אשר יגורו בא להם

אפתח בנימה אישית. מאז שהחלו הפרעות בסוריה, לפני שנה וחצי, כתבתי שוב ושוב כי העלאווים ינהגו במתנגדיהם באכזריות, בנחישות וללא כל רגישות, שכן הם יודעים שהם נאבקים לא רק על שימור השלטון בידיהם אלא גם - ובעיקר - כדי להגן על הקשר בין ראשיהם וכתפיהם. הערכותי אלו התבססו על מחקר ארוך-שנים של הזירה הפנימית הסורית (שיצא לאור בספר ב-2005 והתבסס על עבודת הדוקטור). מדי פעם קראתי ושמעתי התבטאויות קשות של מוסלמים כלפי העלאווים, אך מעולם לא ראיתי הוכחה לכך שהעלאווים אכן חוששים מטבח שהמוסלמים יבצעו בהם, אם רק יוכלו.

ברקע הדברים נמצאת העובדה ההיסטורית שסוריה המודרנית נוסדה על ברכי המנדט הצרפתי שהוחל על סוריה לאחר מלחמת העולם הראשונה, והסתיים ב-1943. בדומה למדינות ערביות אחרות במזרח התיכון, הרבה מהמחלות הגנטיות שסוריה סובלת מהן נובעות מטעויות שביצעו מדינות המנדטים, צרפת ובריטניה. איטליה ששלטה בלוב אחראית במידה רבה להתרחשויות כיום במדינה זו. הטעות העיקרית של מדיניות אירופה במזרח התיכון הייתה יצירת מדינות הכוללות קבוצות אתניות, שבטיות, דתיות ועדתיות שונות זו מזו ועוינות זו לזו, מתוך תקווה שיום יבוא וכולן תשבנה מסביב למדורה אחת ותשרנה שירי מולדת בהרמוניה מלאה. זה לא קרה, זה לא קורה, ובעתיד הנראה לעין זה גם לא יקרה.

ב-30 באוגוסט השנה התנהל דיון במועצת הביטחון של האו"ם על מלחמת האזרחים המשתוללת בסוריה, ואשר הפילה כחמשת אלפי הרוגים בחודש אוגוסט בלבד. בין הדוברים בדיון היו שר החוץ הצרפתי, לורן פביוס, ונציג סוריה באו"ם, בשאר אלג'עפרי. הנציג הסורי תקף את מדינות המערב, ובראשן את צרפת, על הסיוע שהן מגישות למורדים. השר הצרפתי הגיב ואמר: "אתה מדבר באופן שלילי על המנדט הצרפתי, ועלי להזכיר לך שסבו של הנשיא שלכם ביקש מצרפת לא לצאת מסוריה ולא להעניק לה עצמאות, וזאת במסמך רשמי שהוא חתם עליו ונמצא כיום במשרד החוץ הצרפתי, ואם אתה רוצה בכך, אתן לך עותק ממנו".

פביוס התכוון למסמך שכתבו ראשי העדה העלאווית ובהם סולימאן אלאסד, סבו של נשיא סוריה, הנמצא בארכיון משרד החוץ הצרפתי. המסמך נושא תאריך קבלה - 15 ביוני 1936, ונכתב תקופה קצרה קודם לכן אל ראש ממשלת צרפת אז, לאון בלום. באותם ימים התנהלו מגעים בין ממשלת צרפת ובין קבוצה של אינטלקטואלים סורים שהאמינו כי ניתן להקים מדינה סורית גדולה שתכלול קבוצות שונות זו מזו, כמו באירופה. מסמך זה פורסם בעבר בעיתונים "אלנהאר" הלבנוני ו"אלאהראם" המצרי, אך לא עשה כותרות. נביא כאן את המסמך במלואו, ויש לקראו נוכח המתרחש בסוריה מזה שנה וחצי. (תוספותי בסוגריים, מ"ק).

כאילו נכתב אתמול

"כבוד מר לאון בלום, ראש ממשלת צרפת,

"לרגל המו"מ המתנהל בין צרפת וסוריה, אנו - מנהיגי העלאווים בסוריה - מתכבדים להפנות את תשומת לבך וזו של מפלגתך (הסוציאליסטית) אל הנקודות הבאות:

1. העם (!) העלאווי אשר שמר על עצמאותו לאורך השנים בהרבה קנאות וקרבנות רבים בנפש, הוא עם השונה מהעם המוסלמי הסוני באמונותיו הדתיות, במנהגיו ובהיסטוריה שלו. מעולם לא קרה שהעם העלאווי (השוכן בהרי החוף במערב סוריה) היה נתון לשלטונן של ערי פנים הארץ (המוסלמיות).

2. העם העלאווי מסרב להסתפח לסוריה המוסלמית, שכן הדת האיסלאמית נחשבת הדת הרשמית של המדינה, והעם העלאווי נחשב כופר על-פי הדת האיסלאמית. לכן אנו מסבים את תשומת לבכם לגורל האיום והנורא המצפה לעלאווים במקרה שהם יוכרחו להסתפח לסוריה, כאשר זו תשתחרר מפיקוח המנדט, ויהיה בכוחה ליישם את החוקים הנובעים מדתה. (על-פי האיסלאם, לכופר עובד אלילים יש ברירה בין להתאסלמות ובין שחיטה).

3. הענקת עצמאות לסוריה וביטול המנדט יהיו דוגמה טובה לעקרונות הסוציאליזם בסוריה. אבל עצמאות מלאה משמעותה שליטת כמה משפחות מוסלמיות על העם העלאווי בקיליקיה, באסכדרון (חבל אלכסנדרטה שהצרפתים ניתקו מסוריה וסיפחו לטורקיה ב-1939) ובהרי אנצאריה (הרי מערב סוריה, ההמשך הטופוגרפי של הרי הלבנון). גם קיומם של פרלמנט וממשלה חוקתית לא יבטיח חירות אישית. השלטון הפרלמנטרי הזה אינו אלא מצג שקרי חסר ערך, בעוד אשר לאמיתו של דבר תשלוט בו קנאות דתית המכוונת נגד המיעוטים. האם מנהיגי צרפת מעוניינים להשליט על העם העלאווי את המוסלמים כדי שאלה ישליכו אותו אל חיק האומללות?

4. את רוח הקנאות וצרות העין אשר שורשיה עמוקים בלב המוסלמים הערביים כלפי כל מה שאינו מוסלמי, מזינה בקביעות אותה הדת האיסלאמית, ולכן אין שום תקווה שהמצב ישתנה. במקרה שיבוטל המנדט, תאיים על המיעוטים בסוריה סכנת מוות והשמדה, גם אם הביטול (של המנדט) יקבע את חירות המחשבה וחופש הדת. הנה אנו רואים היום איך תושבי דמשק המוסלמים מכריחים את היהודים הגרים בחסותם לחתום על מסמך שבו הם מתחייבים לא לשלוח מזון לאחיהם היהודים הסובלים מהאסון בפלשתין (הימים ימי המרד הערבי הגדול), ומצב היהודים בפלשתין הוא ההוכחה החזקה והמוחשית ביותר על חשיבות הבעיה הדתית אצל הערבים המוסלמים כלפי כל מי שאינו משתייך לאיסלאם. היהודים הטובים ההם, אשר הביאו אל הערבים המוסלמים את הציוויליזציה והשלום, והפיצו על אדמת פלשתין זהב ורווחה, לא הזיקו לאף אחד ולא לקחו שום דבר בכוח, ולמרות זאת, הכריזו נגדם המוסלמים מלחמת קודש ולא היססו לשחוט את ילדיהם ונשיהם, אף על-פי שאנגליה נמצאת בפלשתין וצרפת - בסוריה. לכן, עתיד שחור מצפה ליהודים ולמיעוטים האחרים במקרה שיבוטל המנדט וסוריה המוסלמית תאוחד עם פלשתין המוסלמית. האיחוד הזה הוא המטרה העליונה של הערבי המוסלמי.

5. אנו מעריכים את רוחכם הנדיבה המביאה אתכם להגן על העם הסורי ואת רצונכם להגשים את העצמאות. אבל סוריה בזמן הנוכחי רחוקה מהמטרה הנעלה אשר אתם שואפים אליה, שכן היא עדיין שבויה ברוח הפיאודליזם הדתי. איננו סבורים כי ממשלת צרפת והמפלגה הסוציאליסטית הצרפתית יסכימו שהסורים יקבלו עצמאות שכאשר זו תיושם, המשמעות תהיה שיעבוד העם העלאווי והעמדת המיעוטים בסכנת מוות והשמדה.

לא ייתכן שתסכימו לבקשת (הלאומיים) הסוריים לספח את העם העלאווי לסוריה, שכן עקרונותיכם הנעלים - אם הם תומכים ברעיון החירות - אינם יכולים לקבל את המצב שבו עם אחד (המוסלמי) מנסה לחנוק את חירותו של עם אחר (העלאווי) כדי להכריחו להסתפח אליו.

6. ייתכן שתראו לנכון להבטיח את זכויות העלאווים והמיעוטים האחרים בנוסח החוזה (הצרפתי-סורי הקובע את היחסים בין המדינות), אך אנו מדגישים בפניכם שלחוזים אין שום ערך על-פי המנטליות האיסלאמית הסורית. ראינו זאת בעבר, בחוזה שחתמה אנגליה עם עירק אשר אסרה על העירקים לשחוט את האשורים והיזידים.

העם העלאווי אשר אנו החתומים מטה מייצגים אותו, זועק לממשלת צרפת ולמפלגה הסוציאליסטית הצרפתית, ומבקש מהן בטחונות לחירותו ולעצמאותו בתוך מסגרת המרחב הקטן שלו (מדינה עלאווית עצמאית!). העם העלאווי שם מבטחו בידי המנהיגים הצרפתים הסוציאליסטים, והוא בטוח כי הוא מוצא אצלם תמיכה איתנה ואמינה בעם שהוא ידיד נאמן, שהגיש לצרפת שירות גדול, ועתה הוא נמצא תחת איום במוות והשמדה.

(על החתום:) עזיז אע'א אלהואש, מחמד אע'א ג'דיד, מחמד בֶּכּ ג'דיד, סלימאן אסד (סבו של חאפז), סלימאן מֻרְשִד, מחמד סלימאן אלאחמד".

עד כאן נוסח המסמך, שנכתב לפני 86 שנה, אך נשמע כאילו נכתב אתמול. המסמך מקפל בתוכו את כל תחלואי המזרח התיכון שעמי האזור סובלים מהם עד היום: הקנאות הדתית של המוסלמים, האלימות, הדחיקה לשוליים של כל מי שאינו משתייך לקבוצה הדומיננטית, הסטריאוטיפים השולטים בחשיבה הקבוצתית והבורות והנאיביות של המערב בכל הנוגע לבעיות האזור והדרכים לפתרונן.

אלא שעם כל הכבוד שאנו רוחשים לכותבי המסמך, גם הם אינם פטורים מבעיות. למרות שהם ערבים, דוברי ערבית, הם מְבַדלים את עצמם מהמרחב הערבי-מוסלמי ומגדירים את עצמם כ"עם" עלאווי, רק בשל היותם בני דת אחרת. ייתכן כי ראייה עצמית בדלנית זו מתבססת על כך שהם שבטים נפרדים מהשבטים המוסלמים, והם רואים את עצמם כילידים, בני הרי מערב סוריה המקוריים, לעומת הערבים-המוסלמים שפלשו לאזור במאה השביעית מחצי האי הערבי תחת חרבו השלופה של הח'ליף המוסלמי השני, עמר בן אלח'טאב, שהשליט את האיסלאם על העמים הנכבשים.

ללא ספק, העלאווים הסיקו את המסקנה המתבקשת מהכתוב במסמך, שכן הם שלטו במוסלמים מאז 1966 באגרוף ברזל אכזרי וצמא דם, כי הם ידעו היטב מה יקרה להם אם המוסלמים ישלטו בהם.

פרט מעניין נוסף במסמך הוא העובדה שהאימפריה העותומאנית אינה מוזכרת בו כלל, למרות שזו ניסתה לאסלם את העלאווים וחייבה אותם לבנות מסגדים בכפריהם. ייתכן שהחותמים נמנעו מלהתייחס לטורקים בגלל המיעוט העלאווי החי בטורקיה, ומתוך חשש שאם הם יתייחסו גלויות לטורקים בשלילה, הטורקים עלולים להתנקם באחיהם העלאווים החיים בטורקיה.

אך הפרט המעניין ביותר במסמך הוא התייחסותם האוהדת של הכותבים ליהודים בארץ ישראל. מי יודע, אולי בעתיד, לאחר שהעלאווים ייאלצו לברוח על נפשם מערי המוסלמים בסוריה כדי להימלט מהגורל שנחזה במסמך, הם יקימו את מדינתם העצמאית בהריהם, הרי אנצאריה, הם ינסו לקשור ידיים דווקא עם "הישות הציונית", שהיא עוד ישות בלתי לגיטימית ובלתי מקובלת בעיני הערבים המוסלמים, בבחינת "נרדפי כל המזרח התיכון, התאחדו!".