כל הסימנים המדאיגים מלמדים על כך שבסיומן של תריסר שנים של חקירות בארץ ובחו"ל נגד ליברמן, בחשד שביצע בעבר שורה של עבירות פליליות חמורות, לא יבשילו אלו לכדי הגשת כתב אישום נגדו.

היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין שנכשל בתפקידו כישלון חמור והתגלה כיועץ חלש וחסר חוט שידרה, המכהן על תקן של סניגור פלילי יותר מאשר תובע כללי, לא יגיש, ככל הנראה, כתב אישום נגד ליברמן לפני הבחירות הממשמשות ובאות. אם היועץ המשפטי לממשלה היה מוכן לקבל עצות ממשפטנים בכירים בלתי תלויים ומארגונים הנאבקים בשחיתות הציבורית, היה מטיב לעשות אם היה מתפטר מתפקידו מזמן.

בתקופת כהונתו של וינשטיין כיועץ המשפטי לממשלה, שהחלה בראשית 2010, הוא הודיע כמה פעמים בכתב לתנועת אומ"ץ המלווה בעשר השנים האחרונות את תיקו של ליברמן, ש"תוך זמן קצר יקבל הכרעה בתיק" ולא עמד בדיבורו.

הפנייה האחרונה של אומ"ץ אל וינשטיין הייתה לפני שבועיים ונאמר בה, בין השאר:

• "אומ"ץ פנתה אליך בשנתיים האחרונות כמה פעמים בדרישה לקבל הכרעה סופית בתיק החקירה של שר החוץ אביגדור ליברמן אחרי סחבת ממושכת שנמשכת שנים.
  
  פנייתנו האחרונה הייתה בחודש יולי ש.ז., בעקבות הפנייה הודיע משרד המשפטים כי ההכרעה תיפול תוך זמן קצר ביותר. בפנייה נאמר בין השאר: 'לצערנו חלפו מאז כמה חודשים ועד כה לא נתקבלה ההכרעה כמובטח. אנו פונים אליך פעם נוספת בנדון לאור העובדה שקיים סיכוי כי בראשית השנה הבאה תערכנה בחירות לכנסת. לא יעלה על הדעת ששר החוץ ליברמן יתמודד מחדש בבחירות אלה כל עוד תלוי ועומד נגדו תיק חקירה שבו הוא מוחשד בביצוע עבירות פליליות חמורות.
  
  יצוין כי משטרת ישראל המליצה להעמיד לדין את ליברמן ובעקבות זאת הוכנה טיוטת כתב אישום הכוללת סעיפים שהומלצו ע"י המשטרה".

עד כה לא התקבלה תשובה מחייבת מהיועץ המשפטי לממשלה.

לעומת זאת חלה השבוע התפתחות מאלפת כאשר בית משפט השלום בירושלים פסק לשגריר ישראל בבלארוס לשעבר, זאב בן-אריה, עונש של ארבעה חודשי עבודות שירות לאחר שהואשם בעבירות של שיבוש מהלכי משפט ומסירת ידיעה לאדם לא מוסמך. המדובר בעבירות שנעשו במסגרת ניסיונו של בן-אריה לפגוע בחקירת המשטרה שהתנהלה נגד שר החוץ אביגדור ליברמן.

בתוקף תפקידו כשגריר ישראל בבלארוס, היה בן-אריה מופקד על הטיפול בהעברתן של בקשות ישראליות לעזרה משפטית אל מערכת המשפט במדינה בה שירת. בפברואר 2008 קיבל לידיו בן-אריה, בשגרירות ישראל בבלארוס, בקשה לעזרה משפטית בעניין פלילי, שנשלחה על-ידי רשויות האכיפה בישראל והופנתה לרשויות המשפט בבלארוס. העזרה המשפטית, התבקשה במסגרת חקירת המשטרה בעניינו של השר אביגדור ליברמן, שכיהן באותו זמן כחבר כנסת.

בחודש אוקטובר של אותה שנה ביקר ליברמן, שהיה אז חבר כנסת, בבלארוס ונפגש עם בן-אריה. במהלך הפגישה ביניהם, יידע בן-אריה את ליברמן על אודות הבקשה לעזרה משפטית שהועברה בעניינו לרשויות בבלארוס, ומסר לידיו פרטים שונים על תוכן הבקשה, שמהם ניתן היה ללמוד על כיוונים סודיים של מהלך החקירה המשטרתית.

לא במקרה קבעה השופטת חגית מאק-קלמנוביץ בפסק דינה: "אין מחלוקת על כך שהנאשם ביצע מעשה חמור של מסירת מידע רגיש שהגיע אליו במילוי תפקידו", כתבה השופטת בגזר הדין, "כשהמידע נמסר למי שהיה נשוא החקירה, ובכך היה עלול להביא לסיכול החקירה. החומרה שבמעשים כאלה ברורה לכל, וברור לא פחות כי חומרה זו גוברת שבעתיים נוכח מעמדו הבכיר ותפקידו הרם של הנאשם".

כאשר נחשפה פרשת הדלפתו של החומר החסוי לליברמן, בתקופה שהוא כיהן כבר כשר החוץ, לא עמד ליברמן מנגד. קודם לכן הוא כבר מינה את בן-אריה שעבודתו כשגריר הופסקה, לתפקיד יועצו המיוחד - אולי כפיצוי על כתב האישום הפלילי שהוגש נגד השגריר לשעבר שאולץ להפסיק את כהונתו.

ליברמן מתח ביקורת פומבית חריפה על המשטרה ופעל על תקן של קוזק גוזל שנתפס בקלקלתו ולא נמנע גם מלהשתלח קשות במפכ"ל לשעבר, רנ"צ דודי כהן. זה היה עיתוי מתאים לאישי ציבור בעלי יושרה ואומץ לב להשמיע את קולם ברמה ולהגן על הגוף המרכזי במדינה שעוסק באכיפת החוק, אבל הם החשו.

זו הייתה גם השעה הנכונה לנקוט בצעדים כדי להפקיע מידיו של ליברמן את תיק החוץ הפרובלמאטי מבחינתו ולהראות לו בהמשך את הדרך אל מחוץ לממשלה. הדברים אמורים לגבי שרי ממשלה בעלי יושרה אישית מסוגם של המשנה לראש הממשלה משה (בוגי) יעלון, שר החינוך גדעון סער, השר ללא תיק בני בגין, השר לענייני מודיעין דן מרידור, ושר התקשורת והרווחה משה כחלון - אבל הם העדיפו למלא פיהם במים הדלוחים.

אבל בראש הרשימה עומד ראש הממשלה בנימין נתניהו שמדבר בשני קולות בהתייחסות השוטפת שלו אל שלטון החוק. מצד אחד נתניהו גינה את האלימות כלפי השופטים ואף הטריח עצמו אל לשכתה של נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש כדי להזדהות עמה. מצד שני הוא מעולם לא טרח לגנות מעשה של שחיתות ציבורית, משל כאילו יש מה להסתיר באורח אישי.

בעקבות ההתפתחויות האחרונות כתבתי בשעתו לנתניהו מכתב מטעם אומ"ץ שבו נאמר בין השאר:

• "החקירה החדשה של משטרת ישראל נגד שר החוץ אביגדור ליברמן כחשוד בשיבוש הליכי משפט, מרמה והפרת אמונים בשעה שקיבל לידיו חומר חקירה סודי מידיו של שגריר ישראל לשעבר בבלארוס זאב בן אריה המשמש עתה כיועצו, לא יכולה להותיר אותך אדיש ופאסיבי כמי שהדבר אינו נוגע לו ולממשלה שהוא עומד בראשה.
  
  אבל ההתפתחות החמורה בפרשת בלארוס מחייבת, לדעת אומ"ץ, גם מבחינה האספקט המוסרי אם ברצונך שאזרחי המדינה יאמינו שממשלתך אינה נגועה בשחיתות שלטונית מסוג זו שהייתה קיימת בממשלתו של קודמך בתפקיד, אהוד אולמרט, העומד בימים אלה לדין פלילי.
  
  בהתאם, אנו דורשים ממך ליטול לאלתר את תיק החוץ מהשר אביגדור ליברמן עד לקבלת הכרעתו של היועץ המשפטי לממשלה בעניין החקירות שמתנהלות נגדו ולהותירו בממשלה כשר ללא תיק.
  
  יש לכך כבר תקדים: ראש הממשלה המנוח מנחם בגין, שאתה מרבה לצטטו, העביר בשעתו מתפקידו את שר הביטחון דאז אריאל שרון בעקבות פרשת סברה ושתילה והוא נותר בממשלה כשר ללא תיק.
  
  ערב הקמת הממשלה החדשה פנתה אליך תנועת אומ"ץ בדרישה שההסכם הקואליציוני יכלול סעיף מיוחד ובו התחייבות להיאבק בשחיתות השלטונית. לצערנו, לא טרחת להגיב אז על פנייתנו אליך. במקום זאת העדפת, מתוך שיקולים קואליציוניים ציניים, לאפשר לשר ליברמן לקבוע את מינוים של שרי המשפטים וביטחון פנים ואת יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט הפרלמנטארית. צר לנו שהמציאות העגומה טופחת על פניהם של אזרחי המדינה".

נתניהו לא הגיב כדרכו על פניות בנושא טוהר המידות של ליברמן, שהוא חפץ ביקרו וגם חושש ממנו.

לא הסתפקנו בכך ופנינו אל היועץ המשפטי לממשלה והתרענו על כך שהחקירה המשטרתית החדשה נגד שר החוץ אביגדור ליברמן, כחשוד בעבירות נוספות של שיבוש הליכי משפט, הפרת אמונים ומרמה, יוצרת מצב חדש ובלתי נסבל שגורם מועקה לאזרחי המדינה. ביקשנו מהיועץ המשפטי לבחון אפשרות להגשת כתב אישום מיידי נגד השר ליברמן בעבירות החדשות המיוחסות לו ולא להמתין עד לקבלת ההכרעה בתיק הראשי, ובדרך זו להביא להשעייתו המיידית מחברותו בממשלה. וינשטיין נשאר נאמן לדרכו כדרכו הרופסת וסירב להיענות לפניית אומ"ץ.

ליברמן המשיך במעלליו, ושליחיו לדבר עבירה החלו לבצע לפני כמה חודשים "אונס קבוצתי" של שלטון החוק ומערכת המשפט בפעילות משותפת של כמה אישים פוליטיים, בהם שר המשפטים פרופ' יעקב נאמן, יו"ר הקואליציה ח"כ זאב אלקין, יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט ח"כ דוד רותם, יו"ר ועדת הכנסת ח"כ יריב לוין וח"כ יעקב כ"ץ איש הימין הקיצוני.

ליברמן משוכנע ככל הנראה מעט, שבסופו של דבר לא יוגש נגדו כתב אישום והוא יגיע לבחירות הקרובות בקומה זקופה. אם בכל זאת יוגש כתב אישום, יהיה זה על-פי אמונתנו צמחוני ונטול קלון שלא יחסום את דרכו חזרה אחרי תקופה של "צינון פלילי".

בהזדמנות לא חגיגית זו כדאי להזכיר שלליברמן, שהיה בבחרותו שומר ברים גברתן בירושלים, יש הרשעה פלילית לא מחמיאה בתקופת כהונתו כחבר כנסת שמעוררת שאלה נוקבת לגבי כשירותו לשמש כראש הממשלה. מכתב האישום שהוגש בשעתו נגד ליברמן התברר, כי ב-17 בדצמבר 1999 בערב, חזר בנו בן ה-12 של ח"כ אביגדור ליברמן לביתו בהתנחלות נוקדים, וסיפר לאביו כי שלושה ילדים היכו אותו. ליברמן יצא מביתו והחל לרדוף אחרי הילדים, בני 12 ו-13. ליברמן הרים אבן מהקרקע ויידה אותה בגבו של אחד הילדים. הם נמלטו למקום מחבוא, ומשלא מצא אותם הלך ליברמן לבתיהם וסיפר להורים שלהם שהרביצו לבנו.

ליברמן לא הסתפק בכך. הוא איתר מאוחר יותר את שני הילדים שהתחבאו בקרוואן. הוא היכה אחד מהם בפניו. מעוצמתה של המכה נהדף לקיר, ראשו נחבל והוא נפל על הרצפה. בעודו שוכב המום מכאב, ליברמן בעט בו עד שהילד פרץ בבכי. לאחר מכן משך ליברמן בשערות הילד, תפס בצווארונו ובזרועו והכניס אותו למכוניתו, הסיע אותו לבית הוריו ואיים עליו בנוכחות הוריו כי "ישבור את ידיו ואת רגליו" אם יתנכל פעם נוספת לבנו.

היועץ המשפטי לממשלה דאז אליקים רובינשטיין (כיום שופט בית המשפט העליון) ביקש מהכנסת להסיר את חסינותו של ח"כ ליברמן, וקבע: "על-פי מיטב שיפוטנו, ישנן ראיות מספיקות המצדיקות הגשת כתב אישום". ליברמן לא התנגד, ואמר שהוא יוכיח את חפותו בבית המשפט. בחקירתו במשטרה טען שרדף אחרי הילדים, הלך לביתם כדי להתלונן בפני הוריהם והמשיך לקרוואן שבו הסתתרו, אך הכחיש שיידה אבנים, היכה אותם או איים עליהם.

בחודש מרס 2001 הסירה הכנסת את חסינותו של ליברמן וב-24 בספטמבר באותה שנה נפתח המשפט שהסתיים בעסקת טיעון. ליברמן הודה בתקיפת ילד, בגרימת חבלה לילד ובאיומים עליו. סנגורו, עו"ד דב ויסגלס, ציין שהבן של ליברמן "חטף מכות רצח", וש"האירוע היה סכסוך בין שכנים האופייני ליישובים נידחים".

נציגת הפרקליטות ציינה שאמנם העבירות חמורות, אך "במקרה של ליברמן מדובר בהתנהגות שאינה אופיינית, ובתגובה לא מתוכננת של אב על פגיעה בבנו". התובעת לא הסבירה כיצד מתיישבת הקביעה שההתנהגות אינה אופיינית לליברמן עם העובדה שליברמן נחשד כבר אז בעבירות של העלבת עובד ציבור ואיומים על מפקד היחידה לחקירות בינלאומיות דאז, ניצב בדימוס משה מזרחי.

ב-25 בספטמבר 2001, כאשר ליברמן כיהן כבר כשר בממשלה, בית המשפט אישר את עסקת הטיעון. השופטים אומנם דחו את טענותיו של עו"ד ויסגלס וקבעו שמעשי ליברמן היו מתוכננים והזכירו שהוא מעולם לא הביע חרטה עליהם, אך נמנעו מהטיל עליו עונש מאסר או קלון. ליברמן נאלץ לשלם קנס של 7,500 שקלים ולפצות את הילד ב-10,000 שקלים.

המועצה הלאומית לשלום הילד פנתה באותו יום אל היועץ המשפטי לממשלה בדרישה לפסול את ליברמן מלהמשיך לכהן כשר בממשלה. אך רובינשטיין הגיב שהדרישה "חורגת מכל פרופורציה", משום שלדעתו מדובר ב"התנהגות שאיננה אופיינית ובתגובה לא מתוכננת של אב על פגיעה בבנו".

כך או אחרת לא ירחק היום שבו ייכנס ליברמן לוועידת המפלגה הממוזגת "הליכוד-ביתנו" כשהוא מלווה בשאגות של אלפי החברים שיזעקו לעברו בגרונות ניחרים: "הו הא, מי זה בא, ראש הממשלה הבא". והאזרחים הדוממים ילחשו כל אחד במקומו: "אוי וי, שוד ושבר". ובא לציון גועל נפש.