בכל מסע בחירות בישראל השֵד העדתי, שנם לו שנת ישרים שלוש עד ארבע שנים בתוך הבקבוק, חוטף טלטול, כאילו היה קיבוץ כיסופים תחת הרעשה מן הפרטנר של מרץ לשלום. מה לך נרדם, גוערים בו אנשי ונשות התקשורת. הספינה שוב חושבת להישבר. סערת הבחירות מטלטלת אותה, והגיע העת לצאת מן הבקבוק, לפרוש כנפיים ולהטיל את חיתתך על ציבור הבוחרים.
השד, שבאמת היה מרוצה מאוד לו נתנו לו להמשיך לישון עוד עשרת אלפים שנה, ניעור באי-רצון, נדחק החוצה מן הפתח ההפוך, פורש כנפיו המדולדלות כעטלף מנומנם, ושוב מתחיל להתעופף כדי להראות שהוא אכן קיים, ואינו סתם אגדה אורבנית.
בכל מחזור בחירות ניתן לשד העדתי כינוי אחר. הפעם שמו
משה כחלון. מאז שהכריז כי אינו מתמודד ברשימת המשוקצים (ביבי-אביגדור), הייתה לו עדנה בפיהם של התקשורתנים ועוד יותר - התקשורתניות. קשרו לו כתרים של מזרחיות, חברתיות, ואף הרימו דגל חדש של חברתיות סוציאליסטית דמוקרטית בדמות מפלגת-על בראשות שלי-משה. מפלגה כזו, אומרת התקשורתנית מספר אחת,
שלי יחימוביץ, תגרוף שליש מן המקומות בבית המחוקקים ותהיה אלטרנטיבה (לא חלופה, חלילה) לשלטון המשוקצים שהשד העדתי יניס ממחנם האשכנזיפטי את כל המזרחיים-חברתיים. ורק אז יבוא לציון גואל ולחברה בישראל - שלום.
הגזענות המחרידה של הנרטיב התקשורתי מהו פועלו של אותו משה כחלון שהופך אותו ליקירם של התקשורתניות? את ארבע השנים האחרונות הוא עשה במשרד התקשורת. המעשה העיקרי שעשה הוא לזרוק כך וכך אלפי עובדים של חברות התקשורת האלחוטית ממקום עבודתם אל פח האשפה של האבטלה. המעשה האנטי-חברתי הזה נעשה מן הסיבה הקפיטליסטית ביותר האפשרית: פתיחת שוק התקשורת האלחוטית לתחרות חופשית של מפעילים נוספים שהבטיחו מחירים תחרותיים לצרכן. צעד זה כלל בהכרח את ביטול זכויות היתר של החברות הקיימות. אכן קפיטליזם במיטבו. מה שמדבר הוא הכסף של המשקיעים ולא הקירבה לשלטון.
אלא שאליה וקוץ בה, החברות הוותיקות נאלצו להתייעל, וחלק מן ההתייעלות מתבטא בפיטורים המוניים, מה שקרוי בשפה המקצועית של הכלכלנים הקפיטליסטים מסוגם של חאייק, פרידמן וגרינשפאן - הרס יצירתי. אלא שבמושגים של החברתיות מדובר בעוול נורא: אנשים פוטרו ממקום עבודתם ונאלצים עכשיו לחפש מקום עבודה חדש. זכויות הופקעו, משכורות הופסקו, חשבונות חינם בותקו, כלי רכב על חשבון החברה נחמסו. ממש שוד ושבר! מיהו הקפיטליסט החזירי שהעז כך לגרום לפיטורי עובדים? אה, זהו משה כחלון - החברתי, המזרחי, הבוגד בערכי הסוציאל-דמוקרטיה. טוב, נסלח לו אם יעזוב את מפלגת הקפיטליסטים החזיריים ונאמץ אותו אל ליבנו הקומונסיטי-סוציאל-דמוקרטי.
יש משהו גזעני להחריד בסיפר התקשורתי. עצם לידתו של אדם להורים מסוימים בעיר מסוימת ושם משפחה מסוים חורץ את גורלו לתיוג מסוים. על התיוג הזה נתלים תילי תילים של הנחות מופרכות של פיגור כלכלי, כישלון אקדמי, אבטלה וחוסר מעש, אפליה מובנית ואפליה מתקנת, מגורים בשכונות, עיירות פיתוח-דהיינו-שקיעה, וכמובן פתח לגיוס המוני על תקן של עדר נבער מדעת שהשד העדתי מסוגל להניעו ממקום למקום, משל היה של כבשים עקודות, נקודות וברודות.
כחלון אינו נמדד אובייקטיבית על-פי הצלחתו למנף את תורת הקפיטליזם לטובת ציבור הצרכנים, אלא רק על-פי צבעו העדתי. כיוון שתויג כ"מזרחי" והעברית שבפיו משובחת, ומקום לידתו אינו צפונבונייה, חזקה עליו שמשנתו הפוליטית-חברתית מקושרת לתיוג כל יוצאי ארצות-ערב כטעוני-טיפוח חסרי ישע, אוכלי חינם עלובי נפש. תיוג זה הוא גזענות לשמה, וזהו הקו התקשורתני, מן המראיינים ברדיו הממשלתי ועד לראש מפלגת האבודה.
ראוי לשנת נצח ד"ר ביטון הוא גבר באמצע שנות ה-50 לחייו. הוא רופא, הוא קרדיולוג. הוא יזם. הוא הקים ביחד עם אשתו שירות רפואי המעסיק מאות רופאים ורופאות, אחים ואחיות, יהודים כערבים, סטודנטים ואנשי טכנולוגיה עילית. הוא מגלגל מחזור של עשרות מיליוני ש"ח בחודש. הוא משלם משכורות למאות אנשים. העסק שלו מצוי במקום טוב ברמת-גן, כמטחווי קשת ממגדלי אקירוב מכאן ומהבורסה משם. אם מישהו יאמר לד"ר ביטון כי יש לו - רק בשל שמו, מוצאו העדתי, והעברית המשובחת שבפיו - כבוד כלשהו לשד העדתי שטולטל מן הבקבוק לכבוד הבחירות, אני לא בטוח שהוא יצחק. כי גזענות מן הסוג הזה, בלשון המעטה, אינה מצחיקה.
אני מועסק אצל מר ביטון, כיוון שהוא מעסיק ישר והגון ומקצועי. וזה כל מה שחשוב.
אם יש מה לבקש ממחזור הבחירות הזה הוא כי השד העדתי יקפל את כנפיו, ייכנס חזרה לבקבוק ויזכה לשנת הנצח שלה הוא ראוי.
