בית- המשפט לענייני משפחה בתל-אביב, דחה (ג', 19.07.05) בקשתה של אישה לקבלת פטור ממתן ערבות צד ג', הנדרשת במקרה של בקשה לצו עיכוב יציאה מן הארץ. הבקשה נומקה, בין היתר, בחששם של חברותיה ובני משפחתה של המבקשת מלתת לה ערבות, כי "המשיב לא יסלח להם על כי התערבו בהליך המשפטי". נימוק זה נדחה על-ידי בית המשפט מכל וכל.
הרשם אריאל בן-ארי, סקר בהחלטתו את הבסיס לחיוב בערבות צד ג' בבקשות לסעדים זמניים. נקבע, כי מעיון בלשון התקנה הרלוונטית, עולה "כי ישנה כאן הקפדה יתירה על כך שטרם שבית המשפט יפטור מכתב-ערבות, יִבַּחֵן הדבר בזכוכית מגדלת. מוטלת על בית המשפט החובה להיות זהיר במתן פטורים מעין אלה, עד כדי כך שהתקנה מחייבת את בית המשפט לרשום את הטעמים שבשלהם ניתן הפטור...".
בהמשך דבריו, מציין הרשם בן-ארי את הזהירות הרבה לה נדרש בית המשפט בבואו לבחון את הבקשה. מדובר בסעד הפוגע בזכויותיו החוקתיות של אדם לקניינו ולתנועה חופשית, אשר ניתן ללא שמיעת מי שהצו מופנה נגדו ועל-סמך גירסת המבקש בלבד. בנוסף, במקרה של צו עיכוב יציאה מן הארץ, קיימת גם סכנה שהסעד הזמני יגרום נזק לצד שלישי, שכלל אינו מעורב בתובענה.
במקרה דנן, קבע בית המשפט, הנימוקים המפורטים בבקשה אינם מקנים זכות מעבר דרך "תמרורי האזהרה" המפורטים בתקנות. משמעות ההיענות לבקשה שכזו, נפסק, היא פריצת כל הסכרים, ונטילת המשמעות מהחיוב להמצאת הערבות.
בסיכום דבריו, התייחס בית המשפט גם לריבוי הגשת הבקשות מסוג הנדון, וקבע כי ראוי ש"תוגשנה רק במשורה, ורק כאשר הנסיבות אכן מצדיקות פטור העולה כדי דרישת התקנות".
לאור האמור, נדחתה בקשתה של המבקשת לפטור מערבות.
