אל העם היושב באירן - סלאם וברכאת

ימים לא קלים עוברים עלינו, ואני שומע שגם עליכם. ימים של חוסר ודאות, והלמות תופי מלחמה. ימים שבהם התקשורת מאכילה אותנו באינפורמציה ודיסאינפורמציה לרוב, ואין אנו יודעים כבר מה המצב לאשורו, ולמי ולמה עלינו להאמין. התמונה הגדולה אינה מול עינינו, וספק אם היא מול עיני מנהיגינו. אז נכון, אנחנו במזרח התיכון, למודי גוזמאות והתפארויות שווא, ובהחלט ייתכן שכל דברי האיום והרהב הם פקה פקה, ניפוחי חזה ריקים מתוכן, ולוחמת הפחדה פסיכולוגית, ולאף אחד מן הצדדים אין את הרצון או הכדאיות לתקוף.

אבל במזרח התיכון, המהביל שלנו, כולנו חמומי מח, ובעלי פתיל קצר שנדלק מהר, ומן הידועות הוא שאקדח במערכה ראשונה סופו שיירה במערכה השלישית- וזה ,חבריי, יכול להיות לא נעים, וגם מאד מיותר!

הרי אין אירני שעשה לי עוול, ואני מניח שגם לכם אין ישראלי שהזיק. מה שיש, זו מנהיגות. מנהיגות שלכם שמכריזה, השכם והערב, על מחיקת המשטר הציוני. מנהיגות שמונעת מכם להבין שיש מדינה ציונית דמוקרטית ופורחת, שתמשיך להתקיים אם ירצו ואם לאו.
ולנו יש מנהיגות שאומרת "לא עוד!"

פעם כבר ניסו להשמידנו, וזה התחיל מדיבורים, אבל זה כל כך צורב לנו בזיכרון עד שאיננו מוכנים אפילו לשמוע על פעם נוספת, ולכן גם אצלנו מאיימים לתקוף אתכם. אמה מה? מי יסבול מתקיפה שכזו? מנהיגינו? אולי, אבל הרבה פחות מאיתנו! הם ינהלו את המשבר מעל מסכי מחשב, בבונקרים מבוצרים, בחדרי ניהול מפוארים, ובסלונים בינלאומיים סביב שולחנות מלאים באוכל טוב, וכיבוד אנין.

אנחנו נסבול באמת. אנחנו נהיה אלו שנלחמים, נהרגים, דואגים בטירוף לעתיד קרובינו, יקירינו, ילדינו והורינו. אנחנו נרוץ אבודים בין הריסות בתים ושריקות טילים, נקבור את שכנינו וחברינו, ונראה את חיינו, שבנינו בעמל, מתחרבים לנגד עינינו. אנחנו נשלם את מחיר חימום הגזרה של מנהיגינו. לא יהיו מנצחים כאן, כיון שאין זה משנה מה כוחנו ומה כוחכם. במלחמה כל הצדדים מפסידים!

לכן אני פונה אליכם. חברים ואחים. הרי מה לנו נגדכם, ולהפך? אנחנו בני עמים ותיקים. עתיקי יומין. יש לנו תרבות מפוארת והיסטוריה ארוכה. היינו פה לפני כולם, ומדוע שלא נוסיף להתקיים? למה להכרית אלו את אלו? שנים גם היינו חברים. זוכרים? עד שהתחלף השלטון אצלכם. חברים טובים אפילו. עם קשרים וכו'. למה להרוס את זה? לא חבל? אצלכם חיו וחיים יהודים מאות ואלפי שנים, ופה אצלנו חיים יהודים שבאו מאצלכם. פרסים אנחנו קוראים להם. אלו העשירו את תרבותנו וארצנו, ואלו עשו כנ"ל אצלכם. אז מדוע זה נריב אלו עם אלו? הרי אנו דומים. בצבעים. בטמפרמנט. חולקים ערכים רבים משותפים. עמים של תרבות. עמים משכילים. חרוצים. מהירי קליטה. מוכשרים. לא חראם?!

העם דורש....

מה אני מציע? שתצאו לרחובות. כן, כמונו. אבל לא בכדי לצדד בקריאות להשמידנו. ניסו לעשות את זה משך דורות ולא הצליחו, אז רדו מהרעיון.

להפך.. אמרו בקול רם למנהיגים שלכם, אלו שמביאים עליכם עוני, סנקציות עולמיות, חרמות ונידויים, שלא רק שאינכם רוצים במלחמה, אלא שאתם רוצים שיפסיקו להעשיר אורניום ולפתח נשק גרעיני על חשבון המזון הבריאות ואיכות החיים שלכם. מותר לכם לחיות ברווחה וביטחון, כפי שלנו מותר. אל תפחדו לומר את דברכם בקול גדול. אין מנהיג, אפילו במדינות הטוטאליטריסטיות הנוקשות ביותר, שאינו מקשיב לעמו. אלו שלא הקשיבו טבעו בדם. ראינו מה קרה במזרח התיכון שלנו לאחרונה. אמרו למנהיגיכם בפה מלא: " די!!! לא רוצים. הם לא עשו לנו כלום. למה נרע להם? למה נרע לעצמנו? רוצים שלום עמם או לפחות אי לוחמה."

בואו לבקר אצלנו. יפה פה, ואני בטוח שיפה גם אצלכם. תזמינו ונבוא גם אנו אליכם. בואו נדמיין תיירות הדדית, חברות, שיתופי פעולה אזוריים, מי יודע אולי יום אחד נהיה אנחנו, פה, מעצמה- מעצמת מדינות המזרח התיכון. מה אומרים?

יאללה, שיהיה לכם כל טוב, והלואי גם שלום שקט וברכה. אצלנו עוד מעט קט גם שנה חדשה, אז בהזדמנות זו מאחל גם לכם שנה טובה מתוקה וברוכה.

ח'ודא חאפז (שאלוהים ישמור אתכם).