חיים יותר, עובדים יותר, מרוויחים יותר

הנושא המרכזי שבו דנו בכינוס היה "צמצום החוב וצמיחה". יו"ר קרן המטבע הבינלאומית, כריסטין לגארד, פתחה את הכינוס בהצגת האתגר המורכב הזה. לכאורה מדובר בדבר והיפוכו. מקובל לחשוב שכאשר מקצצים ומצמצמים מתרחקים מצמיחה ומגדילים את האבטלה. אלא שלמעשה ברור לכלכלנים הבכירים שהשתתפו בכנס שיש צעדי צמצום שמגבירים את הצמיחה. הבעיה שהציפו כולם לא הייתה הבעיה הכלכלית – אלא זו הפוליטית. האתגר: להצליח לשכנע את הציבור להעביר רפורמות שבטווח הקצר יפגעו בחלקים ממנו. אירופה לא מצליחה להעביר תוכניות לקיצוץ בשכר ובמספר התקנים של השירות הציבורי. מדובר בתוכניות שלא יפגעו בצמיחה, נהפוך הוא; מבחינה ארגונית-פוליטית, בארץ ובעולם קל יותר לקצץ בשירותים שנותנים משרדי הממשלה מאשר בתקנים של נותני השירותים. אלא שבמקרים רבים השירותים מגבירים את הצמיחה, אולם עודף כוח האדם פוגע בה.

גם בכינוס זה פישר יכול היה להציג את ישראל כשוק שלא נסחף במערבולת המיתון העולמי. אומנם קצב הצמיחה בארץ ירד, אך הוא עדיין עומד על 3.5%. שיעור האבטלה בארץ נמוך, ואף על-פי שנרשמה בו עלייה מתונה לאחרונה, הוא עומד על 7%. אם ניקח בחשבון את העובדה שאנחנו נמצאים בשיא ישראלי בשיעור ההשתתפות בעבודה – יותר מ-63% (שיעור נמוך יחסית למקובל במדינות מפותחות בעולם) - הרי שמדובר בשיפור משמעותי במצב התעסוקה בארץ, בתקופה שבה חלה הידרדרות בתחום במרבית מדינות העולם.

שורה של מדדים כלכליים נוספים מצביעים על כך שהמצב בישראל בכלל לא רע. בניגוד לנתונים המתפרסמים לקראת יום העוני הבינלאומי, שלא לומר פסטיבל העוני, הרי שרק ניתוח מגמתי של נתונים מביא להצגה שלילית של המצב. בעוד הכותרות על פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) זעקו כי הסיכון לעוני בישראל גבוה מהמקובל אפילו במדינות החלשות באיחוד האירופי, כמו יוון וספרד, האמת היא הפוכה. הסיכון יחסית אליהן גבוה יותר מכיוון שמספר הילדים הממוצע למשפחה בארץ גבוה מהמקובל באותן מדינות. אך בניגוד אליהן, בישראל קל יותר למצוא עבודה, גם בקרב העובדים המבוגרים.

לפי הדוח שפרסמה הלמ"ס חל שיפור משמעותי בשיעור תעסוקת המבוגרים בישראל בעשור האחרון, בשעה שבאירופה חלה הידרדרות בקרב דורשי העבודה המבוגרים. עוד עולה מאותו דוח שתוחלת החיים הממוצעת בישראל (גברים ונשים) עלתה ל-81.7 שנים – גבוה מהממוצע במדינות המפותחות בעולם, שעומד על 79.8. חברת הכנסת שלי יחימוביץ' מיהרה להגיב לדוח, ואמרה שחיי היומיום הופכים בלתי נסבלים עבור יותר ויותר אנשים בארץ. אלא שמכלול הנתונים יקשה על יחימוביץ' לבסס את דבריה, מכיוון שבתקופה האחרונה, שבה השכר הממוצע במדינות המפותחות בעולם ירד, בארץ הוא עלה בקצב של 2% בשנה מאז תחילת 2010. בתקופה זו נהנו עובדי המגזר הציבורי והחברות הממשלתיות, שאותם מייצגת יחימוביץ', מעליות שכר גבוהות יותר מהממוצע. המורים, הרופאים, עובדי חברת החשמל ועובדי 'מקורות' נהנו מעליות שכר נאות (לפי דוח מבקר המדינה האחרון חברת החשמל שילמה מיליארדי שקלים לעובדיה שלא כדין).

המצב הטוב (יחסית) של הכלכלה הישראלית הוא תולדה של מדיניות אחראית עקבית של הממשלה. אף שהממשלה היוצאת גילתה פרגמטיות גדולה ומסוכנת במשא-ומתן עם סקטורים נרחבים במשק, היא התעקשה לשמור על המסגרת התקציבית. הממשלה הזאת פעלה בניגוד לדרכה המוצהרת כשהעלתה מסים לעובדים ממעמד הביניים (עלייה באחוז במס השולי למשתכרים 14 אלף שקלים ויותר), וכשהעלתה את המע"מ באחוז והגדילה מסים עקיפים נוספים, כמו הבלו על הדלק – מכלול צעדים שלא מעודדים צמיחה.

האתגר הגדול ביותר העומד לפני כל מדינה הוא הגדלת הצמיחה. כל הרעות החולות של כלכלות העולם נובעות מהעדר צמיחה מספקת ומרגולציה חונקת. צמיחה, משמעה אמון במטבע המקומי, תעסוקה, עלייה ברמת החיים, ירידה בחוב הלאומי ועלייה בחוסן הלאומי. דווקא בשעה של מצוקה עולמית, בעיקר במדינות ערב, יש משמעות גדולה במיוחד לצמיחה בישראל. מעבר לרמת החיים הגבוהה, שיש לה חשיבות בפני עצמה כבלם בפני ירידה וזרז לעלייה לארץ, הצמיחה חשובה לנו כדי לצמצם את התלות במדינות אחרות וכדי להיות מסוגלים להתמודד עם אתגרים הגנתיים ואחרים.

בתקופת בחירות, המאופיינת בהפרחת סיסמאות, חלק מהמתמודדים מסבירים לנו שיש ערכים חשובים יותר מצמיחה, כמו למשל שוויון. למי שהשוויון חשוב יותר, כערך, אכן נכון להקריב את הצמיחה כי זו הדרך היחידה ליצירת שוויון – להבריח בעלי שכר גבוה ולפגוע ברווחיותם. רק כך הם מתקרבים לבעלי השכר הנמוך ולבלתי מועסקים ומגדילים את השוויון בהכנסות. אך ברור שלא זו הדרך לשפר את מצבנו. אך מעבר לכך, משק צומח מבטא מדינה בריאה המשמשת כר פעילות נוח ליוזמה של אזרחיה ולהצלחתם. גם לטענה שלפיה הצמיחה אינה מחלחלת כלפי מטה אין על מה להתבסס. העלייה בשכר בשנים האחרונות חלה על כל השכירים, ולא רק על בעלי ההכנסות הגבוהות. שורה של מדדים נוספים מצביעה על כך שהצמיחה שיפרה את רמת החיים של כלל האזרחים. מובן שההטיה היא בשל הבלתי מועסקים, ובישראל רובם אינם מועסקים מתוך בחירה ולא בשל העדר מקומות עבודה.