בפרשת מסמך הרפז המזויף אשר מטרתו הייתה לסכל באופן לא כשר את החלטת הדרג המדיני בנוגע למינוי הרמטכ"ל נותרו סימני שאלה רבים, רבים מידי, וסימן השאלה הגדול ביותר הוא האם מערכת המכנה עצמה "שלטון החוק" יכולה לאפשר לעצמה כאלה סימני שאלה גדולים החותרים תחת יסודותיה.
על-פי הפרסומים ועל-פי מה שידוע לכולנו מעורבים שם בהיבטים שונים קצינים בכירים, כאלה שעדיין משרתים וכאלה שכבר לא, פוליטיקאים, עיתונאים שנתנו יד לשימוש במסמך מזויף, כולל אחד שהפך לפוליטיקאי, אחרים ביניהם בכירים (כיום) שהשתמשו במסמך תוך שהם מהווים צינור להפצתו עד הגעתו לאולפן, בני משפחה, עוזרים, חברים וידידים של חלק מהנפשות הפועלות.
בחזקת רוצה ואינו יכול
בהעדר חקירת משטרה ראויה, ובהעדר יוזמה של הפרקליטות לבצע חקירה כזו, עשה
מבקר המדינה מעבר ליכולותיו ואסף נתונים העולים עד כדי חשדות לפלילים והעלה אותם בפני היועץ המשפטי לממשלה, אך הלה בשלו, הוא לא מתרגש מנתוני המבקר, כי המבקר הוא בחזקת רוצה ואינו יכול, ואילו היועץ, למרבה התמיהה, הוא היפוכו של דבר, היינו, יכול ואינו רוצה, ואז השניים מבטלים זה את זה ומשאירים את כל הטינופת והסירחון להמשיך ולבעבע מתחת לפני השטח.
במצב כזה שבו הסמכות נתונה בידי חסרי המעש, ואילו האקטיביות ואפילו ההיפר אקטיביות היא נטולת סמכות בפועל, עובדת המערכת בפול גז בניוטרל, שורפת לריק את משאביה, משאבים הנחוצים כל כך במלחמה בפשע ובתאונות הדרכים.
וכאן התייצב הפרקליט הצבאי הראשי, אשר קיבל לידיו את החומרים על פיהם המליץ המבקר לחקור חשדות לפלילים, והגיע למסקנה המתבקשת, יש חשדות לפלילים.
השניים ביטלו האחד את השני, ובא הפצ"ר זה שגם רוצה, גם יכול - וודאי חייב, והכריע ביניהם.
ומאחר שלפצ"ר אין כל סמכות בנוגע לפוליטיקאים, או עיתונאים, או עיתונאים שהם גם פוליטיקאים, או סתם אזרחים מעורבים, וסמכותו בנוגע לחיילים לא רק מאפשרת לו, אלא אף מחייבת אותו לחקור חשדות לפלילים המוגשים למערכת על מגש של כסף, עושה הפצ"ר חסד עם החיילים (כולל לשעברים) שבסיפור בכך שהוא מציע ליועץ המשפטי לממשלה ליזום ולטפל בחקירה הזו, כי אם הפצ"ר יחקור – קיים סיכוי סביר שרק החיילים בפרשה, אלה בהווה או בעבר, ייחקרו ויסתכנו בהעמדה לדין, ורק העבירות לכאורה של נושאי המדים תיחקרנה, בעוד שעבירות לכאורה של אחרים ככל שהיו כאלה, תמשכנה לזהם את האווירה הציבורית, תמשכנה לחורר חורים באיזון השלטוני העדין החיוני כל כך לחייה של מדינה דמוקרטית למודת מלחמות ואיומים.
ואילו אם היועץ המשפטי לממשלה, יקיים חובתו לציבור, ויפעיל את המערכת עליה הוא אחראי על-מנת להגיע לחקר האמת ולמיצוי הדין עם החשודים שתוכח אשמתם, קיים סיכוי סביר שהעונש על התנהגות נפסדת יחולק באופן הוגן בין כל האחראים.
