אין חולק על כך שמערכת פוליטית בלתי יציבה גורמת נזקים כבדים. מערכות בחירות חוזרות ונשנות בפרקי זמן קצרים אינן תורמות ליציבות הפוליטית. לכאורה, הפיצול הפוליטי הרב הקיים בישראל הוא אויב מספר אחד של היציבות. אלה אשר מבקשים לצמצם דרמטית את מספר המפלגות בישראל טוענים שרק כך תוכל
ממשלה נבחרת לפעול ביעילות. הכוונה היא למשילות. השאלה היא למה מתכוונים כל אלה במערכת הפוליטית כאשר הם מזהים את היציבות עם המשילות? לא ברור.
בהתייחס לבעיית היציבות והמשילות במשטרים דמוקרטיים, ראוי להזכיר את מה שצ'רציל אמר לגבי הדמוקרטיה: זהו משטר גרוע אך לעומת החלופות שלו, הוא עדיף בהחלט. מי שסבור שניתן להגיע למצב של יציבות מרבית ומשילות ללא בעיות, טועה ומטעה. זו הנחת יסוד שיש לקחת בחשבון כאשר מעלים רעיונות לחיזוק המשטר.
ההיסטוריה הפוליטית של ישראל ושל מדינות דמוקרטיות אחרות הוכיחה שלמרות היציבות הפוליטית המאוד גבוהה, הרשות המבצעת, הממשלה או הנשיא, התקשו מאוד במשילות. משילות משמעותה היא יכולתה של הממשלה או הנשיא לבצע את המדיניות כראות עיניהם לאחר שנבחרו. אלא שכדי לבצע מדיניות, היציבות הפוליטית אינה מספיקה. אם נתייחס לממשלה הנוכחית, ניתן לומר שבהחלט היא הייתה יציבה מאוד. יחד עם זאת, רבים מבין האזרחים יטענו שהממשלה לא עשתה כלום מעבר למאבק על שרידותה. ראש הממשלה היה מסוגל להעביר כל החלטה בממשלה ובכנסת. ממשלתו לא הייתה בסכנת קריסה. אם כך, נשאלת השאלה מדוע הממשלה לא משלה?
שיתוק לאומי ועוד דוגמה: ממשלות האחדות הלאומית היו ממשלות שיתוק לאומי. שום דבר ממשי לא בוצע על-ידי ממשלות האחדות זולת התוכנית הכלכלית והנסיגה של צה"ל לרצועת הביטחון בלבנון. כל השאר היו מעשי שרידות של מרכיבי הממשלה השונים. אז אלה היו ממשלות מאוד יציבות אך הן לא משלו במלוא מובן המילה.
לעומת זאת, נזכיר את ממשלת רבין אשר החליטה על ביצוע הסכמי אוסלו שלכל הדעות היה מהלך רב משמעות. אין הכוונה אם המהלך היה טוב או רע אלא למשמעותו עבור החברה הישראלית. והנה ממשלה בלתי יציבה זו הצליחה למשול ולהעביר את ההסכם גם בכנסת. ועוד דוגמה: מר
בנימין נתניהו היה לראש ממשלה בפעם הראשונה כתוצאה מבחירתו באופן אישי על-ידי הציבור. שיטת הבחירות שונתה מרשימתית לבחירה ישירה של ראש הממשלה. כדי להדיחו היה צורך ברוב של 80 ח"כים לפחות שיצביעו על כך. האם ממשלתו הייתה יציבה? ספק רב. האם המשילות הייתה בשיאה? שאלה רטורית.
לקדם את האג'נדה בעיית המשילות אינה תלויה רק במספר המפלגות שבכנסת. זו אוטופיה וחבל לבזבז עליה אנרגיה מיותר. היציבות הפוליטית כן תלויה בהרכב הכנסת. לא נטעה אם נקבע שאמירתו של ראש הממשלה לגבי המשילות התייחסה לאיחוד של הליכוד עם ישראל ביתנו. מה מנע מראש הממשלה לבצע את מדיניותו גם בהרכב הנוכחי של הכנסת? כלום. האם 45 מנדטים שהוא יקבל, לפי הסקרים, יאפשרו לו למשול טוב יותר? לא ולא. המשילות תלויה ביכולתם של הנבחרים לקדם את האג'נדה שלהם. היא תלויה גם בגורמים חיצוניים רבי עוצמה דוגמת הביורוקרטיה, העיתונות, מערכת המשפט וכד'. ראש הממשלה הצליח יפה מאוד להעביר תקציב דו שנתי, בפעם הראשונה בישראל. ראש הממשלה חזר בו עשרות פעמים מהחלטות וביטל אותן בגלל אותם גורמים חיצוניים מהם חשש. אז הבעיה היא ביציבות או איחוד עם מפלגה זו או אחרת? לא.
וישנו עוד פן אחד שאסור להתעלם ממנו: הדמוקרטיה הישראלית צעירה למדי. המסורת הדמוקרטית לוקה בחסר, בלשון המעטה. ישראל היא גם חברה רבת שסעים וככל שיותר ויותר מגזרים יימצאו בתוך הכנסת, כך ייטב לדמוקרטיה. נכון שישנן בעיות בתפקוד הממשל בישראל אך הליכה אל הקיצוניות והנהגת שיטות ממשל בלתי מתאימות המאגדות כוח עצום בידי מעטים היא בעיה גדולה הרבה יותר. ניתן לצמצם את מספר המפלגות על-ידי העלאת אחוז החסימה. המשטר הפרלמנטרי הנהוג בישראל טוב. יש לשפרו ולא לחפש דרכים לבטלו. ככל שהמאבקים יתנהלו בתוך הכנסת, כך ייטב לחברה. מעטים המסוגלים לעשות כל דבר, זו סכנה ממשית לדמוקרטיה.
