קשר השתיקה והכזבים בפרשת גלאון

קשר השתיקה

משהו מושחת ומוכר מפרשיות אחרות, מתרחש בימים אלה. קשר השתיקה בפרשת זהבה גלאון, עובר "פאזה" חדשה: מקשר של אי-דיווח בעיתונות, על יקירתם שסרחה לכאורה; לניסיון בוטה, ונלוז, להגן על אותה גברת בדרך של הטלת דופי בחוקרי המשטרה - כאילו אלה זימנו את גלאון לחקירה באזהרה (1.1.02), על לא עוול בכפה, מתוך מוטיבציה "להפוך אותה לקרמינלית קטנה"; ותוך ניסיון מצד כמה עיתונאים להציגה כאשת ציבור לדוגמא, שלא מדברת סרה בחוקרים, למרות שהם חקרו את אותה צדיקה גמורה באזהרה, במשך 13 שעות.

יודגש כבר כאן: לגבי גלאון ויחסיה עם התקשורת, אין הדבר חדש. אנחנו עוסקים כאן באותה גלאון, הנחשבת ליקירת השמאל בישראל הקיצוני וליקירת חלק מהתקשורת; אותה גלאון - ראש סיעת מרצ, שטענה פעמים מספר, בקולה היא ובשידור חי, כי חיילי צה"ל, והמדובר בבחורינו שנשלחים על-ידי המדינה למשימות מהן הם עלולים שלא לחזור, מבצעים למעשה פעולות טרור ופשעי מלחמה כנגד הפלשתינים. גלאון, המשמשת יו"ר סיעה המונה 10 חברי כנסת, חזרה על כך יותר מפעם-פעמיים. למרות זאת, אמצעי התקשורת לא גינו אותה על ההשוואה המזוויעה, ואפילו לא ביקרו אותה על העוול הנורא שהיא גורמת לחיילי צה"ל - מרביתם בחורים בני 21-18, המסכנים את חייהם מידי יום, כדי שהיא ושכמותה יוכלו לחיות בביטחון (פיזי) במדינת ישראל. גם אנשי תנועתה, יוסי שריד ורן כהן, לדוגמא, לא גינו את דבריה, לא התנערו מאמירותיה, ואפילו לא אמרו כי אמירות אלה אינן מייצגות את עמדת מרצ.

התלונות

כדי שנבין במה דברים אמורים, נציין, כי בניגוד לדבריה של גלאון - החקירה בעניינה אינה רק בשל תלונה שהגיש נגדה המנכ"ל הקודם, עופר בורנשטיין, על אי-סדרים, כביכול, בגין קבלת כספים, שלא כדין, מארגון אירופי. עופר בורנשטיין מטופל גם הוא על-ידי המשטרה. בידי המשטרה ישנו די חומר להמליץ להעמידו לדין. מאליו מובן, וכך, מכל מקום, צריך להיות - גם אם נמצאו נכונים חלק מטיעוניה של גלאון כנגד בורשטיין, אין בהם כדי להעניק לה חסינות מחקירת מעשים שלה החשודים כפליליים לכאורה.

בידי המשטרה מצוי חומר חקירה רב היקף, ממנו עולים חשדות רבים כנגד גלאון. עיקרם: קבלה/משיכת 180 אלף ש"ח מהמרכז הבינלאומי לשלום, בצורת שכר, מבלי שהדבר אושר כדבעי במוסדות המרכז. כסף זה מומן בחלקו מכספים שהוזרמו והתקבלו באופן המעורר שאלות; מתן התחייבויות בשמו של המרכז, להזמנת חקירה נגד יריבה, עופר בורנשטיין; סחיטה באיומים כנגד בורנשטיין - שיתפטר, או שהיא תלך למשטרה; תלונה נגדה על ניסיון לשבש את הלכי החקירה; תלונה מצד בכירי המרכז על עדות כוזבת בבית המשפט. ועוד ועוד.

המידע הרב והמחשיד הובא למשטרה בתלונות שהגישו כמה מבכירי המרכז, והמרכז עצמו כגוף משפטי עצמאי. לטענת גלאון - שבו היא נחקרה 13 שעות באזהרה (1.1.02) - היא נשאלה רק בעניין התלונה שהגיש נגדה בורנשטיין, בחשד שדיווחה על כנס שלא היה ולא נברא, כדי לקבל מימון נוסף למרכז. דבר זה, גם אם טיעונה הוא נכון, אינו מבטא את החקירה בכללותה.

החיילים

עתה, כאמור, מתגייסים כמה גורמים לסייע לגלאון, תוך ניסיון להלבין ולהרחיק את העובדות אודות מעשיה, תוך אי גילוי ואף התחמקות מדיווח אמת לציבור על אודות המידע המצוי בידי חוקרי היחידה הארצית לחקירות הונאה במשטרה. וכל זאת, במטרה למנוע עיסוק אמיתי ורציני בחשדות הרבים שהתעוררו נגדה.

במקום זאת, מנסים כמה גורמים, ובהם העיתונאי מרדכי גילת (ידיעות אחרונות, 4.1.02) לעשות יחסי ציבור לגלאון, כדי להציל את דימוייה שנפגע קשות, עם חשיפת מעלליה לכאורה, שחלקם נחקרים כבר בשלב זה.

יאמר כאן, מרבית אמצעי התקשורת לא עשו מאומה כדי לתת ביטוי לפרשה - אותה חשפתי במחצית הראשונה של 2000, ואף לא דיווחו על פתיחת החקירה, המתקיימת למעשה כבר יותר משנה. ולא כיוון שלא היה מה לפרסם.

גם ביום חקירתה ובימים שלאחר מכן, נמנעו אמצעי התקשורת מלדווח על החשדות נגדה. פרשני המשפט לא יצאו מחוריהם. ביום חקירתה, נמסר ב-YNET דיווח מוזר, ממנו היה עלול הקורא שאינו מצוי בפרטים לחשוב בטעות, כי גלאון קפצה בבוקר להשיב למשטרה על כמה שאלות זניחות; למחרת - ניתן דיווח מצומצם בידיעות אחרונות. לא ניתן מידע מהותי על פרטי החקירה ועל החקירה בכללותה, משל מדובר בסכסוך שכנים בעיירה דרומית. באותו דיווח ניתנה לגלאון זכות התגובה (ובצדק), אך לדברים שמסרה ניתן באותה ידיעה משקל מכריע, עד כדי כך שהקורא הסביר עלול היה להתרשם, כי חברת הכנסת הנכבדה זומנה לחקירה רק כדי להסיר ספק, שהרי מן המפורסמות הוא: אנחנו בידיעות אחרונות (ובמשטרה כביכול) עוסקים באשת ציבור נקייה מעבירות לכאורה, כזו שנאבקת ומכבדת את שלטון החוק בישראל, ולכן לא יתכן שהיא ביצעה עבירות לכאורה, וגם לא יתכן שהיא נטלה לעצמה כספים של כדין.

ומה עולה מהידיעה? שהחוקרים מבלבלים את המוח, מחוסר ברירה: בגלל שהיא נלחמה בשחיתות במרכז הבינלאומי לשלום וחשפה את מעשיו של בורנשטיין, הוא, הרשע, הגיש נגדה תלונה כוזבת, והם - החוקרים, נאלצים לזמנה לחקירה. לפי הרושם שיצרו, רק בגלל זה היא נחקרת. וזה אחד השקרים הגדולים.

הצדיקה

ידיעות אחרונות (ותחקירנו) הגדילו מכולם, כאשר העיתון יוצא כבר בשלב זה, עוד בטרם הסתיימה החקירה, וכבר שם בפיהם של החוקרים מילים כאילו הם "יודעים" היטב שהיא לא עשתה את העבירות שמייחסים לה, ולמרות זאת החוקרים הרעים האלה הזמינו את הצדיקה הגדולה הזו "ללא סיבה ממשית לחקירה במשטרה כחשודה במרמה. לא פחות". על כן נתמקד הפעם בעיתון זה ובתחקירנו שמעדיף, במקרה זה, לשקר לקוראי העיתון.

ישאל המבקר כאן, ובצדק: מדוע? מה יש להם להגן על גלאון. הסיבות לכך יכולות להיות רבות. הנה שתי אפשרויות, המסבירות אולי מדוע הפכה ליקירתה של קבוצת ידיעות אחרונות:

- גלאון ניצלה לרעה את מעמדה בכנסת, כפי שיובהר להלן, בעניין ממנו עשוי להנות ידיעות אחרונות. גלאון סימנה את מעריב ואותי, לאחר שחשפתי במחצית הראשונה של 2000 את מעשיה, הנחקרים עתה על-ידי המשטרה. גלאון הגישה תביעת דיבה נגדי ונגד מעריב. אם חשבה שהתביעה תפחיד ותרתיע אותי מלעסוק ולחשוף את מעשיה, הרי שהיא שגתה. לפני כמה חודשים היא ניסתה להוביל בכנסת חקיקה, שתוצאתה תאסור למעשה על עופר נמרודי להחזיק בשליטה בעיתון מעריב. נמרודי נחשב למתחרה הגדול של ארנון מוזס, יו"ר ידיעות אחרונות. את המעשה הזה עשתה תוך הפרה חמורה של כללי האתיקה לחברי כנסת, שכן נוכח התביעה שהגישה, היא הכניסה עצמה לניגודי עניינים. לכן אסור היה לה להשתתף בהצבעה (שנכשלה אגב כישלון חרוץ);

- גלאון סייעה לידיעות אחרונות ולמשטרה בחשיפת פרשת יצחק מרדכי. אופן טיפולה בעניין היה ועודו שנוי במחלוקת. גם מטעם זה היא נחשבת מוגנת בידיעות אחרונות. לא כותבים עליה מה שעלול להתפרש כדברים רעים, לא מבקרים אותה באמת, כפי שצריך להיות, ועכשיו גם מנסים להגן עליה מפני גורמי אכיפת החוק. זה שהיא עשתה פעולות בלתי חוקיות לכאורה הנחקרות על-ידי המשטרה, כנראה לא משנה כלום. לא לאבירי הצדק והמשפט בידיעות אחרונות. לדידם: אם אתה בצד שלנו, מובטחת לך הגנה, גם אם ביצעת מעשים בלתי ראויים, גם אם אתה חשוד בקבלת כספים במרמה לכאורה, וגם אם ייחסת למעשה פשעי מלחמה לחיילי צה"ל הנשלחים למשימות לסיכול הטרור כנגד ישראלים. די בכך, כאמור, שתהיה בצד שלנו - של קבוצת מוזס&גילת.

התחקירן הכזבן

מרדכי גילת, הנחשב לתחקירן הראשי של ידיעות אחרונות, התגייס כאמור לסייע לגלאון. וסיבותיו עימו. אחרת קשה להבין, מדוע כתב את מה שכתב בגליון יום ו' (4.1.02), בטורו הנדפס במוסף היוקרתי של העיתון ("המוסף לשבת"). מילא לצאת להגנת אדם החף מכל מעשה בלתי ראוי, ולוא לכאורה, שטיעוניו כבר הוכחו כנכונים. אלא שכאן יצא גילת ממש מגדרו, ופרסם אוסף של שקרים כדי להגן על יקירתה של קבוצת ידיעות אחרונות.

כתב התחקירן גילת (ציטוט):

"ח"כ זהבה גלאון, מהבודדים בכנסת ששלטון החוק עדיין יקר להם, הוזמנה השבוע ללא סיבה ממשית לחקירה במשטרה כחשודה במרמה. לא פחות. במשטרה ידעו שהיא לא לקחה דבר, לא חתמה על חשבונות, לא זייפה חלילה מסמכים, ולא ניצלה מעמדה לטובת הנאה זו או אחרת. למרות זאת התעקשו להפוך אותה לקרמינלית קטנה".

התחקירן גילת עשה כאן מעשה שתוצאתו היא תרמית כלפי קוראי ידיעות אחרונות. ניסיון לגניבת דעתם. אחרת היה גילת מקפיד לכתוב רק אמת, ומגלה לקוראים את המידע הבא, שאינו בבחינת סוד כמוס:

- המשטרה מקיימת חקירה במשך יותר משנה. בידי המשטרה חומר חקירה רב על מעשיה של גלאון, חלקו הרב חשפתי כבר בחמצית הראשונה הראשונה של 2000, וחלקו האחר הגיע למשטרה בתלונות שהגישו כמה מבכירי המרכז, המרכז עצמו, וחומר נוסף שהגיע ממקורות אחרים;

- המשטרה זימנה את גלאון לחקירה לאחר זמן רב מאוד, זמן רב מידי לטעמי, שכן בידי המשטרה ראיות ברורות שהצדיקו זימונה לחקירה מיידית, ובאזהרה, לפני זמן רב;

- בניגוד לדבריו של גילת, חוקרי המשטרה יודעים היטב כי חומר החקירה חייב את הזמנתה וחקירתה באזהרה, כפי שאכן נהגו, כשנאלצו לחוקרה 13 שעות;

גילת ממשיך במאמרו המלומד, וכותב בשיבחה של גלאון (ציטוט):

"בניגוד לנבחרי ציבור אחרים, שסרחו באמת וניסו להיחלץ מתיקם באמצעות השתלחות פרועה במשטרה, לגלאון היתה סיבה לקום על חוקריה: היא זו שהתריעה לפני שנתיים וחצי על חשד לשחיתות קשה במוסד ציבורי; היא זו ששכרה משרד רואה חשבון מיומן לבדיקת הפרשה; היא זו שאת ממצאי הבדיקה, חמורים ביותר, העבירה למשטרה ביחד עם תלונתה; היא זו שממתינה כבר שנתיים וחצי להשלמת החקירה, פשוטה וקלה, ומגלה עכשיו שהפכה בעצמה לחשודה. על סמך מה? על סמך תלונה מאוחרת של החשוד עליו התלוננה...

"למרות זאת לא דיברה גלאון סרה בחוקרים. היא שיתפה איתם פעולה והשיבה לכל השאלות. כך צריך לנהוג איש ציבור. גם אם עשו לו עוול, אין סיבה לשפוך את התינוק עם המים".

גם בדברים הנ"ל, כלל גילת אוסף של שקרים וחצאי אמיתות. גילת, שנמנע ממתן תגובות לעיתונות, משל הוא מעל כל ביקורת, מטעה במכוון את קוראיו. ואלה אינם מעטים, בהתחשב בתפוצה העצומה של ידיעות אחרונות ביום שישי. גילת צריך לדעת, כי האמת בפרשת גלאון שונה במידה רבה:

- החקירה לא נפתחה רק בגלל תלונה של בורנשטיין. הנכון הוא כי היחידה החוקרת החלה לחקור את הפרשה, רק לאחר ביקורתי אותה בעיתונות ("החסינות של גלאון"), ורק לאחר שקיבלה תלונות נוספו;

- גלאון השתמשה בחומר שהשיגה כנגד בורנשטיין, כדי לסלקו מתפקיד המנכ"ל, ולרשת את מקומו; וזאת במקום לרוץ מיד למשטרה, לבקשה לחקור את מעשיו הפליליים לכאורה של בורנשטיין, ובהזדמנות זו לבקשה לחקור גם את מעשיהם של שותפיו לכאורה במרכז;

- גלאון הגישה את התלונה נגד בורנשטיין חודשים רבים לאחר אותו דוח מפליל לכאורה ש"הזמינה" אצל משרד בר-לב ("הזמינה", שכן במהלך הביקורת לא הובאה אפילו גירסתו של בורנשטיין), רק לאחר שבורנשטיין ובכירים נוספים במרכז החלו להעלות טענות ואף חשדות למעשים בלתי תקינים מצידה היא. מבחינה זו, נפתחה בינה לבין בורנשטיין 'תחרות' - מי יגיש ראשון את התלונה, והיא זו שאכן הגיעה ראשונה. נדגיש כאן, כי בורנשטיין אכן ביצע עבירות לכאורה, ובידי החוקרים די ראיות כדי להמליץ להעמידו לדין;

- גלאון מתוחכמת מספיק כדי לא להשתלח בשוטרים. היא גם פטורה מכך. שכן, מרבית אמצעי התקשורת עושים עבורה את העבודה המלוכלכת: הם לא נותנים ביטוי נאות לחשדות בהם היא נחקרת, ובכך מסייעים בידיה לשמור על דעת קהל כאילו לא דבק בה רבב; מרדכי גילת עושה עבורה שירות טוב מאוד (ומושחת), כאשר הוא מבקר בכזב את אותם חוקרי משטרה, וזאת למרות שהם יצאו למעשה מגידרם כדי ללכת לקראתה; וגם העיתונאי ירון דקל עשה שירות טוב לגלאון, כאשר הקדיש פרק נכבד בתוכניתו העמוסה (הכל דיבורים, 2.1.02) כדי לשבח את גלאון על התנהגותה (שלא השתלחה בחוקרים, כמו נחקרים אחרים) - כאילו מגיעות לה נקודות זכות על כך, וזאת במקום לבקש ממנה הסברים על המעשים בגינם נחקרה.

ירון דקל הגדיל לעשות, כאשר ציין, כבדרך אגב, באותו שידור, ובקולו הוא, כאילו המשטרה לא עשתה הנחות לגלאון (בהשוואה לאישי ציבור אחרים), והא הראיה: צלמים חיכו לה בבואה לחקירה. טיעון זה משולל יסוד. העובדות הן, כי כתבת קול ישראל (רשת ב') עדי מאירי, היא ששידרה ראשונה את העובדה שגלאון נחקרת במשרדי היחידה הארצית לחקירות הונאה במשטרה בבת ים. רק לאחר מכן הגיעו הצלמים (זאת בניגוד לנחקרים אחרים, כמו אריאל שרון, בנימין נתניהו ואפילו הנשיא עזר ויצמן - להם חיכו הצלמים כבר בבואם, ליאנוש בן-גל חיכו ב-06:00 בבוקר בצאתו מביתו מובל על-ידי החוקרים), ואלה עשו מלאכתם וצילמו את גלאון רק בצאתה ממתקני המשטרה בשעות הערב המאוחרות. האם מישהו ראה את גלאון בצילומים מביכים שכאלה בחדשות הטלוויזיה? בטח שלא. ואגב: ויצמן, שרון ובן-גל לא אמרו מילה אחת כנגד חוקרי המשטרה. ויצמן אפילו נשק למירי גולן. שרון הביע יותר מפעם אחת את אמונו בחוקרים, ודבר זה לא זיכה אותו בדברי שבח בפינתו של ירון דקל.

- גלאון צריכה לומר תודה לצוות החוקרים ביחידה לחקירות הונאה במשטרה, ובראשם לתנ"צ מירי גולן. אין לה על מה לבקרם. את הפרשה חשפתי כאמור בעיתונות במחצית הראשונה של 2000. במצב רגיל, היה מוזמן חבר כנסת תוך זמן קצר לחקירה, קל וחומר כאשר מדובר בראש סיעה. וכאן זכתה גלאון לחסד. המשטרה נהגה בעניינה בכפפות משי. ניסו לדחות את הקץ, ורק לאחר פניות רבות חוזרות ונשנות, ורק לאחר שהחומר הבעייתי לכאורה הלך והצטבר, היא זומנה לחקירה ממשית.

מדוע עוכבה חקירתה הנוכחית במשך זמן רב? מדוע גם במשטרה היא נחשבת לפרסונה מוגנת?

הפרקליט

ח"כ זהבה גלאון שכרה את שירותיו הטובים (והיקרים) של עו"ד אביגדור פלדמן. הוא ומשרדו מייצגים אותה בהתקוטטות ובתביעה האזרחית מול המרכז הבינלאומי לשלום (שם היא נתבעת לשלם את שכרו של משרד בר-לב ששכרה, התחייבות שנתנה על-חשבון המרכז, שלא כדין לכאורה); הוא המייצגה בתביעה האזרחית שהגישה נגדי ונגד מעריב; והוא המייצגה גם בהליכים הפליליים נגדה, הננקטים על-ידי המשטרה.

אביגדור פלדמן, המזוהה כאיש שמאל ושימש מעת לעת כפרקליטם של גורמי שמאל, הוא איש יקר. הוא נוהג לגבות שכר טירחה נאה מלקוחותיו. מעניין יהא לדעת את גובה שכר הטירחה שייגבה מלקוחותו המסובכת. צחי הנגבי, לדוגמא, שנחשד ונחקר במעשים דומים בחלקם, נאלץ לשלם לפרקליטו עו"ד אורי וגמן שכר טירחה בגובה של יותר מ-200 אלף דולר. הוא נאלץ לשעבד את נכסיו בשביל לממן את הגנתו. בפרשת גלאון עסקינן ביריעה רחבה בהרבה. והרי ידוע כי עו"ד פלדמן אינו נחות מקצועית מעו"ד וגמן.

אנחנו כאן נבדוק סוגיה זו, מעת לעת. כדי לוודא שפלדמן, שהוא פרקליט יקר (ובצדק, הוא נחשב לאחד הטובים במדינה), לא עושה הנחות לגלאון.

אדגיש, כי אין בידי מידע המעיד חלילה על הנחות לגלאון. ואולם, בסיטואציה שנוצרה, יש לבדוק זאת גם בעתיד. אחרי הכל, מדובר באשת ציבור, שהיא גם חברת כנסת. ועל הנחות - השוות כסף, אם חלילה תקבל (ואני רוצה להניח שעו"ד פלדמן לא יעשה לה הנחות), היא מחוייבת לדווח כדבעי. בדיוק כמו שקובע החוק. רק כך תוכל גלאון אולי להבין: לנסות להלך אימים על עיתונאי באמצעות אביגדור פלדמן, זה עולה כסף. והרבה.