נזקו של ברק לנתניהו ולממשלתו עולה על התועלת. הרושם הנוצר הוא שראש ה
ממשלה עלול להיות מושפע מן ההרפתקנות של שר הביטחון. על כן, טוב יעשה נתניהו אם יבדל את עצמו מ
אהוד ברק ויראה לו את הדרך החוצה מממשלתו, ויפה שעה אחת קודם.
השיח הציבורי בעניין הגרעין האירני משמש את שונאי נתניהו כבסיס וכהזדמנות להתקפות לא ענייניות על ראש ממשלה נבחר ומכהן. בהקשר זה ראוי להזכיר כי תופעה דומה הייתה בהקשר של המחאה "החברתית" שקודמה ונופחה על-ידי שונאי נתניהו בתקשורת ובמקומות אחרים. ע"ע
קרן נויבך ורבים מעמיתיה.
אחד המאפיינים של המסע נגד ראש הממשלה הוא הצגה חוזרת ונשנית, עד כדי שטיפת מוח, של ה"צמד"
בנימין נתניהו ואהוד ברק כ"צמד" (שוב) הרפתקנים שלא ניתן להפקיד בידיהם את ההכרעה הגורלית. בהקשר זה חשוב להזכיר את האהדה התקשורתית הגורפת והמפנקת שלה זכה הצמד
יצחק רבין ו
שמעון פרס, כאשר יצאו להרפתקת אוסלו, ללא דיון ציבורי, למרות התנגדות ברורה של חלקים נרחבים בציבור ועל-אף הסתייגותם של אנשי ביטחון רבים. מאפיין נוסף: מקהלת "אנשי הרוח" שהיללה את הצמד דאז ממרידה היום קצינים וחיילים במדים נגד הדרג המדיני הנבחר. ועוד: התקשורת "החוקרת" שעסקה אז בהשתקה ובהעלמה של סכנות ההרפתקה שנרקמה הרחק מעיני הציבור, ב"יערות אירופה" כדברי רבין עצמו, עוסקת היום בהפחדה מפני פעולה אפשרית.
ראש הממשלה מצידו שוגה כאשר הוא משחק לידי שונאיו ומאפשר להם לכרוך אותו ב"צמד" אחד עם אהוד ברק, בשעה שהשוני ביניהם עולה על המשותף, בשעה שעברו של ברק אינו מצביע על כך שניתן לסמוך על שיקול דעתו, ובשעה שאם תזדמן לו אפשרות מתאימה הוא לא יהסס להפיל את נתניהו כדי לנסות ולרשת שוב את תפקידו.
הכשלים של ברק ידועים ורבים: א.
אסונות צאלים והקשר בינם לבין הרפתקה מסוכנת בארץ רחוקה.
ב.
הבריחה מלבנון, בהתאם להבטחה פופוליסטית שנתן ברק במערכת הבחירות של 1999. הנסיגה התבצעה כתוצאה מלחץ לא מתון של ארגוני שמאל שונים ושל מקהלת "אנשי הרוח" וכתוצאה מחוסר מנהיגות של ברק, שנגרר אחרי זרם זה במקום להיות מה שהוא התיימר ומתיימר להיות: מנהיג. הנימוק להחלטתו היה שאין ישראל יכולה להמשיך לאבד 25 חיילים בממוצע בשנה על אדמת לבנון. התוצאה: היו אומנם 6 שנים של שקט יחסי בגבול הצפוני, אך אלה הסתיימו בבת-אחת כעבור 6 שנים, במלחמה השנייה בלבנון שעלתה במחיר חייהם של כ-150 ישראלים, חיילים ואזרחים. מכאן שהחלטתו של ברק לא חסכה חיים: במקום 150 קורבנות לאורך 6 השנים שבין 2000 ל-2006 הם נפלו בחודש אחד במלחמה הכושלת של 2006.
ג.
הפקרת בעלי הברית, אנשי צבא דרום לבנון (צד"ל), במהלך הבריחה מלבנון.
ד.
חוסר התגובה על חטיפת 3 החיילים בגבול הצפון בשלהי שנת 2000, בימי כהונתו של ברק כראש הממשלה וכשר הביטחון. ההשפעה המצטברת של מחדלים אלה הייתה שחיקה של כושר ההרתעה של מדינת ישראל, והיווצרות תדמית של מדינת קורי עכביש, לפי הגדרתו הקולעת של נסראללה.
ה.
פרשת ספינת המחבלים "מרמרה" וההשתלטות החובבנית עליה. ההיבט ההסברתי של הפעולה היה אבוד מראש, כאשר נעשה שימוש, גם אם מוצדק לחלוטין, בחיילים כנגד "פעילי שלום" ואנשי "זכויות האדם", שאינם אלא סייעני טרור. אבל, גם ההיבט המבצעי היה כושל, הן בהעדר הערכת סיכונים אמינה מראש, הן בחוסר מודיעין לגבי האויב – כן, מדובר באויב – והן בחימושם הלקוי של לוחמי השייטת, שנשלחו למשימתם בידיים (כמעט) חשופות. לא ייתכן שחיילים יישלחו למשימתם לפי תרחיש מקל, ועל סמך הנחה בלתי סבירה ש"פעילי שלום" פניהם לשלום. הערכת סיכונים אחראית הייתה מביאה לחימוש החיילים בהתאם לתרחיש המחמיר. רק תושייתם של הלוחמים הביאה לכך שלא היו לצה"ל הרוגים בקרב על ה"מרמרה".
ו.
ההתעמרות בהתיישבות, כאשר השר הממונה על שטחי יהודה ושומרון מקשה על חיי האזרחים היהודים הנתונים שם לממשל צבאי (רוב הערבים באזורים אלה נתונים לממשל אזרחי של הרשות) ואינו מאפשר להם התפתחות כמו לתושבי יישובים ואזורים אחרים בארץ ישראל.
ז.
ההתחמקות ממתן הנחייה לאלוף פיקוד המרכז לחתום על המסמך האחרון החסר להפיכת המרכז האוניברסיטאי באריאל לאוניברסיטה מן המניין, אחרי שהמוסד עמד בכל הדרישות האקדמיות שהוצבו בפניו על-ידי ועדה של מדענים בכירים, נציגיהן של כל האוניברסיטאות הקיימות בארץ, המנסות היום למנוע את לידתה של אחותן הצעירה, מנימוקים שאינם ממין העניין.
ככל הנראה עבר "מר ביטחון" מזמן את שיאו, הרבה לפני שהיה רמטכ"ל, שר ביטחון וראש ממשלה. ליהירותו יש לצרף את הפן המוסרי הלקוי שלו, החוזר על עצמו באופן סדרתי: הבריחה מהשטח בעקבות אסון צאלים, הפקרת אנשי צד"ל, שליחת לוחמים לקרב כשאינם מצוידים בהתאם לתרחיש סביר של העומד להתרחש, אי-אכיפת החוק על עברייני בנייה ערביים והלהיטות לאכוף את "הספר הלבן" של הקפאת הבנייה היהודית ביהודה ובשומרון, וניצול סמכותו כדי לתקוע מקלות בגלגלי אוניברסיטת אריאל.
בנסיבות אלה הגיעה העת שאהוד ברק יפרוש ויעשה את מה שהוא כנראה יודע לעשות טוב יותר מכל דבר אחר: לעשות לביתו. מינויו כשר ביטחון מטיל צל וספק על שיקוליו של ראש הממשלה נתניהו. המשך כהונתו אחרי הכשלים שנמנו לעיל מהווה מסר מסוכן כלפי פנים וכלפי חוץ לגבי טיב הידיים שבידיהן נתון ביטחון ישראל.
נזקו של ברק לנתניהו ולממשלתו עולה על התועלת. הרושם הנוצר הוא שראש הממשלה עלול להיות מושפע מן ההרפתקנות של שר הביטחון. על כן, טוב יעשה נתניהו אם יבדל את עצמו מאהוד ברק ויראה לו את הדרך החוצה מממשלתו. ויפה שעה אחת קודם.