נחום ברנע, מירון בנבנישתי, ואפילו
גדעון לוי. אחד אחד, הם מספרים לנו בכאב על המדינה הדו לאומית שבדרך, והאמת היא שקשה להאשים אותם. הם בסך-הכל פוקחים עיניים אל מול המציאות. בשטח ההתיישבות גדלה והתרחבה. אם הם מסיתים את עיניהם מהשטח כלפי מעלה, הם רואים שאין אף אחד שעומד להחליף את נתניהו בזמן הקרוב. ובכלל, השיח הציבורי נע בין מחירי הקוטג' לאירן, לתאונות דרכים. הנושא הזה כבר מזמן לא מצא מקום בכותרות הראשיות, ואם הוא כבר שם אז הוא מגיע בצורת סכסוך נדל"ן שולי בין כמה שכנים, ולא כנושא גורלי שישפיע יותר מכל על עתיד המדינה ואופיה.
המסקנה המתבקשת - הם צודקים. השמאל הפסיד, ההתיישבות ניצחה. כעת זה ברור לכל. ובכל זאת צריכה להישאל השאלה: אם זה אכן המצב, למה במקום לפתוח את בקבוקי השמפניה, אנשי ההתיישבות ממשיכים לטעון שהם מקופחים ונרדפים, ממשיכים להילחם בתקשורת, בבג"ץ, בנתניהו ובכל מה שזז. למה הם ממשיכים להרעיד את המערכת הפוליטית על כל מינוי של
שי ניצן, או על איזו מחלקה באוניברסיטת בן-גוריון? למה הם עצמם מסרבים להבין שניצחו?
הימין משתנה אולי הם בוחנים את המצב באופן שונה מאנשי השמאל, בהסתכלות קצת יותר רחבה. הם רואים את כמות המאחזים ההולכת וגדלה בשטחים, אבל הם גם רואים משהו אחר. משהו שמדאיג אותם. הם שמים לב לאבולוציה הרעיונית של הפוליטיקה הישראלית, במיוחד זו של הימין. הרי הרעיון העקרוני של השמאל, פתרון שתי המדינות, הוא אותו רעיון מאז 67', ואילו הימין משתנה, מתאים את עצמו, מתמתן. רעיונות כמו טרנספר חלפו מהפוליטיקה הישראלית. פעם הם הושמעו על-ידי ליברמן, היום הם מושמעים בשוליים של השוליים וגם שם לא אומרים את זה בקול. ליברמן עצמו מסנן מידי פעם משהו על חילופי שטחים. מועצת יש"ע מצידה מציעה תוכנית הכוללת אוטונומיה פלשתינית בשטחי C בעלת רצף טריטוריאלי וסיפוח של שטחי A ו-B. זהו לא דבר של מה בכך, זו הכרה בעובדה שיהיו שתי ישויות מהירדן לים. מהי הכרזה של כמה עיתונאים מהשמאל לעומת הכרה של מועצת יש"ע באטונומיה פלשתינית בלב ארץ ישראל השלמה שלה? ושימו לב לאירוניה, התוכנית של יש"ע מבוססת על חלוקת השטחים שנקבעה בהסכם שהדין עוד מחכה לפושעיו.
כמו במנגנון האבולוציוני של דרווין, גם כאן החזק יותר, המתאים יותר, שורד. רעיון השמאל נשאר כפי שהיה, ומולו רעיונות לא ריאליים של הימין שפינו את מקומם לטובת רעיונות מתונים יותר ויותר, שבסופם, פתרון שתי המדינות, הפתרון הציוני היחיד שמסוגל לשמור על ישראל יהודית ודמוקרטית. אנשי ההתיישבות מסתכלים ורואים את הממשלה הכי ימנית שהייתה פה, ובכל זאת הם מרגישים שאין ביטוי להשקפת עולמם. אולי זה מכיוון שהאנשים שיושבים בממשלה מבינים שההשקפה הזאת לא ישימה, מחירה הפוליטי כבד מידי, וממילא אף אחד לא מאמין באפשרות הזו.
