בתי האבות השונים ובתי הדיור מוגן למיניהם בכל רחבי הארץ מסרבים, ברובם הגדול, להכניס לתחומם את כלביהם של המבוגרים השוהים במוסדות אלה, ולמעשה מאלצים את השוהים במוסדות אלה (אולי לא במודע) להיפרד בעל כורחם מכלביהם האהובים.
הנושא על היבטיו השונים נדון השבוע בתוכנית הבוקר "אורלי וגיא" בהגשת צמד העיתונאים והזוג בחיים אורלי וילנאי וגיא מרוז. הווטרינר ד"ר רפי קישון אמר בתוכנית כי סירובם של בתי האבות להכניס כלבים לתחומי בתי האבות לא רק שפוגעת בבעליהם הקשישים היא גם אינה חכמה שכן לדבריו הכנסת כלבים לתחומי בתי האבות תוסיף ותתרום עניין לכלל השוהים בבתי האבות.
לעומת זאת, בעלי בתי האבות טוענים כי הכנסת כלבים לתחומי בתי האבות תיפגע בחיים השוטפים השגרתיים בבתי האבות, תבריח אנשים אלרגיים לכלבים ותגרום ללכלוך בבתי האבות שייגרם מהפרשות הכלבים.
אורלי וילנאי וגיא מרוז הודיעו בתוכנית כי הם פותחים במאבק לשכנע בתי אבות ובתי דיור מוגן להסכים להכנסת כלבים לתחומי בית האבות. הם פנו בשידור חי למנהלי בתי אבות, להסכים להכנסת כלביהם של המבוגרים השוהים בדיור המוגן לתוך בתי האבות הרבים.
לדעתי, הנושא הזה בעייתי מאוד ואין כאן שחור ולבן. מצד אחד, הפרדה בין קשיש שהתרגל ונקשר לכלבו האהוב אשר מוסיף טעם ועניין רב לחייו היא דבר לא אנושי. מצד שני, יש דיירים לא מעטים בבתי האבות שלא אוהבים ואף נרתעים מכלבים. גם טענתם של מנהלי בתי האבות כי הפרשות הכלבים עלולים לגרום ללכלוך אינה משוללת כל יסוד.
לדעתי, מילת המפתח לפתרון בעיה זו הוא איזון ומינון: יש לאפשר הכנסת כלבי הדיירים לבתי האבות ולבתי הדיור המוגן תוך הגבלות על מספר הכלבים, סוג הכלבים. הכלבים יוכלו להיות בחדרים וסביבתם, אך לא באולמות ציבוריים ועל בעלי הכלבים יהיה לדאוג לניקיונם של הכלבים ועל ניקוי הפרשותיהם.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
