את מתיו פול מילר אני מכיר כבר יותר משמונה שנים. היינו חתומים באותו לייבל (ג'יי דאב רקורדס, חברת התקליטים היהודית-ניו-יורקית החלוצית המנוחה), שתינו יחד בכמה פאבים ירושלמיים, ירדנו על פיצה גלאט כושר בסבארו, הופענו זה לצד זה גם בברוקלין וגם בירושלים, ואפילו שיחקנו כדורסל פעם בגן הפעמון. מאז זרמו הרבה מים בהדסון, אבל אני עדיין זוכר חלק מהשיחות שלנו, רגע לפני שהבחורצ'יק הגמלוני והביישן למראה נהיה לתופעה, לסופרסטאר בינלאומי המתהדר בשם מתיסיהו, שהחל לטפס במצעדי הבילבורד ולשרוף במות בכל העולם.
תמיד, גם לפני וגם תוך כדי הפריצה הגדולה, היה לי רושם שמדובר באיש שנמצא באופן תמידי בתהליך של חיפוש. חיפוש זהות, חיפוש אמונה, חיפוש תדמית, חיפוש דרך. מי שהחל כמעריץ של הגרייטפול דד ופיש, טייל בכל רחבי ארצות הברית וצרך כמויות לא מבוטלות של חומרים מרחיבי תודעה, מצא את עצמו בתחילת שנות האלפיים בחיקה החם של קהילת חב"ד-לובביץ' בקראון הייטס. הוא התקבע בתודעה כמעין שילוב של בוב מארלי והרב קרליבך, עם סטייל שמדבר גם ליהודים הצעירים החברים ב-JStreet, גם לראסטאפארים ולבאי פסטיבלים עם ראש פתוח וגם לנחמנים משיחיים מבת עין.
האלבום הראשון שלו, "Shake Off The Dust", הציג תערובת משכנעת של רוטס רגאיי, דאב, רוק ונגיעות מוזיקה יהודית, עם טקסטים פשוטים אך אפקטיביים ששואבים ממקורות ישראל, ובד בבד גם קרובים למארלי, פיטר טוש, לנון, דילן ונביאים מודרניים אחרים ששרו על אהבה, לבטים, תקווה ועל חיבוטי הנפש וחיפושי הדרך של
האדם המודרני בעת החדשה. לכן לא הייתי ממש מופתע כשמתיסיהו הציג את הכיוון החדש שלו בדצמבר 2011. נטול זקן, חליפה או כובע רחב שוליים, פתאום הבחור נראה כמו כל צעיר אמריקני בגילו. כאילו השיל מעצמו עשר שנים, או אולי אלפיים שנות יהדות. נזכרתי בפגישתנו האחרונה לפני כשלוש שנים. כבר אז התחילו מדי החסיד לפנות מקום לסוודרים סמי היפיים והכובע הוחלף בכיפה סרוגה צבעונית ואלגנטית. "מחפש הניצוץ" (רפרנס קבלי, כמובן), אלבום האולפן הרביעי שלו, משלים את המהפך כמעט לגמרי.
מתיסיהו, שנראה עכשיו כמו כוכב פופ צעיר לכל דבר, עם שיער קצר ותספורת אופנתית, נראה בקליפ ובחוברת המצורפת לאלבום רוכב על אופנוע כבד בנופים מדבריים, נערה יפת מראה מאחוריו וחיוכים רבים מאירים את פניו, כאילו היה יוצא להקת בנים מלוקקת ולא לובביצ'ר לשעבר. גם המוזיקה השתנתה: "Spark Seeker" רוקח יחדיו מקצבי פופ מסונתז, רגאיי לייט ומוטיבים תימניים וים תיכוניים באדיבות המפיק המצליח Kool Kojak (שעבד גם עם קישה, ניקי מינאז', פלו-ריידה ורבים אחרים) ליצירת אלבום קליל יותר מכל אלה שקדמו לו. כזה שגם ילדה בת 12 בארקנסו יכולה לאהוב ולהכניס לשאפל באייפוד.