המצב הנולד טומן בחובו אפשרות אמיתית להסדר .שיחלק את המדינה הפלשתינית העתידית לשתי ישויות נפרדות. ממש כפי שהן כיום וממש כפי שהן היו עד 1967. ביקור האמיר מקטר בעזה תוך שהוא פוסח על אבו מאזן "הראיס" מוכיח כי כך גם העולם הערבי רואה את המצב.
ההתפתחויות האחרונות בעולם הערבי מוכיחות שמצרים איננה מצרים, אלא אוסף קבוצות אתניות הנלחמות זו בזו. סוריה איננה סוריה, אלא שש קבוצות אתניות לפחות הנלחמות כרגע באסד אך מייד לאחר מכן יילחמו ביניהן כי אין להן דבר משותף למעט איבה של דורות.
ברוח המציאות החדשה עלינו לבצע 2 דברים במקביל: א. הצמדת הרשות הפלשתינית (שטחי A של היום) לירדן. ראשית באופן תודעתי ולאחר מכן באופן מעשי.
ב. הצמדת עזה למצרים. גם כן ראשית באופן תודעתי - מבחינה מעשית כך המצב היום.
עזה למצרים והגדה לירדן מדוע יקבלו המצרים את עזה? משום שכך ממש היה המצב לפני מלחמת ששת הימים. אם המצב הקיים גוזר על ישראל שכנה אשר הסכם השלום עימה הוא אות מתה, ראוי כי בהזדמנות זו יקבלו אל חיקם המצרים את הפירות האחרים של השלום ההוא מלבד סיני, את עזה.
יש לקחת בחשבון כי המצרים חוששים כי עלולה להיווצר בסיני בעתיד הקרוב מדינה נפרדת ממצרים ולפיכך יש אינטרס מצרי מחודש בשלטון בעזה. גם מההיבט האידיאולוגי אין הבדל בין משטר החמאס לאחים המוסלמים וממילא מירב התושבים בעזה ראו בעצמם מצרים לפני 67'.
ומדוע יקבלו הירדנים את האחריות על שטחי הגדה? ובכן, ממש כפי שהיה זה בעבר אך בעיקר משום שהממלכה הירדנית היא פיקציה מערבית נוספת שנוצרה על-ידי שלטון המנדט הבריטי. בירדן סיכויי ההפיכה גבוהים עקב רוב פלשתיני של למעלה מ-70% שחי בה. ירדן היא המדינה הפלשתינית האמיתית וכך תמיד היה.
האם הערבים יהיו מרוצים מהסדר מסוג זה? נראה כי הם לא יהיו מרוצים משום הסדר. בדיוק כפי שסירבו לכל הסדר במשך שמונים השנה האחרונות, ומשכך הדבר, ראוי כי נשאל מה הכי טוב בשבילנו?
הגיון עקום בהסכם אוסלו כל פתרון אחר איננו טוב לישראל ואיננו טוב לפלשתינים. החיבור המלאכותי בין הגדה לעזה הומצא על-ידי ערפאת כדי להנציח את הסכסוך והואץ בסיועם הנמרץ של אבירי "
שלום עכשיו" שחושבים שהם מיטיבים עם ה"עם הפלשתיני". אבל הסיפור לא "נדבק". עבור מי שלא שם לב לעובדות כדאי להזכיר כי מאז ההינתקות (2005) כבר מתקיימות 2 רשויות נפרדות. עזה של החמאס ויו"ש של אבו מאזן.
עד סוף שנות השמונים הפתרון המדיני המסתמן היה החזרת השטחים לירדן ואת עזה למצרים. הקשר בין הגדה לרצועה נוצר על-ידי היהודים בהגיון עקום בהסכם אוסלו. מתווה אוסלו יקשור בין עזה לגדה באמצעות "מעבר בטוח" - המצאה מסוכנת ובלתי מתקבלת על הדעת המבתרת את ישראל ל-2 בהסדר קבע. הסדר מסוג זה לעולם יותיר את ישראל מבותרת ופרוצה ואת המדינה הפלשתינית שתקום בלתי יציבה פוליטית וארגונית.
ההינתקות מהערבים מחייבת כי התשתיות יהיו נפרדות. עלינו להגיע להסדרים מנהליים עם כל חלק בנפרד. באשר לעניינים פוליטיים יש להידבר בנפרד עם כל אחת מהרשויות בשטח.
הפנטזיות הישראליות למיגור שלטון החמאס על-ידי הפתח לא הולכות להתגשם .קרוב לוודאי כי האחים המוסלמים במצרים והחמאס ימצאו דרכי הידברות והבנה המחוברות לשטח ואולי לפוטנציאל הכלכלי בו.
פריחה תיירותית ויש פוטנציאל כלכלי. רצועת עזה יכולה להפוך לפנינה תיירותית תוך שנים בודדות. הפיכתה לכזו תמגר את הטרור כי הוא לא יהיה כלכלי. מבחינת מצרים מדובר בעוד נתיב שיוביל תיירים לסיני כך שזהו גם אינטרס מצרי. מבחינת ישראל שיקום הרצועה הוא האופק היחיד לשקט עתידי. גם לישראל יש מה לתרום לתהליך הזה וארחיב על כך בהזדמנות.
באשר לשטחים. קונפדרציה עם ירדן היא פתרון מעשי ובעל הגיון כלכלי ורצף טריטוריאלי. השטחים יכולים להפוך למקור תיירות ותעשיה לירדן וירדן יכולה להפוך להיות עתודות קרקע להתרבות האוכלוסיה. במצב זה גושי ההתיישבות יוכלו להישאר ויהפכו למה שתוכננו להיות - ערובה לביטחון ישראל.
זה בהחלט נשמע כמו חלום אבל לפחות זה חלום עם חיבור לגיאוגרפיה ולכלכלה. אולי נראה הדבר בלתי מציאותי אך זה בעיקר בגלל "דת אוסלו" שיצרה מציאות מדומיינת. אני מאמין כי עשרים שנה של קיפאון ומבוי סתום לשני הצדדים זה מספיק זמן... מעניין כמה זמן ייקח למנהיגינו להבין זאת ולשנות כיוון באומץ. דבר זה איננו פשוט אך בידה של מדינת ישראל לבצע את המהפך החשיבתי העולמי בנושא - ההיגיון ינצח.
