בעד האפורים

חבר הכנסת אורי אורבך (הבית היהודי) הוא ידיד שלי. את השם 'אלמגור' לארגון שבו אני פועל הוא הגה. הוא אמן של המילה הכתובה. דווקא משום כך אסור לזלזל בדבריו הבאים שפורסמו מטעמו במהלך הפריימריז.

אורבך כותב: "מתחת לאפם של הפרשנים עולים פוליטיקאים מסוג חדש: שלי יחימוביץ', יאיר לפיד, נפתלי בנט". אורבך סונט במתחרים: "המוני אנשים מאסו בפוליטיקאים ש'יסדרו להם' והם מעדיפים פוליטיקאים מעוררי אמון ואכפתיים". אחר כך הוא עוקץ את אורלב: "הפוליטיקאים הישנים ינפנפו 'בניסיון' שלהם, שהוא לעתים קרובות ניסיון רע, יזרקו מספרים מופרכים לתיאור הצלחתם. זו הפוליטיקה הישנה".

אני עומד להציג פה כתב הגנה. לא הגנה על אורלב וסלומיאנסקי אלא על המקצוע שלי ושל חבריי. זהו הקרב על הבית של העסקנים האפורים, אלה המוכנים לשמש בקודש כמשרתי ציבור ולא כ'מנהיגים'.

את הח"כים ש"יסדרו לנו" צריך לרומם ולא להשפיל. אני מתכוון לח"כים כמו אורי אריאל וזבולון אורלב, שלשכותיהם עמוסות יומם ולילה בנציגי ארגונים ומוסדות דתיים וכלליים. והם מסדרים ומסדרים. אומנם במשאל הציונות הדתית הם קיבלו רק שלושה אחוזי פופולריות, אבל זו בעיה של הנשאלים ולא שלהם. הם עסוקים מדי ואין להם זמן לעסוק ביחצנות עצמית.

לפוליטיקאים החדשים סגנון מיוחד. השליחויות הציבוריות שהם נוטלים על עצמם הן תמיד קצרות מועד. איכשהו תמיד נמצאת שם השאיפה לתפקיד הבא, או אולי חוסר סבלנות, או שעמום. התכונה הזאת מעוררת שאלות לגבי העתיד. נניח שנבחר בהם; עד כמה יהיה להם כוח ורצון לשרת את הציבור באפרוריות היומיום? אבל על כך בעצם אורבך כבר ענה - לא צריך ש'נסדר' לכם.

ובתור כבר עומדים צעירים אחרים, לומדים את המודל לחיקוי, עוד לא שימשו ולא 'סידרו' ועיניהם נשואות לכנסת. ומי יעשה את העבודה האפורה, שאלתי פעיל צעיר שבודק את מצבו בסקרי רוחב, עומק וגובה. באירוניה עצמית הוא ענה - הפראיירים!

הפריימריז - אם כל חטאת

בעבר נרשמתי למיזם האינטרנט של מועצת יש"ע בניהול נפתלי בנט ואיילת שקד. בשבועות האחרונים מחשבי והטלפון שלי מופצצים בדוא"ל ובמסרונים להצביע עבורם. שאלה נפרדת, שלא נעסוק בה עכשיו, היא איך עושים שימוש בנתונים שהגיעו אליהם בתפקיד אחד, למטרות אחרות.

אין חולק על היותו של אורלב איש ביצוע, אבל הוא עלול למצוא את עצמו מול גל אינטרנטי של מתפקדים בני 17 פלוס, שאליהם פונים היריבים ומציעים להם עסקת קסם שבה תמורת 20 שקלים הם יוכלו לכבוש את המפלגה ו"לתפוס פיקוד" - כלשון שלטי הבד בריכוזי הציונות הדתית.

התנועה שהוקמה לפני יותר ממאה שנה בידי הרב ריינס ודומיו עלולה להשתנות לבלי הכר. הרב קוק היה חותם את מכתביו במילים "עבד לעם קדוש". מעכשיו אין יותר עבדים משרתי ציבור. הסגנון החדש הוא "מנהיגים", "פריימריזטים", יחצנים ויועצים אסטרטגיים. גם האג'נדות וסדרי העדיפויות יוכתבו בהתאם ליועצים האסטרטגיים, וכמה מהם שמענו כבר במסע התעמולה של המתמודדים החדשים.

היועצים הם מכה שלא כתובה בתורת הציונות הדתית, ופעילותם גורמת להתגעגע לשיטת ועדת המינויים. כדרכם בעולם המסחר והפוליטיקה החילונית ההישגית, היועצים האסטרטגיים מפעילים ספינים, תרגילים וטוקבקים ויוצרים ארומה שלילית שבעבר לא ליוותה את הבחירות בציונות הדתית.

שופכים את דמם של נושאי התפקידים, קוראים להם "משגיחי כשרות" וקורצים למה שהורגלנו בצבא, לזלזל במשגיחי הכשרות. יחי ההבדל!

בשעריו לא יבואו הקופצים בראש

ואיפה הרבנים? הרי את המפלגה הזאת הקימו 66 רבנים באירופה. מתבקש היה שתקום חבורת רבנים ומחנכים שתבהיר את סדרי העדיפויות האמיתיים ולא תאפשר את הזליגה לפופוליזם - גם לא בדרך לבניית הכוח הפרלמנטרי. באיזו דרך? למשל בפסיקה שהכנסת היא מקום של שליחות שבשעריו לא יבואו הקופצים בראש. הרי גם לעמוד התפילה ניגש שליח הציבור רק אחרי שביקשו ממנו שלוש פעמים. יש לקבוע שהשליחים צריכים להיבחן לאורך זמן במסננות ובמבחנות של המעבדה האנושית הנפלאה של ציבור הציונות הדתית.

הבו לנו אנשים אפורים! מאז הוחל להביא למפד"ל כוכבים תקשורתיים - היא רק נסוגה.

יש מודלים לחיקוי מן העבר: מיכאל חזני - איש ההתיישבות ולימים שר הרווחה, והח"כ הנצחי והאגדי ניצול השואה אברמל'ה מלמד. שניהם, זיכרונם לברכה, לא היו "תקשורתיים". שניהם לא היו אנשי גוש אמונים, אבל טביעות רישומי אצבעותיהם ניכרות במוסדות הציונות הדתית וביישוביה, כולל ביהודה ושומרון.

אם אתם רוצים בית יהודי ולא מפלגה פופוליסטית, רוצו להצביע, בעד האפורים והמשרתים.