אחרי כל הרעש והצלצולים בפרשת
ורדה אלשיך, בואו נחזור לעובדות שאינן שנויות במחלוקת. שופטת ותיקה ובכירה נטלה פרוטוקול של דיון והכניסה בו עשרות שינויים, בצורה חד-צדדית ובניגוד מוחלט לכללים לתיקון פרוטוקול. על השינויים הללו היא לא הודיעה לאיש מן הצדדים. את הפרוטוקול הזה היא לקחה והעבירה ללשכת עורכי הדין, כתמיכה בתלונתה נגד עורך דין. רק כאשר אותו עורך דין הישווה את הפרוטוקול שבתלונה לזה שהיה בידיו, התגלו השינויים.
זה לא שינוי, זה לא שיחזור, זה לא שיפוץ. זה זיוף. זו לא תקלה טכנית, זו לא טעות, זו לא עבירה אתית. זו עבירה פלילית. ליתר דיוק - שק מלא בעבירות פליליות: זיוף מסמך, זיוף מסמך בידי עובד ציבור, ניסיון לקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, שיבוש מהלכי משפט, שימוש לרעה בכוח המשרה, מירמה והפרת אמונים. כל אזרח מן השורה שהיה עושה זאת, היה מושלך לכלא.
לא ורדה אלשיך. אותה המערכת חיבקה ועליה המערכת גוננה. זה התחיל כאשר הנהלת בתי המשפט דיבררה אותה, כאילו מדובר בוועד עובדים ולא במעסיק. זה נמשך בכך שהיא לא נקראה לשוב ארצה מחופשתה בחו"ל. זה הגיע לשיאו כאשר נשיא בית המשפט העליון,
אשר גרוניס, החליט שאפשר להסתפק בנזיפה חמורה - צעד חסר משמעות כלשהי, לנוכח פרישתה הצפויה של אלשיך בעוד שנתיים.
מה שמחמיר עוד יותר את התנהגותה של אלשיך, הוא מעשיה לאחר שהפרשה נחשפה. לנציב תלונות הציבור על שופטים,
אליעזר גולדברג, היא נתנה הסברים שקריים (תקלת מחשב, שינויים קלים). כאשר התפטרה מראשות נציגות השופטים, טענה שמדובר בעומס עבודה; אפילו גרוניס אמר שזה קשור לפרשת המסמך. בהחלטה פומבית הגדירה את הטענות נגדה כ"עורבא פרח", וטענה שכלל אינה יודעת מיהם 100 עורכי הדין המופיעים בפניה ואשר חתמו על עצומה לטובתה. והיא גם סירבה בכל תוקף להתנצל על מעשיה.
מי נשאר לנקות את הלכלוך?
יעקב נאמן. אבל מתברר, ששר המשפטים הוא שפוט של השופטים. במקום לעשות אחד משני הצעדים המתבקשים מאליהם - להעמיד את אלשיך לדין משמעתי או להציע לוועדה למינוי שופטים להדיח אותה - הוא קרא לשני הצדדים לעשות שוֹלֶם. הייתה לו אפילו החוצפה להציע זאת לעו"ד רפאל ארגז, מי שנגדו תפרה אלשיך את התלונה המפוברקת. אצל נאמן, כך מתברר, העבריין והקורבן נמצאים באותו מישור והם צריכים לסלוח זה לזה. כך ממש. אין שום משמעות אחרת למעשיו. אצל נאמן, הרצון להיות בסדר עם השופטים ועם גרוניס גובר על הדרישות הבסיסיות ביותר של הגינות ושל יושרה ציבורית.
מה השורה התחתונה? שופטת עבריינית תמשיך לשבת על כס המשפט. אלשיך, כמו אלשיך, מן הסתם תמשיך להטיף מוסר לכל העולם ואשתו. יהיה לה מה לומר על התנהגותם של בעלי שליטה, של נושים ושל עורכי דין. היא תמשיך לשמוע עורכי דין שחתמו על העצומה החנפנית וגם את מי שסירבו לעשות זאת. כי היא צדקת גמורה, היא רק טעתה
בתום לב, הרי כולם לחצו ידיים וכולם עכשיו חברים.
הביזיון הזה מדביק למערכת המשפט הישראלית, להנהלת בתי המשפט, לנשיא בית המשפט העליון ולשר המשפטים אות קלון שילווה אותם עוד שנים רבות. במבחן הגדול ביותר לשוויון בפני החוק, במבחן הגדול ביותר ליכולת לטפל בשופטת פורעת חוק - הם נכשלו בענק.
