לכאורה כל המפלגות מנסות להיות חברתיות. חלקן הסתתרו מאחורי ארגון מחאות קוטג' אדירות שריכזו מאות אלפי מפגינים בהפגנה האדירה בתולדות המדינה. אך העם נותר שוב בלי הגבינה ובלי הבית. מחיר הגבינות עולה דווקא עכשיו בחורף כאשר תנובת החלב מתגברת באופן טבעי ללא עלייה מקבילה בהוצאות. מדוע השר
משה כחלון שהצליח להוריד את מחירי השיחות הסלולריות, נותר באופן זמני מחוץ למשחק הפוליטי, דווקא אחרי שהצליח לעורר את כל קצוות המערכת הפוליטית מהימין עד השמאל?
המערכת הפוליטית בעולם הדמוקרטי ובישראל עסוקה רק בדבר אחד והוא משחק כיסאות מוזיקלי. הפוליטיקאים משמיעים לקהלם את המנגינה שהקהל רוצה לשמוע וחלקם זוכים להיבחר. כבר מזמן אין משמעות להבטחות המושמעות לבוחר. למעשה כבר חדלו להבטיח לבוחרים דברים ברורים. אף פוליטיקאי בישראל לא יסתכן בהתחייבות ברורה וחד-משמעית להוריד את מחיר הקוטג' וכדומה. במקום זה מומחי תקשורת המונים מציירים לבוחרים סגנון חיים שבו כביכול יזכו כאשר ייבחר המועמד המוצע. בהיוודע תוצאות הבחירות מתחיל תהליך כיפוף ידיים קצר, שבו הפוליטיקאים סוחטים משרדים ממשלתיים ומלכויות לעצמם כפי כוחם.
שרים מחוץ לעניינים לאחר השבעת השרים מתברר כי לנבחרים אין הבנה במשרד בו זכו. אין להם כישורים לנהלו. אין להם תוכנית בסיסית שהכינו לביצוע. ספק אם בכלל מעניין אותם לנהל משרד ממשלתי לתועלת הציבור. 80% אחוז מזמנו של שר בישראל מוקדש לביקור בבר-מצוות של פעילי מפלגה ובהתחבקות עם קבלני קולות מקומיים. לכן נשאב השר במהרה לעיסוק שהוא אוהב ומכיר מכבר והוא: "היבחרות לתפקיד הבא". כתוצאה מכך, בתוך שבועות ספורים מצליחה הפקידות הנצחית במשרד לכופף את השר הנבחר ולנהל את המשרד כרצונה בסגנון "כן אדוני השר".
אם אתם רוצים הוכחה לכך שהשרים ברובם אינם מנהלים כלל את משרדם, עיינו בנעשה בעת שהאוצר דורש לבצע קיצוץ רוחבי בכל המשרדים. כמעט כל השרים נאלצים לבצע קיצוץ שווה בכל סעיפי תקציבם מבלי שיש להם חלופות שוות-ערך לקיצוץ בתקציב על-פי הבנתם מה חיוני ועל מה ניתן לוותר.
רוצים הוכחה נוספת לעובדה שהשרים לא מנהלים את משרדם? כמעט בכל המשרדים נותר תקציב בלתי מנוצל שפקידי המשרד לא הצליחו להוציא ככתוב בתקציב המדינה בסעיף "תת-ביצוע". סביר להניח כי שר הלהוט לבצע שינויים ישתמש בכל שקל שאושר לו, ובטח שלא יישארו לו מיליונים בלתי מנוצלים שחוזרים למשרד האוצר. האם סביר להניח כי שר הממונה על דיור ציבורי לא יבנה בכל תקציבו, ושר הממונה על בריאות לא יציל חיים עד אחרון השקלים בארנקו, קל וחומר שר שמונה למנוע רעב מבוחריו ידיר שינה מעיניו כאשר יש רעבים שהוא יכול להאכילם מתקציבו ואינו עושה כך. מסתבר שכך נוהגים כל השרים כמעט ללא יוצא דופן!
משה כחלון לדוגמה השר משה כחלון נכנס לתפקידו כשר התקשורת בידיעה שהציבור נסחט על-ידי חברות תקשורת חמסניות שקיבלו מקודמיו זיכיון לשדוד כספי ציבור כחוק, ולפעמים תוך כיפוף החוק. בעניין הזה אין הבדל בינם לחברות ורשויות אחרות. כמעט תמיד מופרטת תשתית חיונית לבעל זיכיון אשר ממהר למנות פקידי אוצר ובכירים לשעבר כמנהלי סחיטת הכסף מהציבור. השר כחלון התעמק בפרטים שכולנו הכרנו, התעמת עם מי שצריך, הוציא תקנות מתאימות וחיסל ענף שוד שהכניס מיליארדים לכמה טייקונים שהתגלו פתאום כמנהלים חסרי כישרון לעומת תדמיתם הנוצצת בעבר.
כאשר קיבל עליו השר משה כחלון את משרד הרווחה לא ניתנו לו זמן וסמכות להמשיך בדרכו זו. הרי היה יכול לשחוט בקלות את פרות המזומנים במשרד הרווחה. משרד אשר מוציא במרמה ובכוח ילדים מהוריהם כדי להעבירם לרשות הורים אחרים שיגדלום במחיר מופקע על חשבון המדינה. לחלופין מנהל המשרד הרווחה מוסדות עינוי נוער שבהם לפעמים אונסים נערים ונערות שהוחלט להוציאם ממשפחתם. עיון קצר ברשת האינטרנט יוכיח כי התהליך הזה מפרנס 400 עובדות סוציאליות שאינן מבינות מימינן ומשמאלן, מאות
פסיכולוגים שדורשים שכר עבור כתיבת דוחות והמלצות חסרי שחר, אלפי עורכי דין המתפרנסים מהשמעת טענות חסרות ערך, כאשר ממילא בתי המשפט עושים מאחורי "דלתיים סגורות" כרצונם בלי קשר לראיות.
התמיכה הציבורית הרחבה במשה כחלון שאפשר לתרגמה לכוח פוליטי משמעותי, הייתה קשה מדי לעיכול עבור המערכת הפוליטית. העם הבין שכאשר שר רוצה לשנות באופן מהותי את הנעשה במשרדו, זה בהחלט אפשרי. ברור שאם כללי המשחק ישתנו והשרים יתחילו לעבוד למען העם, כולנו כבוחרים מיד נבחין בזה. לעם נמאס ממפלגות שנושאות את הדגל החברתי, ומיד לאחר קבלת משרדי הממשלה פותחות במסע חובק עולם למען הקמת מדינה פלשתינית. נמאס לעם ממפלגות סקטוריאליות מושחתות שעוסקות רק בגידול בוחריהן ובהטבת מצבם של נבחריהן ומקורביהן.
זו תמצית הזעזוע שעבר השבוע על המערכת הפוליטית. התברר לפוליטיקאים כי למרות ניסיונם לרכוב עלינו כחמורים, למרות שפע התעלולים שהם מבצעים כדי לשכנע אותנו שאין ערך להצבעה שלנו, ואשר ממילא לא תועיל לשינוי חיינו; ברור לכולנו כי בקלות רבה אפשר להפוך את המדינה הזו לנפלאה ולדאוג לכל אזרח בלי צורך בתקציבים נוספים כלל!
