-אפשר איתם, אבל בהחלט אפשר בלעדיהם כמו שנאמר, אך נראה היה שהיא לא מניחה לנושא ושוב חזרה על זה שאתיופים ורוסים הם מסתננים.

באותו הרגע באמת שלא הבנתי אותה. שאלתי אותה - למה נראה לך שהם מסתננים? הרי הם יהודים בדיוק כמו כולם. אחרי הכול כולם נכנסו לארץ עם קום המדינה ומעטים היו כאן מלכתחילה לפני קומה. באותו הרגע הבנתי שיש לי כאן גזענית, אבל לא גזענית רגילה, אלא גזענית יהודיה.

באותו הרגע הרגשתי כאילו נחת עליי סלע, למרות שהיא לא דיברה ספציפית על המוצא שלי אבל עדיין עברו לי מחשבות בראש של למה? הרי, אחרי הכול, אנחנו עשויים מאותו חומר רק נוצרנו בכמה מדינות שונות בעולם. אחרי הכול, היהדות אמורה להיות הקשר הכי חזק בינינו.

ואז נפל לי האסימון. הבנתי למה כל המחאות שאנחנו עושים כל שני וחמישי מתפוגגות כלא היו. אנחנו מאשימים את הממשלה, אבל בעצם אנחנו רומסים את עצמנו. אנחנו הגורם לבעיה. אותנו כמעט הכחידו בשואה ומה קורה היום? אנחנו גזענים אחד כלפי השני, אנחנו מדברים על עזרה למדינות עולם שלישי, אבל בשורה התחתונה - לא נותנים 20 שקל להומלס מתחת לבית. מכאן נאמר "מחאה מתחילים מהלב ולא מהרגליים". זה היה פשוט מדהים, איך ברגע אחד בלי לשים לב, האישה מדברת על בני ארצה, בעיקר האתיופים והרוסים, שמשרתים בצבא ותורמים את חלקם, רובם ביחידות קרביות והיא משווה אותם למסתננים.

ולכן המחאה לא תצליח

עברו בראשי המון המון מחשבות באותו רגע נתון, בנוגע למה שהיא אמרה על בני עמנו. אני חייב לציין שהייתי בהלם. אמרתי לה שעכשיו היא אולי תבין מדוע המחאה החברתית לעולם לא תצליח. כי אנחנו צריכים ליצור שינוי בתוכנו לפני שאנחנו מנסים לשנות את פני המדינה.

אבל כמו תמיד, באותו הרגע, זה היה כמו לדבר אל קיר בטון. היא פשוט היית בשלה וחפרה לי על מסתננים ועל כל מני שטויות, שרק השמאל המגעיל והזוהמה של המין היהודי יכול לדבר עליו, בעיקר במדינתנו שלנו. אז נטשתי אותה בעצבים ואמרתי לה "זו לא מחאה חברתית" זה "קישקוש תל אביב". היה די מצחיק לראות את המבט שלה. היא לא ממש האמינה שאני אגיד לה דבר כזה בפנים. אני מניח שכנראה אף אחד לא ממש אמר לה את האמת בפרצוף ואני בהחלט שמח להיות אותו אחד.כעסתי ואז חשבתי לי דבר אחד חשוב ומיוחד: שאני רוצה להגיד לכולם פה, בלי קשר למין, כלכלה ודת: אתם פוחדים ממחיר הקוטג', אבל אני פוחד מדבר אחד וזה מאיתנו כעם. פעם היינו יחד ועכשיו אני מרגיש לבד, יש לנו מיכרה זהב שנקרא "ארץ זבת חלב ודבש" ומה אנחנו כורים ממנו? שנאה, כעס וקינאה. נאמר "יש לנו מדינה אחת יחידה ומיוחדת, שקיבלנו אותה בזכות ולא בחסד". תזכרו את זה כי לא כל יום יש לכל אדם את הפינה השקטה שהוא יוכל להרגיש בה הכי בטוח והכי בנוח. אז קצת עזרה לזולת לא תזיק ומדי פעם, כמו שאמרתי, גם ההומלס מתחת לבית הוא בן אדם. אל תשכחו אותו, כי אם תשכחו אותו אז מה זה בעצם להיות יהודי?

זאת שאלה שכל אחד צריך לשבת עם עצמו כמה דקות ולהשקיע בה מחשבה. מבחינתי להיות יהודי, זה לא רק לאכול כשר ושיעשו לך ברית מילה. להיות יהודי זה לעזור, לתת לאחר מבלי לצפות לתמורה. היום אנחנו חיים בעולם, שעבור כל טובה שעושים, רוצים תמורה של 200%, אז אם אנחנו עושים מחאה, בואו נעשה אותה באמת, ברצון להוביל שינוי ולא מהפכה תקשורתית. נעשה מחאה כי אכפת לנו אחד מן השני ולא רק ממחיר הקוטג', מחאה שתאחד את כולנו, למרות שזה נשמע לא אפשרי. אחרי הכול מי יש לנו, אם לא אחד את השני.