|
|
מתמטיקה משונה [צילום: AP]
|
|
|
|
|
קיים ויכוח מתודולוגי בתחום הפוליטי האם שניים ועוד אחד יתנו שניים או ארבע. מהניסיון, זה אף פעם לא נותן בסוף שלושה. מתמטיקה משונה.
האופוזיציה המפוצלת מזדעקת: קיבלנו ימין קיצוני, האמנם? כמי שעוקב אחר ליברמן מזה שנים, מעבר לדיבורים אף פעם לא נתקלתי מצידו במעשים קיצוניים. בשורה התחתונה גם הוא רוצה לשרוד.
בליכוד יש החוששים כעת מאובדן ההגמוניה המזרחית. למען ההגינות אציין שאולי ברמת המצביעים זה היה נכון, ואולם מבחינת הרכב ההנהגה עדות המזרח היו במיעוט מאז ימי בגין וארליך. אם כך, ממה בעצם הפחד? ליברמן מביא לליכוד את מרבית הקול הרוסי (לשעבר). אבל גם זה כבר רחוק מלהיות מדויק. בשנת התשעים זה אכן היה נכון.
כיום מרבית המפלגות חוצות גבולות אתניים. הגיעה העת שאידאולוגיה תשפט על-פי מהותה ולא לפי מוצאה האתני. קונדוליזה לא הייתה לבנה, וגם חיים אורן דווקא במר"צ.
ימי הגזענות האתנית מאחורינו. תמיד יהיו שאריות של "עדתיים" שלא מסתגלים לשינוי. כיום בוחנים אידאה ולא את מוצא הסבים.
אגב, גם בישראל ביתנו יש חברים ממוצא אשכנזים שלא משתנים, אבל הם המיעוט. הרוב מעדיף אחדות.
שמאל-ימין-דתיים. זוהי החלוקה בארץ. אין מקום למרכז שמעולם לא היה כזה. יש רק מתונים למול קיצוניים יותר, אבל אין "אמצע". הדבר דומה למשהו אמורפי, ואף אדם לא מוכן לחוש שהוא כזה.
אם לפיד עוטף עצמו בטייקונים כמסר פוליטי-אז שישאר כזה לבד. לשמאל אין מנוס אלא להתאחד אף הוא ברשימה נגדית, וכך, אט-אט אבל בטוח ישראל תתכנס ל-4-3 מפלגות גדולות יחסית. על שתיים מוקדם עדיין לחלום בארצנו.
