יותר משנה לאחר שנחקק חוק האריזות, נמצאה סוף-סוף רשות שתיישם אותו: המועצה האזורית חבל אֵילות שבדרום הכניסה בשבוע שעבר לשימוש את פחי האשפה הכתומים שמיועדים לאריזות בלבד. מטרת החוק: להקטין את כמות האריזות של מוצרי הצריכה. המשרד לאיכות הסביבה שואף לעודד שימוש חוזר באריזות ולמנוע את הטמנת הפסולת באדמת הארץ. כימיקלים, כידוע, אינם חבריו הטובים ביותר של הטבע.
היצרנים (ואם אלה מוצרים שמיוצרים בחו"ל אז היבואנים) נדרשים לשאת באחריות יצרן כוללת, מה שאומר, בעברית קלה, להצטרף לתאגיד תמי"ר - תאגיד מִחזור יצרנים בישראל, שהוקם על-ידי איגוד התעשיינים ושאחראי לאיסוף האריזות מהרשויות ולמִחזורן. על היצרנים לדווח לתמי"ר על כל טון של אריזות שנכנס לשוק הישראלי ולשלם בעבורו. התאגיד מצדו יפנה את הפחים - שאליהם יושלכו כל סוגי האריזות (קרטון, נייר, פלסטיק וכו') - ימיין את תכולתם ויפנה אותה למפעלי המחזור.
פחי האשפה הכתומים, שאליהם יושלכו האריזות, אינם סנונית ראשונה: אנחנו הרי מורגלים כבר בפחי האשפה לעיתונים בלבד ובכלובי הרשת לבקבוקי הפלסטיק הגדולים - הכול לטובת המִחזור. עם זאת, זה צעד חשוב נוסף בדרך - הארוכה, יש לומר - של חזרת האדם להרמוניה עם הטבע.
מלבד חבל אילות יש רשויות נוספות בארץ שהסכימו להפרדת פסולת האריזות וצפויות להצטרף למהלך, בהן חבל מודיעין, בת-ים, אילת והרצליה. באיחור בכלל לא אלגנטי, ישראל מצטרפת למגמת העולם הנאור שמאס בפגיעת התעשיה בטבע. ואם כבר תשבחות לכוחותינו, הנה יהודי שעשה את זה בגדול: ז'יימה (חיים) לרנר, לשעבר ראש עיריית קוריטיבה שבמדינת פרנה הברזילאית, שנודע בזכות יישום משנתו העירונית הירוקה כשקבע שהעירייה תשלם לתושבים בעבור אשפה מופרדת שישליכו למִחזור. וכדי לצמצם את השימוש במכוניות בתוך העיר, שילם לתושבים הממחזרים בכרטיסי אוטובוס.
השר להגנת הסביבה,
גלעד ארדן, אומר שהשימוש בפחים הכתומים יסייע בהפיכת האשפה למשאב כלכלי. אבל נראה שבהעדר תמורה מידית ונראית לעין, כפי שהנהיג לרנר בברזיל, ייקח זמן עד שהאזרח הישראלי יתרגל להפרדת הפסולת. מה גם שבישראל הרוויה מכמויות אדירות של מידע חדשותי במגוון תחומים, הנושא הירוק מופרד ומושלך כפסולת לפח המִחזור התודעתי.
