אורחת באה בימים מתקשרת לדלפק הקבלה של מלון מפואר, ובקול נרגש דורשת שקצין הביטחון יישלח מיד לחדרה. כאשר מגיע הקב"ט, פותחת הגברת בטרוניה: "מול חדרי מתגורר גבר צעיר, שכמה פעמים ביום מחליף בגדים. אני לא צריכה לסבול בגילי כאלו מראות לא מוסריים!". הקב"ט מעיף מבט החוצה ותוהה: "הרי בזווית הזאת בקושי רואים את החלון ההוא". הגברת משיבה: "תביא את השולחן לחלון, תשים עליו את הכסא, תטפס על הכסא - וגם אתה תראה".
אני שב ונזכר בבדיחה הזאת למקרא סקרים המדברים על כך שאם אולמרט ולבני ומופז ולפיד ואשכנזי ירוצו ביחד - יהיו להם 40 מנדטים. יש לי סקופ, שאפילו לא צריך להשקיע בסקר בשביל להגיע אליו: אם נתניהו וליברמן ויחימוביץ' ומופז ולבני וטיבי ודרעי ירוצו ביחד - יהיו להם 90 מנדטים.
אחר כך מספרים לנו, שלמשה כחלון יש סקר לפיו יקבל 20 מנדטים בראש מפלגה חברתית. ויש מי שמוכר לנו את הספין לפיו על
שמעון פרס מופעלים לחצים לעמוד בראש מפלגת שמאל-מרכז. בקיצור: כמה שהדברים יותר מנותקים מהמציאות - כך יש להם סיכוי טוב יותר לזכות בכותרת.
ליאון טרוצקי הגדיר את העיתונות כ"אחוריה של ההיסטוריה".
שלום רוזנפלד, מגדולי העיתונאים שקמו בישראל, תיקן את ההגדרה ל"העיתונות היא היסטוריה שנכתבה בחיפזון". המשותף לשתי ההגדרות הללו הוא המילה "היסטוריה": תפקידה של העיתונות (ושל התקשורת בכלל) הוא לדווח על העבר ולשקף את ההווה - ולא לברוא עתיד וירטואלי.
ודאי שיש לתקשורת תפקיד במתן תחזיות והערכות. זהו תפקיד חשוב הממלא לא רק את הסקרנות הטבעית, אלא גם צורך מעשי למשל בתחומי ההשקעות. אך יש הבדל מהותי בין תצפית המבוססת על מציאות קיימת לבין נבואה המבוססת על מציאות מומצאת. ובענייננו: יש הבדל עצום בין סקר הבודק את ההצבעה הצפויה למפלגות קיימות ולאישים המתמודדים במסגרתן, לבין סקר המציג לנשאלים אפשרויות תיאורטיות של רשימות ומועמדים.
קשה להימלט מן ההרגשה, שלפחות בחלק מן המקרים השאלות הללו נובעות ממשאלות לב של מי שמזמין אותן. לא יצא לי לראות סקרים העוסקים, למשל, בשאלה כמה מנדטים תקבל רשימה מאוחדת של הבית היהודי והאיחוד הלאומי או של הליכוד וישראל ביתנו - בטרם הכריזו מפלגות אלו על ריצותין המשותפות. לא ראיתי, מאז המפץ הימני, סקר הדן בשאלה מה יקרה אם מפלגות הימין הנותרות יצטרפו לרשימה של הליכוד ביתנו. נכון שזוהי אפשרות תיאורטית, אך היא לא פחות מציאותית מאשר רשימה מאוחדת של קדימה, העבודה ולפיד. אז למה כל הסקרים מתיישרים עם הפרשנים הקוראים לשמאל ולמרכז להתאחד?
ועוד מילה על סקרים. כבר
הערנו פה בתחילת השבוע על ההבדלים הניכרים בין הסקרים של ערוץ 2 וערוץ 10, שנערכו באותו יום, ועל כך שהסקר של ערוץ 2 היה כה רשלני עד שסך הח"כים בו הגיע ל-119. אז בואו נירגע ונראה את כל הסקרים הללו באור הנכון: אנקדוטה ולכל היותר אינדיקציה חלקית. לא שיקוף מדויק של ההווה, ובוודאי שלא נבואה מדויקת של העתיד.
