אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ

הגענו אל הפרשה השלישית בתורה ואל האדם השלישי שהתורה מציגה כדמות מופת. בפרשה הראשונה, בראשית, היה זה אדם הראשון, יציר כפיו של הקב"ה; צאצאיו השחיתו דרכם והלכו, והוא לא התערב. עוד בימיו, כנראה, באה תגובה קשה מלמעלה; היה זה בימי נכדו, אנוש "שעלה אוקיינוס והציף שליש העולם" (רש"י).

אבל הלקח לא נלמד; דור עשירי לאדם הראשון היה נח, עליו דיברנו בשבוע שעבר; הוא היה מה שמכנים "צדיק בפרווה"; כזה שמתעטף במעיל הפרווה שלו כדי להתגונן מפני הקור, במקום להדליק מדורה ולאפשר לאנשים נוספים להתחמם. כך, נח ניצל עם משפחתו מִמִּי המבול ולא התאמץ להציל את האנושות כולה.

אמנם בניית התיבה נמשכה מאה ועשרים שנה ונח פירסם את דבר המבול המתקרב והזהיר את האנשים, אבל לא התפלל עליהם להצילם. גם צאצאיו בחרו למרוד בה' (פרק י"א) והסיפור ידוע כ-'מגדל בבל'.

השבוע אנו קוראים על אברהם אבינו; אחרי שה' הפיץ את אנשי דור הַפַּלָּגָה לאחר שבילבל את לשונם, מספרת לנו התורה על אברהם שממנו מתחיל מהלך חדש לאנושות כפי שעמדנו על כך בשנים קודמות.

אודות אברהם מספרת לנו התורה בפירוט רב יחסית; עובדה זו בולטת במיוחד כאשר משווים את הפירוט ביחס לאברהם, לקיצור הקיצוני ביחס לקודמיו:

(מדרש תנחומא) משל למלך שהיתה לו מרגלית מושלכת בתוך העפר ובתוך הצרורות; הוצרך המלך לפשפש בעפר ובצרורות להוציא את המרגלית מתוכן. כשהגיע המלך למרגלית, הניח את העפר ואת הצרורות ונתעסק במרגלית; כך נתעסק הקב"ה בדורות לשעבר וכללן ומניחן: (דה"י א א) א אָדָם שֵׁת אֱנוֹשׁ: ב קֵינָן מַהֲלַלְאֵל יָרֶד: וגו'. וכן בעשרה דורות השניים, שם ארפכשד שלח וגו'; והתינוק נוטל את הספר וקורא עשרה דורות מאדם עד נח בבת אחת; כשהגיע לעשרה דורות שמנח ועד אברהם, כמו כן קוראם בבת אחת; כשהגיע למרגליות, אברהם יצחק ויעקב, התחיל מתעסק בהן.

הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי

נסקור בקצרה שנים שלושה סיפורים וננסה ללמוד מהם משהו אקטואלי:

(בראשית י"ג) ז וַיְהִי- רִיב בֵּין רעֵי מִקְנֵה-אַבְרָם וּבֵין רעֵי מִקְנֵה-לוֹט וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז ישֵׁב בָּאָרֶץ:

(רש"י) וַיְהִי- רִיב. לפי שהיו רועיו של לוט רשעים ומרעים בהמתם בשדות אחרים, ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל; והם אומרים, נִתְּנָה הארץ לאברם ולו אין יורש, ולוט יורשו ואין זה גזל. והכתוב אומר וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז ישֵׁב בָּאָרֶץ, ולא זכה בה אברם עדיין.

אברם מבין כי עקרונותיו המוסריים של לוט, גמישים מדי, ואין סיכוי לגשר על הפער שביניהם. פער כזה יוצר חיכוכים ואלה עלולים להחריף עם הזמן. על כן הוא מקדים תרופה למכה:

ח וַיּאמֶר אַבְרָם אֶל-לוֹט אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין רעַי וּבֵין רעֶיךָ כִּי-אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ: ט הֲלֹא כָל-הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם-הַשְּׂמאל וְאֵימִנָה וְאִם-הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה:

מבחינת אברם, שמאל או ימין זה היינו הך; ה' נמצא בכל מקום בשווה, והוא יעבוד אותו בין אם כאן ובין אם שם.

לוט מקבל את ההצעה ברצון; הוא בוחר לו את החלק שנראה דָּשֵן ומבטיח, מה גם שהדוד הבטיח לו: "בכל אשר תשב, לא אתרחק ממך ואעמוד לך למגן ולעזר" (רש"י).

יא וַיִּבְחַר-לוֹ לוֹט אֵת כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו: יב אַבְרָם יָשַׁב בְּאֶרֶץ-כְּנָעַן וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר וַיֶּאֱהַל עַד-סְדם: יג וְאַנְשֵׁי סְדם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאד:

(רש"י) וְאַנְשֵׁי סְדם רָעִים. ואעפ"כ לא נמנע לוט מלשכון עמהם.

רמתם המוסרית של שכניו החדשים לא הטרידה את לוט יותר מדי; אפשרות הפרנסה במקום החדש נראית מבטיחה, וזה העיקר בעיניו. הוא לא חש לדרכו של אברהם, להתרחק משכן רע ולא להתחבר לרשע.

ואכן, בתוך זמן קצר הוא נזקק לסיוע חירום של הדוד הנאמן.

לֹא-יוֹעִיל הוֹן בְּיוֹם עֶבְרָה

לוט "בחר נכון". הוא לא מתעסק במטפיזיקה; הוא מציאותי. אלא שהמציאות, דרכה להפוך פניה בפתאומיות ואף בקיצוניות:

(פרק י"ד) א וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ-שִׁנְעָר אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר כְּדָרְלָעמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם: ב עָשׂוּ מִלְחָמָה אֶת-בֶּרַע מֶלֶךְ סְדם וְאֶת-בִּרְשַׁע מֶלֶךְ עֲמרָה שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה וְשֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ צְבוֹיִם וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִיא-צעַר:

קואליציה של ארבעה מלכים בראש צבאותיהם, עושה את כל הדרך מאזור הפרת והחידקל כדי לדכא את התמרדות סדום ושכנותיה. המקומיים ניגפים בפני הבאים מרחוק ואלה מנצלים את הצלחתם:

יא וַיִּקְחוּ אֶת-כָּל-רְכֻשׁ סְדם וַעֲמרָה וְאֶת-כָּל- אָכְלָם וַיֵּלֵכוּ:

היה עושר ואיננו עוד. אבל זה כמובן לא מספיק; למישהו מהם יש חשבון ישן עם אברם העברי והוא מוצא דרך לנקום בו:

יב וַיִּקְחוּ אֶת-לוֹט וְאֶת-רְכֻשׁוֹ בֶּן-אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ וְהוּא ישֵׁב בִּסְדם:

לוט רצה רכוש - נשבה ביחד עם רכושו, שהרי לֹא-יוֹעִיל הוֹן בְּיוֹם עֶבְרָה וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת: (משלי יא)

והשובים מייצגים לכאורה, כח צבאי שאין לעמוד בפניו.

יג וַיָּבא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי וְהוּא שׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמרִי אֲחִי אֶשְׁכּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית-אַבְרָם:

מה עושים עכשיו, מתייעצים? פונים למתווכים? מציעים כופר? שום דבר מכל אלה; אברם יודע כי על הפעלת כח יש להגיב בהפעלת כח נגדי, רק יותר יעיל; הרבה יותר יעיל.

יד וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמנָה עָשָׂר וּשְׁלשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדּף עַד-דָּן: טו וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד-חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמאל לְדַמָּשֶׂק:

טז וַיָּשֶׁב אֵת כָּל-הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת-לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת-הָעָם:

מעניין; הוא משיב את הרכוש, את לוט ואת רכושו, וְגַם אֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת-הָעָם; מה הנשים והעם עושים כאן? איפה כתוב שלקחו אותם? ובכן, אולי לא לקחו והם הלכו לבד, כי להם לא משנה מי ישלוט בהם; הם תמיד יהיו המעמד המשועבד. כך או כך, אברם עמד בהבטחתו ללוט.

בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ

אברם שב מן הקרב ומתקבל בכבוד גדול, כיאה לגיבור שניצח את הצבא שנחשב חזק ביותר.

יז וַיֵּצֵא מֶלֶךְ-סְדם לִקְרָאתוֹ אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת-כְּדָרְלָעמֶר וְאֶת-הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶל-עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ:

(מדרש רבה) וַיֵּצֵא מֶלֶךְ-סְדם לִקְרָאתוֹ וגו'; רבי אבא בר כהנא אמר, התחיל לקשקש לו בזנבו; א"ל מה אתה ירדת לכבשן האש וניצלת - אף אני ירדתי לָחֵמָר וניצלתי.

אֶל-עֵמֶק שָׁוֵה, רבי ברכיה ורבי חנינא בשם רבי שמואל בר נחמן: ששם השוו כל עובדי כוכבים, וקצצו ארזים ועשו בימה גדולה והושיבו אותו בתוכו למעלה והיו מקלסין לפניו ואומרים לו שמענו אדוני וגו' אמרו לו מלך אתה עלינו נשיא אתה עלינו אלוה אתה עלינו.

היתה הסכמה כללית שהמנצח זכאי לכתרו של המנוצח, וזה מה שהציעו לאברם; להיות מלך, נשיא ואפילו א-ל. אברם סירב להצעה המפתה:

אמר להם, אל יחסר העולם מלכו ואל יחסר אלוהו:

אז מה היה לנו כאן, הקפדה עקשנית על רמה מוסרית גבוהה; מתן זכות הבחירה הראשונה ללוט כדי למנוע ריב בתוך המשפחה; התרחקות פיזית כדי למנוע חיכוכים עם האחיין שבחר בדרך שונה; היחלצות מיידית תוך סיכון עצמי, לעזרת אותו אחיין בעת צרה; סירוב לקבל כתר מלכות שהוצע לו.

וזה על קצה המזלג בלבד, כי גם בנושאים אלו ניתן להרחיב הרבה יותר, ולא דיברנו בעניינים נוספים הכתובים בפרשה. אנחנו אמורים ללמוד מאבינו הראשון, אבל מציאות חיינו פה בארץ שהובטחה לו/לנו, מעוררת רחמים על עצמנו וגם עליו, שכך מתנהגים בניו, אנחנו.

מוסריות - בימינו כבר לא ברור מה זה; יש ספר חוקים ומעבר לזה הכל מותר.

שלום עושים אצלנו עם אויבים; בתוך המשפחה, מלחמה היא המצב הטבעי. לא שמעו כאן על 'שלום בית'.

סיוע לאחים בצרה - ב"ה יש אצלנו, אבל דומה כי יותר מזה יש, הכנסת אחים לצרות.

מנהיגות - כל אחד קופץ: אני, אני, כאשר זה כל מה שיש לו להציע, את עצמו.

ואת התוצאות הקשות כולנו חווים. צריכים לשוב לדרכו של אברהם אבינו כי רק הליכה בדרכו תייצב אותנו בארץ אשר הוריש לנו.

ואז באמת יהיה רק טוב ליהודים.

______________
נסים ישעיהו, תנועת 'אור ישראל'